שירת הלויים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־04:22, 31 ביולי 2022 מאת אליהו ב. (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אחת מעבודות הלויים בבית המקדש הייתה - משוררין - לשורר על הקרבן בכל יום. מקום השירה היה הדוכן שהיה ממוקם על המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת הכהנים.

השירה היא עבודה של השתוקקות וכלות הנפש לה'[1].

רבי יעקב יצחק מלובלין, מתלמידי המגיד ממזריטש היה לוי. הוא היה מתאונן על כך שאין ביכולתו לשיר, שכן אם היה שר, היה מקרב את הגאולה ומביא את המשיח.

זמן השירה[עריכה | עריכת קוד מקור]

זמן אמירת השירה הוא: בשעת הקרבת עולות הציבור - עולות החובה, ועל שלמי עצרת בעת ניסוך היין. אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ למזבח, וכן הנסכין הבאין בפני עצמן אין אומרין עליהן שירה.

מספר המשוררים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לכל הפחות צריך להיות שנים עשר לוים העומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן, אך אפשר להוסיף עוד ועוד.

לוים אלו אומרים שירה בפה בלא כלי, מפני שעיקר השירה היא עבודתה בפה.

אחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר. מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה.

כלי השירה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנגנים בכלים אלו: נבלים, וחלילים, וכנורות, וחצוצרות, והצלצל.

אין פוחתין משני נבלים ולא מוסיפין על ששה. ואין פוחתין משני חלילים ולא מוסיפין על שנים עשר ואין פוחתין משתי חצוצרות ולא מוסיפין על עשרים ומאה. ואין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם. והצלצל אחד בלבד[2].

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. אדמו"ר הזקן, ליקוטי אמרים - פרק נ'.
  2. רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו פרק ג.