שבע

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־21:48, 18 באפריל 2023 מאת להתראות (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מספר שלם, המגיע לאחר המספר 6. משמעותו היא שלימות הבריאה, כפי שהיא בתוך גדרי העולם או שלימות המידות.

מספר שבע
אחדות ועשרות
0 1 2 3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26 27 28 30
40 49 50 60 68 70 72 80 84 90
מאות ואלפים
100 101 200 300 400 500 600
700 770 800 900 1000 600,000
סוגי מספרים
אחדות עשרות מאות אלפים מליונים

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ז' תחתונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתוך הספירות העליונות, ישנן שש ספירות הנכללות בתואר "מידות". ביחס אליהן, נקראת הספירה האחרונה (ספירת המלכות) - שבע. כאשר כוללים את המלכות עם המידות, הן נקראות "ז' תחתונות". בשל כך, המספר 7 מורה על שלימות המידות.

מצב זה, בו ישנו חיבור בין המידות ובין המלכות, הוא יחוד זו"נ. חיבור זה גורם לעליית המידות לשורשן בכתר, ואף לעלייתן לשורש המלכות בפנימיות הכתר[דרוש מקור]. זאת כיוון שכאשר המלכות מקבלת את ההשפעה מכל 6 המידות, היא מתעלית לשורשה ומשפיעה על המידות[1][דרוש מקור].

בעולם התוהו הייתה שבירת הכלים ב7 המידות בלבד, ולא בחב"ד. שבירה זו ארעה מכיוון שהמידות לא התכללו זו עם זו.

שלימות העולם[עריכה | עריכת קוד מקור]

העולם נברא על ידי ששת המידות, ולכן גם שלימות הבריאה מתבטאת דווקא ביום השביעי - שבת. משמעותו של יום השבת היא עליית העולמות (בדומה לעליית המלכות על ידי הספירות המשפיעות לה), כאשר כל ימות החול מתעלים לשורשם, ומקבלים השפעה מהשבת. כמאמר הזוהר: "כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה"[2]

יש לציין כי עליית העולמות בשבת, אינה מעל לגדרי העולמות, אלא בתוכם. זו הסיבה לכך ששבת נספר כיום בימות השבוע, למרות היותו נעלה מהם[דרוש מקור].


גם באופן כללי יותר, ביחס לתיקון העולם כולו, מבטא המספר 7 את שלימות התיקון. לכן נברא העולם למשך 6 אלפי שנים, והאלף השביעי הוא השכר והשלימות של כוונת הבריאה.

באופן פרטי ניתן לראות זאת בכך שהשראת השכינה במתן תורה הגיעה דווקא על ידי משה רבנו, בדור השביעי מאברהם אבינו. וכן בכך שהגאולה מגיעה בדורנו, הדור השביעי מאדמו"ר הזקן.

שבע בשתי צורותיו

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. וזהו עניין "כתר מלכות" המבואר בכ"מ.
  2. זהר חלק ב', דף ס"ג ב'