יעקב אבינו

יעקב
[[קובץ:|250px]] קבר יעקב במערת המכפלה
יעקב אבינו
לידה	י"ד תשרי ב'ק"ח
	ארץ כנען
פטירה	י"ד תשרי ב'רנ"ה
מקום פעילות	חרן, ארץ כנען ומצרים

יעקב אבינו (נקרא גם ישראל) (י"ד תשרי ב'ק"ח - י"ד תשרי ב'רנ"ה) הוא השלישי באבות, בנו של יצחק אבינו ורבקה אימנו.

תולדות חיים

לידתו

ערך מורחב – לידת יעקב ועשו

אמו רבקה הייתה עקרה בתחילה, הריונה של רבקה היה קשה, הבנים "מתרוצצים בקרבה" והיא הלכה לבית המדרש של שם ועבר לשאול מה' את פשר העניין. שם ענה לה כי הריונה מבשר את הולדתם של שני עמים יריבים שיתחרו אחד בשני, אשר הצעיר שביניהם יהיה אדון לבכור.

נולד בערב חג סוכות ב'ק"ח ליצחק אבינו ולרבקה אמנו שהייתה עד אז עקרה יחד עם תואמו עשיו, בתורה מסופר על לידתם של יעקב ועשיו ש:"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". כבר בילדותם הורש השוני בין שני האחים בעוד:"עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים".

מכירת וגניבת הבכורה

ערך מורחב – מכירת הבכורה

לאחר שעשיו חוזר מציד הוא מבקש מיעקב נזיד עדשים, יעקב נותן לו את הנזיד בתורה לכך שעשיו מוכר לו את הבכורה, מאוחר יותר כאשר יצחק מבטיח לעשיו לברך אותו בשל היותו הבכור, בעצת אמו רבקה מתחזה יעקב לעשיו ומגיע ליצחק, יצחק חושד בתחילה ואומר:"הקול קול יעקב, והידים ידי עשו", אך לבסוף משתכנע ומברך את יעקב, כאשר עשיו שומע שיעקב גנב ממנו את הברכות הוא כועס ורוצה להרוג את יעקב.

אצל לבן

ערך מורחב – הליכת יעקב לחרן  •  יעקב ולבן

יעקב שחושש שעשיו יהרוג אותו בורח לחרן, בדרך הוא חולם חלום בו הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע עד השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו, יעקב מתעורר נרגש מהחלום ומכריז:"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי" והופף את האבן עליה ישן למזבח ויוצק עליה שמן.

יעקב מגיע לחרן ופוגש את דודו לבן שמסכים לארח אותו בתמורה לכך שיעקב ישמש כרועה הצאן שלו, לאחר חודש מציע לבן ליעב שכר על העבודה שלו אולם יעקב דורש להתחתן עם ביתן רחל אמנו, לבן מסרב ומסכים רק בתנאי שיעקב יעבוד עוד שבע שנים, לאחר שבע שנים תבע יעקב את רחל לאישה, לבן ערך חתונה גדולה אולם במקום להביא את רחל הוא הביא את לאה.

יעקב שמגלה זאת רוגז על לבן, שמציע לו לעבוד עוד שבע שנים ורק בתמורה לכך הוא יקבל את רחל, יעקב עובד שבע שנים נוספות ואז מתחתן עם רחל.

לאחר החתונה המשיך יעקב לעבוד אצל לבן בתמורה לכך שקיבל את כל הכבשים הנקודים, ברודים וטלואים ובעזרת תחבולות שונות מצליח יעקב להתעשר. בהמשך מתחתן יעקב עם בלהה וזלפה ונולדים לו 11 ילדים. לאחר שבע שנים מנישואיו עם רחל הוא בורח מלבן בציווי ה', לבן רודף אחרי יעקב ומשיג אותו, כאשר השניים נפגשים הם כורתים ברית ונפרדים.

הפיוס עם עשיו

ערך מורחב – מאבק יעקב והמלאך  •  פגישת יעקב ועשיו

בדרך לארץ ישראל שומע יעקב שעשיו מגיע לקראתו במטרה להילחם בו, יעקב מתכונן למלחמה וחוצה את משפחתו לשניים, למקרה שאחת תנזק השנייה תינצל, מכין דורון הכולל:200 עיזים נקבות, 20 תישים זכרים; 200 רחלים, 20 אילים זכרים; 40 פרות, 10 פרים; 20 אתונות, 10 עיירים (חמורים); ו30 גמלים מניקות ובניהם, ומתפלל להקב"ה.

בלילה שלפני המלחמה מעביר יעקב את משפחתו מעבר לנחל יבוק, יעקב שוכח כמה פכים קטנים מעבר לנהר, וכאשר בא להעביר אותם הוא פוגש במלאכו של עשיו שנלחם בו, המאבק נגמור בניצחון מצד יעקב שדורש שהוא יברך אותו, המלאך מברך את יעקב ומשנה את שמו לישראל "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל". למחרת נפגשים יעקב ועשיו, יעקב מגיע לעשיו ומשתחווה לפניו ועשיו בתגובה מחבק אותו ובוכה יחד איתו, והם נפרדים לשלום.

