דוברובנה

דוברובנה (ברוסית: Дубро́вно) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, על גדת נהר הדניפר, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית וחסידית גדולה.

הסטוריה

כבר בראשית ימי החסידות העיר דוברובנה הייתה מרכז יהודי עם יהודים רבים שהתגוררו בה. בעיר פעל בית דפוס יהודי שהדפיס ספרי קודש רבים, וגאונים צדיקים וחסידים מפורסמים פעלו בה, כמו רבי נחמיה בירך מדוברובנה, רבי זלמן מדוברובנה (וועלקעס), רבי ישראל מדוברובנה ועוד.

בדור הראשון של החסידות, אף כמעט והפכה להיות לבירת חסידות חב"ד. הדבר התרחש בתקופת שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר השני. כאשר ביקרו הנסיך ליובאמירסקי, אמר לו שבאם יסכים לגור באחת מהעיירות שתחת חסותו, דוברובנה או ליאדי, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן נתן את הסכמתו להתיישב בליאדי^[1].

בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב נמנו בדוברובנה כ-4,300 יהודים, רוב תושביה. בשנת תרס"ב הקים אדמו"ר הרש"ב מפעל לאריגה וטוויה בדוברובנה, בשביל להעסיק בו יהודים. הרבי אף ביקש תמיכה מהארגון היהודי יק"א שיממן את המפעל^[2].

ערב מלחמת העולם השנייה עמד מספר יהודי העיירה על כ-2,100. העיירה נכבשה על ידי הנאצים בכ"א בתמוז ה'תש"א, ועל יהודיה הוטלו גזירות שונות. כעבור זמן מה רוכזו יהודי העיירה בגטו, בו נרצחו כ-200 יהודים.

בחודש כסלו ה'תש"ב נערכה בגטו אקציה, בה נלקחו כ-1,500 מיושביו אל בית העלמין היהודי בעיירה, ונרצחו בסמוך לו. בחודש שבט ה'תש"ב נרצחו כ-300 בעלי המקצוע היהודים שהושארו בגטו ובני משפחותיהם.

חסידים מדוברובנה הביאו לליובאוויטש את הניגון המפורסם, שנקרא על שם העיירה "ניגון מדוברבנה". הניגון הוא במקור ללא מילים, שמאוחר יותר, בשנת תשי"ח כהמשך להתעוררות שפתח הרבי לפריצה מחודשת בעבודת ה' ובפרט בעבודת הפצת היהדות והחסידות תחת הסיסמא "ופרצת", חובר למילים "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" והוא ניגון קמ"ג בספר הניגונים.

עיירות ברוסיה הלבנה