יוסף ואשת פוטיפר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפור יוסף ואשת פוטיפר מופיע בתורה בפרשת וישב שבספר בראשית[1] בו מסופר אודות עמידת יוסף בניסיון הקשה שהעמידתו אשת אדונו, פוטיפר.

חז"ל מספרים[2] שבשעת מעשה "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו" וכך עמד בניסיון. בזכות עמידתו בניסיון נקרא "יוסף הצדיק"[3].

הסיפור בתורה ובמפרשים[עריכה]

הצלחת יוסף בבית פוטיפר[עריכה]

לאחר סיפור מכירת יוסף והורדתו מצרימה, מספרת התורה אשר פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים קנה את יוסף לעבד, ושמו על ביתו.

יוסף הביא איתו ברכה מרובה והצלחה אלוקית לביתו של פוטיפר והוא מינה אותו למנהל על ביתו ועזב בידו את כל ענייני הבית, "וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל". חז"ל מסבירים שהכוונה ב"לחם" זה, היא לאשתו של פוטיפר, שהיא הייתה הדבר היחידי בבית שגישתו של יוסף אליה נמנעה[4].

התורה מסיימת את תיאור הצלחתו של יוסף בבית אדונו פוטיפר בציון העובדה: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה". הדבר גרם לכך שאשת פוטיפר נשאה עיניה אליו לפתותו[5].

הניסיון[עריכה]

אשת פוטיפר שראתה בהצלחתו ביופיו ובנשיאת החן של יוסף, ובהתחשב בכך שבעלה פוטיפר היה סריס[6] נשאה עיניה אל יוסף:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים: וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.

ספר בראשית פרק ל"ט פסוקים ז'-י'

בגמרא[7] מסופר ש"בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית - לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית - לא לבשה לו שחרית". אך יוסף סירב אפילו להתייחד עמה באותו חדר, וודאי שלא לדבר עמה או לבוא איתה במגע. כפי שמובן מכפל הלשון בכתוב "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ"[8].

יום אחד נקרתה לידה הזדמנות. אנשי הבית נעדרו ממנו לזמן ממושך והיא נשארה בו לבדה. כשהגיע יוסף לעשות מלאכתו בבית, תפסה אותו אשת פוטיפר בבגדו ובצורה אקטיבית ניסתה לחייבו להסכים לפיתויה. יוסף שראה שאין לו ברירה ברח מידה ויצא מן הבית בהשאירו את בגדו בידה:

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

ספר בראשית פרק ל"ט פסוקים י"א-י"ב

המפרשים מביאים שלושה הסברים לאן הלכו אנשי הבית באותו יום. לפירוש אחד יום חגם היה, והלכו לבית העבודה זרה לחגוג[9]. לפירוש אחר היה זה יום מיוחד שהנילוס (אליל מצרים) עולה על גדותיו ומשקה את השדות ומנהגם היה לחזות במאורע זה[10]. לפירוש נוסף יום תיאטרון היה והלכו לחזות במשחק מסוים[11].

אשת פוטיפר אמרה לאנשי ביתה שחולה היא, ונשארה בביתה וכך יצרה את ההזדמנות להתייחד עם יוסף באין מפריע.

על האמור בכתוב שיוסף בא הביתה "לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" נחלקו רב ושמואל בגמרא[12] האם הכוונה כפשט הפסוק, לעסוק בצרכי הבית, או שיש כאן גם רמיזה של הכתוב לכך שיוסף ידע שהוא מכניס עצמו כעת לניסיון במודע. המשך הפסוק "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת", נדרש, שאיש מאנשי הבית לא היה, אך איש אחר היה, והכוונה היא ליעקב אבינו שנראה ליוסף דמות דיוקנו בחלון, ואמר לו אביו שבאם יחטא לא יופיע שמו עוד על אבני החושן וכך עמד יוסף בניסיון.

העלילה[עריכה]

תגובתו של יוסף והימלטותו הזריזה מידה של אשת פוטיפר פוגעת בה קשות ומחשש שהדבר יתגלה היא העלילה על יוסף עלילת שווא ונתנה גירסה הפוכה לכל הסיפור, כאילו יוסף הוא זה שתקף אותה והיא הרימה קולה וצעקה בקול גדול מה שגרם לו להימלט מידה כשהיא תופסת בבגדו:

וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה: וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

ספר בראשית פרק ל"ט פסוקים י"ג-ט"ו

כך סיפרה אשת פוטיפר לאנשי ביתה שהתאספו לשמע צעקותיה. כך גם סיפרה מאוחר יותר לבעלה פוטיפר בעת שהייתה איתו יחד ואמרה לו:

בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי: וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה.

ספר בראשית פרק ל"ט פסוקים י"ז-י"ח

בבית הסוהר[עריכה]

פוטיפר כעס על יוסף והשליך אותו לבית האסורים לתקופה ממושכת[13]:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ: וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר.

ספר בראשית פרק ל"ט פסוקים י"ט-כ'

פוטיפר שימש אצל פרעה כ"שר הטבחים"; הוא היה הממונה על הוצאתם להורג של האנשים שנגזר עליהם מוות. בסיבת הדבר שלא הוציא את יוסף להורג, מובא במדרש "שהביאו יוסף לפני המלך בא גבריאל כדמות איש ויאמר אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה ואם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו ויבקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים ובשביל כך לא דנוהו להריגה ומחת לא נפטר מיד כדי שלא לבייש אשת פוטיפר לאמר אכן נודע הדבר כי היא אנסה את יוסף. וכהני מצרים דנו דין זה אותם לא קנה יוסף אדמתם בשני הרעבון"[14].