בארץ כנען

יעקב מגיע לארץ כנען ומתיישב בשכם, בשכם חוטף שכם בן חמור את ביתו דינה במטרה להינשא אליה, שמעון ולוי מגיעים והורגים בתגובה את תושבי העיר שכם, יעקב ששומע על כך מוחה בפני בניו על הריגת תושבי העיר. לאחר מעשה שכם עובר יעקב בהוראת הקב"ה לבית אל שם מקים מזבח,קודם בואו לבית אל הוא מורה למשפחתו להסיר את כל:"אלוקי הנכר אשר בתככם והיטהרו", הרמב"ם למד מפסוק זה את טומאת עבודה זרה.

לאחר בואו לבית אל, ממשיך יעקב לנדודו והוא נוסע לאפרת, בדרך בבית לחם מולידה אשתו רחל בן לו היא קוראת "בן אוני" יעקב לאחר מכן שינה את שמו לבנימין, זמן קצר לאחר הלידה נפטרת רחל והיא נקברת במקום.

מכירת יוסף

ערך מורחב – מכירת יוסף  •  ירידת יעקב למצרים

לאחר פטירת רחל מתיישב יעקב באפרת, ומגלה עדיפות מבין האחים ליוסף הצדיק, האחים מקנאים ביוסף ומחליטים למכור אותו לחבורת מדיניים, ומספרים לו שהוא נהרג והוא בתגובה מתאבל עליו, הרבי מבאר שהסיבה שהקב"ה לא נעתר לבקשתו של יעקב לשבת בשלווה, הייתה בגלל שלא היה ראוי לכך, ורק לאחר הסיפור של "מכירת יוסף" הוא נהיה ראוי לכך.

יוסף יורד למצרימה ונמכר לעבד אצל פוטיפר,בשל כך שסירב להינשא עם אשתו של פוטיפר, מעלילה אליו אשתו של פוטיפר שהוא זה שנישא להינשא אליה והוא נזרק לבור, בעקבות פתרון חלום לפרעה הוא מונה למשנה למלך מצרים, בארץ כנען שורר אז רעב כבד והשבטים יורדים למצרים בשביל להשיג אוכל, שם הם פוגשים את יוסף, ולאחר מכן הם מביאים את יעקב יחד עם כל משפחתו להתגורר במצרים, שם הם מתגוררים במשך י"ז שנים.

פטירתו

זמן קצר לפני פטירתו, מברך יעקב את שני עשר בניו ואת שני נכדיו מנשה ואפרים, ולאחר מכן הוא משביע את יוסף שיקבור אותו במערת המכפלה, יעקב נפטר בערב חג הסוכות ב'רנ"ה, הוא נחנט על ידי המצרים ונקבר במערת המכפלה שבחברון. כאשר באו לקבור את יעקב הגיע עשיו ודרש להיקבר במערת המכפלה במקומו, ובמקום החל ויכוח בינו לבין בני יעקב, חושים בן דן שהיה חירש ולא הבין מה שנעשה לקח חרב וחתך את ראשו של עשיו שהתגלגל עד שנכנס למערה. במדרש מובא שלאחר פטירת יעקב החל היחס של המצרים לבני ישראל להשתנות לרעה מה שהוביל לבסוף לשיעבוד מצרים.

ישנה דעה בגמרא לפיו "יעקב אבינו לא מת".

בתורת החסידות

נשמתו ועבודתו

נשמת יעקב נמשכת מספירת התפארת, אשר ענינה - מידת הרחמים, שהיא שילוב של חסד וגבורה ביחד, דבר המתבטא באמירתו:"אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי", התכללות חסד וגבורה כאחד, שזהו עניין מידת הרחמים הנקראת בשם תפארת, שענינה - היופי הנוצר מהגיוון והמיזוג של שני הפכים.

לכן עבודתו של יעקב הייתה משולבת - שעל-אף הרגשת הביטול, הריחוק והאפסיות - כלפי ה', מחמת הרגשת קדושתו יתברך שהוא קדוש ומובדל ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, הוא חוזר ומתעורר באהבה וגעגועים אל ה' ומעורר רחמים רבים על נשמתו, וכמו שכתוב "מרחוק ה' נראה לי", דהיינו מדת הרחמים על נשמתו בגלל הרגשת הריחוק.

ובשל כך הוא הצטיין גם במידת הרחמים על הילדים הרכים ועל הצאן.

מידותיו

מדתו של יעקב אבינו הייתה שפלות וביטול כלפי הקדוש ברוך הוא. במיוחד ניכרת שפלותו וביטולו המיוחדת, שגם כאשר משפיע עליו הקב"ה חסדים, הוא לא היה מגדיל את עצמו, אלא להיפך, ככל שנשפעים עליו החסדים כך מקטין את עצמו. כך היה גם כאשר ניצל מלבן הארמי ומאליפז, אמר ש:"קטנתי מכל החסדים".

היפוכו הגמור של יעקב היא מידת ישמעאל.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")