אגרת התשובה - פרק ה'
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ה - הטעם שיכולים העוונות לפגום בנשמה
מבוא לפרק
לאחר שהוקדם אופן כניסת הנשמה לגוף, מתבאר בפרק זה כיצד יכולים העוונות לפגום בה.
גוף הפרק
| פרק ה |
|---|
| פרק ה והנה המשכת וירידת הנפש האלקית לעולם הזה להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחינת פנימי' ומקור הדיבור הוא הבל העליון המרומז באות ה"א תתאה כנ"ל, וכמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ומאן דנפח וכו'. וזהו שכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו פירוש כמו חבל על דרך משל שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה. כי הנה פשט הכתוב מ"ש ויפח הוא להורות לנו כמו שעל דרך משל כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך, כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואיהו ממלא כל עלמין וכו', אלא כמו שכתוב בישעיה כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. והטעם לפי שהם נגד רצון העליון ברוך השם המחיה את הכל, כמו שכתוב כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ (וכמש"ל שהוא מקור השפעת שם הויה ונרמז בקוצו של יו"ד). וזהו ענין הכרת. שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הויה ברוך הוא שנמשכה מה"א תתאה כנ"ל. וכמו שכתוב בפ' אמור ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה'. מלפני דייקא. ובשאר עבירות שאין בהן כרת, על כל פנים הן פוגמין הנפש כנודע. ופגם הוא מלשון פגימת הסכין, והוא על דרך משל מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים, ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, וכשעובר ח"ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו'. אך גם בחייב כרת ומיתה נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקית, ועל ידי זה יכול לחיות עד נ' או ס' שנה ולא יותר (ומה שאיתא בשם האריז"ל שנכנסה בו בחינת המקיף וכו' אינו ענין לחיי גשמיות הגוף, ומיירי עד נ' שנה או בזמן הזה כדלקמן): |
סיכום הפרק
מכיוון שאפילו חיצוניות הנשמה[1] באה מפנימיות האלוקות על ידי 'נפיחה'[2]), יכולים העוונות לחצוץ בין פנימיות הנשמה לגוף (כמשל מחיצה החוצצת בפני הנפיחה), ופוגמים בחיצוניותה (כפסיקת חוט מחבל השזור מתרי"ג נימין).
נמצא, שהכרת ומיתה בידי שמיים אינם עונש, אלא תוצאה של העוונות.
צילום דפוס התניא
-
עמוד 1
-
עמוד 2
.jpg)
.jpg)
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק ד' |
פרקי אגרת התשובה | הבא: פרק ו' |
- ↑ בחינתה החיצונית, המלובשת בגוף, וראה בערך נשמות ישראל בפסקה שתי בחינות שבנשמה.
- ↑ האדם לא מתעייף מדיבור, מה שאין כן בנפיחה, ומוסבר הטעם: שבנפיחה יוצאת פנימיותו.