עוד מובא, שאשת פוטיפר אמרה לו "אל תפסיד ממונך" ועשתה זאת בכוונה שמא יתרצה בה לבסוף[15].

בשבתו בבית הסוהר ראה יוסף הצלחה אלוקית והוא מצא חן בעיני שר בית הסוהר שהפקיד אותו על כל ענייני האסירים. ה' שראה שכל אנשי הארץ מרננים בגנותו של יוסף על חטאו כביכול עם אשת פוטיפר, גרם לחטאם של שר המשקים ושר האופים כנגד פרעה, ובכך תשומת הלב הציבורית עברה מיוסף אליהם[16].

בתורת החסידות[עריכה]

בספר הזוהר נאמר שעמידתו של יוסף בניסיון ושמירתו על קדושת הברית, לא רק בעת הניסיון עם אשת פוטיפר, אלא גם במשך כל שהותו במצרים, גרמו לכך ששרתה עליו קדושה מיוחדת ועל כך נקרא "יוסף הצדיק"[17].

הרבי מבאר שהדבר שהחזיק את יוסף לעמוד בניסיון - ראיית "דמות דיוקנו של אביו" - קשור למובא בכתבי האריז"ל שאדם הראשון פגם בחטא עץ הדעת בשלושת העבירות החמורות: עבודה זרה [שסירב לקב"ה], גילוי עריות [שעורר רוח תאווה], ושפיכות דמים [גרם את המוות], בהמשך הדורות הדבר תוקן על ידי האבות: אברהם תיקן עבודה זרה [הפיץ את האמונה בה'], יצחק תיקן שפיכות דמים [הורה לעשו לשחוט את הבהמה כשרצה לברכו] ויעקב תיקן גילוי עריות [מיטתו שלמה][18].

על פי זה יש לבאר את פעולת "ראיית דיוקנו של אביו", (ולא זכרון של אביו בעלמא אלא ראיית דיוקנו של אביו) ככתוב בגמרא[19] ש"שופריה דיעקב" היה מעין "שופריה דאדם הראשון" – שעניין זה מזכיר את תיקון הפגם של אדם הראשון בכל ג' הקוים דעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, פעל הדבר אצל יוסף שלא להיכנס בעניינים של חשבונות ושקלא וטריא אלא לעמוד בניסיון ובאופן של "וינס ויצא החוצה"[20].

וההוראה מכך לכל יהודי, שכאשר יהודי בא לידי ניסיון, ועד שנדמה לו שהוא במעמד ומצב של עבד בבית אדוניו המצרי אזי צריך שתהיה "דמות דיוקנו של אביו" נראית לו בחלון: עליו רק להפנות את ראשו ולהביט על דמות דיוקנו של אביו; עליו לפקוח את העיניים, ואז יראה דמות דיוקנו של אביו – יעקב אבינו, ששופריה מעין שופריה דאדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, ואז, הנה כל מעשה פרטי של איש פרטי במקום וזמן פרטי, חדל מלהיות עניין פרטי, אלא הוא עניין שבו תלוי כללות הבניין של ה"עולם מלא" (או חס ושלום הפכו – על ידי המעשה שעומד בפניו עתה), בדוגמת פעולת יעקב אבינו בתיקון חטא אדם הראשון. והוראה זו כוללת גם נתינת-כוח שיוכלו לקיימה.

עוד מבאר הרבי[21] את דברי המדרש שבשעה שפירש יוסף מיעקב היו עוסקים בפרשת עגלה ערופה: לפני ירידתו של יוסף למצרים, ערות הארץ, היה צריך לתוספת כוח רוחני כדי לעמוד שם בצדקו. וזהו שלמד אתו פרשת עגלה ערופה בה מוזהרים זקני העיר להתעסק בלויית האיש ההולך ל'שדה' ולתת לו כל צרכיו כל זמן היותו בשדה. זוהי הנתינת כוח ליוסף לעמוד בצדקו גם במצרים.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בראשית לט, א.
  2. סוטה לו, ב.
  3. "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עמוס ב, ו).
  4. בראשית רבה פו, ו. הובא ברש"י. וכמוכח מהמשך הכתובים "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך".
  5. רש"י מביא שיוסף כיון שראה את עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה, אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב.
  6. "אסנת בת פוטיפרע" המוזכרת בהמשך, הייתה בתה של דינה בת יעקב שנולדה משכם בן חמור והתגלגלה למצרים, שם אימצו אותה פוטיפר ואשתו כבת.
  7. יומא לה, ב.
  8. רש"י, רד"ק, ראב"ע, רשב"ם.
  9. סוטה לו, ב. הובא ברש"י
  10. מדרש לקח טוב וישב לט, יא.
  11. מדרש רבה.
  12. סוטה לו, ב.
  13. בפועל יוסף שהה בבית הסוהר שתים עשרה שנים. עשר שנים על הוצאת הדיבה על עשרת אחיו השבטים. ועוד שנתיים על אומרו לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני. בעל הטורים.
  14. חיזקוני, בראשית לט, כ,ב.
  15. מדרש תנחומא.
  16. רש"י בראשית מ, א.
  17. ספר הזוהר פרשת נח דף ע"א, עמוד ב'.
  18. מגלה עמוקות אופן קמו.
  19. בבא בתרא נח, א.
  20. תורת מנחם תשכ"א ח"א עמ' 262.
  21. ליקוטי שיחות ח"ל עמ' 223.