כוונת המצוות

כוונת המצוות הינה חלק בלתי נפרד מהקיום המעשי של המצוות, החל מהרובד הפשוט ביותר לעשות את המצווה מתוך כוונה לקיים בכך את רצון השם שציווה אותנו לעשות זאת, ועד לרובדים העמוקים יותר, לחשוב בשעת עשיית המצווה על המשמעות שלה, ועל האופן שבו היא משלימה את התכלית הפנימית שלה, לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולהמשיך אלוקות בעולמות.

אף שגדולי ישראל לאורך כל הדורות נחלקו עד כמה היעדר הכוונה מחסיר בדיעבד מקיום המצווה, מוסכם על כולם שלכתחילה מצוות צריכות כוונה ועל האדם להשתדל לקיים את המצוות מתוך כוונה.

מקור הדין

הדעות חלוקות בנוגע למקור ממנו למדו חז"ל את החיוב בכוונת המצוות, לשיטות שהכוונה מעכבת, ורבותינו לאורך הדורות הביאו לכך 2 מקורות עיקריים:

• "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך"..
• "ולעובדו בכל לבבכם".

הדיון בחובת כוונת המצוות מופיע כבר בגמרא האם בדיעבד אדם יצא ידי חובה כשקיים את המצווה ללא כוונת מיוחדת, אך לפועל נפסק להלכה בשולחן ערוך שמצוות צריכות כוונה.

לפי חלק מהדעות, הצורך בכוונה בעת קיום המצווה הוא רק כאשר ניתן לשייך את מעשה המצווה גם לתכלית אחרת (לדוגמה, אדם הקורא את קריאת שמע כחלק מפרשת ואתחנן, ניתן לשייך את מעשהו לתכלית של לימוד תורה). אך אדם המניח תפילין ומתעטף בציצית, אף שלא התכוון במפורש לשם קיום מצווה, כיוון שאין תכלית אחרת במעשיו מלבד לקיום מצוות ציצית ותפילין, מעשהו נחשב בברירת מחדל לקיום מצווה.

על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות, מוסכם על כל הדעות שישנה ידיעת מינימלית המוכרחת בכל אופן, כמו אמונה בה' והידיעה על חיובו במצווה, וכן אם הייתה כוונה הפוכה והתכוון שלא לצאת ידי חובה במעשה שלו, לא יצא ידי חובה.

דוגמא נוספת למצוות שיש הסוברים שלכל הדעות אין צריך כוונה, הוא במצוות שעיקרן היא התוצאה ולא הפעולה, כגון פדיון שבויים שהעיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, שבמצוות אלו גם אם לא כיוון יצא ידי חובה, וכן במצוות שיש בהן הנאה לגוף כמצוות של אכילה .

תורת החסידות מדגישה את סוג המצוות שבאות לאדם מבלי שהתכוון כלל לקיים אותם, ואדרבה, הוא לא יכול לקיים אותם על ידי כוונה, דוגמת מצוות שכחת העומר, שמורות על השורש הנעלה שלהם, שלמעלה מבחינת הרצון.

בתורת החסידות

אדמו"ר הזקן מביא בתניא את מאמר הקדמונים 'מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'.

תורת החסידות ממשילה את כוונת המצוות לחוט השדרה שאף אינו נמנה כחלק ממניין האיברים, בו תלויה החיות שלהם ובלעדיו אין להם קיום. וכפי שבכל איבר יש עצמות וגידים ובשר, כך העצמיות של כל מצווה היא הכוונה שלה, וזהו המצוות כפי שהן ממשיכות אלוקות בעולם, והטעם הפנימי לדעות הסוברות שמצוות אינן צריכות כוונה, היא מצד המצוות כמו שהן למעלה שהן נעלות מכל ענין של כוונה והשגה.

בכוונות המצוות תלויה שלימות קיום המצוות, היות וכל מצווה צריך האדם לקיים במחשבה בדיבור ובמעשה: כוונת המצוות - מחשבה, ברכת המצוות - דיבור, מעשה המצוות - מעשה.

הכוונה הכללית שבכל המצוות השייכת לנשמה (בשונה ממעשה המצוות ששייך לגוף), היא הביטול שמבטל את רצונו ועושה את רצון המלך, וכוונה זו נעלית מהכוונה הפרטית במטרה והתכלית של כל מצווה, שממשיך את עיקר מלכותו של הקב"ה, וכן החיות שבמצוות, לעשות אותם מתוך אהבה ויראה, שאז האדם מקיים את המצווה בחשק ובהידור ומדקדק בכל פרטי המצווה.

אדמו"ר הזקן מבאר בכוונה כללית זו עצמה, שכאשר אדם מעורר אותה על ידי התבוננות בגדלות השם בהעמקת הדעת, כוונתו היא בדוגמת נשמת המדבר שיש בה שכל ודעה, ואילו כשמעורר זאת בעצמו באמצעות גילוי האהבה המסותרת שהיא טבעית אצלו, כוונת המצוות שלו היא בדוגמת נשמת הבעל חי שכל הפחד והמשיכה שלה היא טבעי אצלה ולא על ידי התבוננות ושכל.

בנוסף לכך, בכל מצווה יש כוונה מיוחדת הקשורה עם האור האלוקי שנמשך על ידי המצוה. וכמו מצות תפילין שענינה הוא שעל ידה תהי' המשכת ד' מוחין, שלכן יש ד' פרשיות בתפילין כנגד ד' המוחין, וע"י ל"ב חוטים שבמצות ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות חכמה, וע"י סכך הסוכה ממשיכים בחי' הכתר, וכאשר האדם מכוון את כוונת המצווה, הוא נעשה כלי אל האור והאור 'נדבק' בו.

הרבי כותב בלוח היום יום כי "העוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה".

משל נוסף שמובא בחסידות לכוונת המצוות הוא שכמו שבפרי יש את גרעין הפרי ואת הבשר שלו הכולל טעם וריח, כך במצוות יש את מעשה המצוות הנמשל לגרעין, את ברכת המצוות שנמשלת לריח, וכוונת המצוות שנמשלת לטעם.

בתפילה

ערך מורחב – תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה

בנוסף לחשיבות שיש בכוונה בשאר המצוות, במצוות התפילה תופסת הכוונה מקום עיקרי וחשוב ביותר, היות ועיקרה של התפילה היא הגיון הלב, שאדם עומד לבקש את צרכיו מאת הבורא, ומכוון את דעתו להתחבר לאלוקות, והמתפלל בלא כוונה, הרי זה כגוף בלא נשמה שגם הגוף עצמו מאבד מערכו.

ראו גם

• שער הכוונות
• מצוות אנשים מלומדה
• לשם ייחוד

קישורים חיצוניים

• הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, כוונת המצוות, אתר חב"ד אור אין סוף, מתוך פניני התניא