פרשת חיי שרה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־23:14, 3 במרץ 2021 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|}}" ב־"{{הערות שוליים}}")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת חיי שרה היא הפרשה החמישית בספר בראשית (מפרק כ"ג פסוק א' עד פרק כ"ה פסוק י"ח).

הפרשה בקצרה

הקדמה: בפרשת השבוע הקודמת, פרשת וירא, קראנו על לידתו של יצחק אבינו להוריו הזקנים, וכן על סיפור עקידת יצחק.

  • ראשון - שרה אימנו נפטרה בגיל מאה עשרים ושבע שנים. התורה מספרת על פרטי הקניה של מערת המכפלה על ידי אברהם, במחיר של ארבע מאות שקל כסף. מעניין לציין כי שלושה מקומות שנקנו בכסף מלא על ידי אבותינו, הלא הם מערת המכפלה, הר הבית וקבר יוסף בשכם, על שלושתם טוענים הגויים כי הם אינם שלנו.
  • שני - לאחרי הסיפור של העקידה אותו קראנו בפרשה הקודמת, אברהם הבין שבנו יצחק בן השלושים ושבע, מוכרח להתחתן. בסוף הפרשה גם קראנו על לידתה של רבקה שהייתה אשתו העתידית של יצחק. כעת מתחילה התורה לספר לנו כיצד אברהם שלח את עבדו אליעזר בחזרה לארץ מולדתו של אברהם, כדי למצוא שם אישה לבנו יצחק.
  • שלישי - אליעזר מגיע לארץ מולדתו של אברהם ומחכה מחוץ לעיר, ליד באר המים. כאן הוא מתפלל לה' שיצליח במשימתו למצוא אישה מתאימה ליצחק ושזה יתקיים במהרה. הוא מתפלל ומבקש סימן לפיו, הנערה שתאמר "שתה וגם לגמליך השקה", היא הנערה המתאימה לבן אדונו. דבר מדהים מתרחש: עוד קודם שהוא מסיים להתפלל לה' ולבקש את בקשתו מתקרבת נערה והוא מבקש ממנה לשתות, ועל כך היא משיבה: שתה וגם לגמליך השקה. מיד לאחר מכן מתגלה כי היא אכן בת למשפחה הנכונה.
  • רביעי - לאחר שאליעזר מצא את רבקה בקלות רבה, הוא אומר "ברוך השם", ורבקה רצה למשפחתה לספר על האיש שפגשה ליד הבאר. אחיה של רבקה, לבן, יוצא החוצה ומזמין את אליעזר לנוח בביתם במשך הלילה. אליעזר מקבל את ההצעה, והוא אכן מספר לבני משפחתה של רבקה את כל הקורות אותו, ואלו מסכימים לשידוך בשמחה.
  • חמישי - אליעזר ובני משפחתה של רבקה חוגגים ובבוקר אליעזר מבקש רשות לעזוב ולחזור מיד לאברהם ויצחק, ביחד עם רבקה. כאן לפתע מחליטים בני המשפחה כי עליו לחכות במשך שנה שלימה קודם לכך. לבסוף הוחלט לשאול את רבקה בעצמה, שמסכימה לנסוע מיד להתחתן עם יצחק. אליעזר ורבקה חוזרים ומוצאים את יצחק מתפלל בשדה לקראת שקיעת השמש, ועל פי דברי חז"ל מדובר בתפילת מנחה. החתונה נערכת, ויצחק לוקח את אשתו רבקה אל אוהל שרה אימו. במשך ימי חיי שרה, האוהל הזה התברך בשלושה דברים: הנר דלק משבת לשבת, הייתה ברכה בעיסה, והענן של השכינה היה על האוהל מלמעלה. כאשר נכנסה רבקה לאוהל, חזרו שלושת הברכות מיד. חשוב לציין כי שלושת הניסים האלו מייצגים את שלושת המצוות החשובות שניתנו במיוחד לנשי ישראל: הדלקת נר שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה - שהיא השראת השכינה בבית.
  • שישי - אברהם מתחתן שוב, אך רש"י מציין שהאישה היא הגר שכבר היה נשוי עםה בעבר. בסיום העלייה אנו קוראים על פטירתו של אברהם אבינו בגיל מאה שבעים וחמש שנים, ויצחק וישמעאל קברו אותו במערת המכפלה, לצד שרה אשתו, וכן לצחק אברהם וחווה שקבורים שם.
  • שביעי - תולדותיו של ישמעאל, בנו של אברהם אבינו. המדרש אומר שהסיבה בשלה זכה שצאצאיו ייכתבו בתורה, היא כיון שבסוף ימיו עשה תשובה כאשר הגיע לקבור את אביו.

בתורת החסידות

בנוגע לדיבור אברהם אבינו עם בני חת אודות קניית מערת המכפלה, כתוב בפרקי דר' אליעזר "אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב כו'. וכי יבוסים היו, והלא חתיים היו, אלא על שם עיר יבוס נקראו יבוסים . . אמרו לו . . כרות עמנו שבועה שאין ישראל יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם של בני יבוס . . וכשבאו ישראל לארץ, רצו ליכנס בעיר יבוס ולא היו יכולין להכנס מפני אות ברית שבועת אברהם כו'"[1]. ולכאורה צריך עיון, מה שבני ישראל "לא היו יכולים להכנס" ב"עיר יבוס" מפני שבועת אברהם אל בני חת, הלא נצטוו ישראל במפורש מאת הקב"ה "והורשתם את כל יושבי הארץ גו' וישבתם בה גו' והתנחלתם את הארץ"[2], ולכאורה ציוויו של הקב"ה מבטל את כל ההתחייבויות הקודמות.

הרבי מליובאוויטש מבאר[3] שאף על פי שמן הדין לא היה לשבועת אברהם כל תוקף, מפני שציווי הקב"ה ביטל שבועה זו, מכל מקום, מכיון שחשבו היבוסים שהשבועה עודנה בתקפה, הרי אם לא היו ישראל מתחשבים בשבועה זו, היה יוצא מזה חילול ה'[4].

ועל דרך מה שאמרו חז"ל בנוגע להגבעונים, שלמרות שהגבעונים רימו את ישראל, ולכן "לא חיילה שבועה עילוייהו כלל" מכל מקום "לא קטלינו משום קדושת השם"[5]. ויתירה מזו, מכיון שכריתת הברית עם בני חת הייתה תנאי בקנין מערת המכפלה, היה יוצא, שבאם לא היו מקיימים שבועה זו היו חושבים היבוסים שקנינו של אברהם במערת המכפלה בטל למפרע, ובמילא קבורים האבות והאמהות בקבר לא להם[6]. ו"משום קדושת השם", שלא יחשבו היבוסים שבטל קנינו של אברהם ממערת המכפלה, "לא היו יכולים להכנס" לעיר יבוס מפני שבועה זו, עד שהסירו חשש זה[7].

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. פל"ו
  2. מסעי לג, נב ואילך
  3. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 85 ואילך
  4. וראה רד"ל לפדר"א שם אות צו
  5. גיטין מו, א
  6. ראה פירוש 'תולדות אדם' לספרי ראה יב, יז
  7. כמבואר בהמשך הדברים בפרקי דר' אליעזר שם