כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדרת האגרות קודש מהרבי

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש הינו האופן בו נוהגים חסידים ויהודים לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו , בתקופה זו לאחר ג' תמוז בה לא רואים את הרבי.

כתיבה לרבי מתבצעת על ידי כתיבת הפ"נ הבקשה או השאלה על דף חלק כמובן. ציור פני הרבי והכנסת המכתב לאחד מספרי האגרות- קודש. המקום האקראי בו הוכנס הדף, הוא ההתייחסות לבקשה או התשובה וההדרכה בעת הצורך. נהוג, לקבל לפני הכתיבה לרבי החלטה טובה, כגון קבלה לעתיד להשתפר בקיום מצווה או הידור נוסף במנהגי ישראל.

מקור המנהג

התחלת המנהג

לאחר כ"ז אדר כאשר פסקו לצאת תשובות כתובות מהרבי והציבור היה במבוכה גדולה החל הרב מנחם מענדל גלוכובסקי לעשות לעצמו קביעות בלימוד מסדרת האגרות קודש, כאשר קרא את האגרות שם לב כי הוא רואה תשובות לנושאים שונים שבדיוק עמדו אצלו על סדר היום או תשובה לשאלה שנשאלו באותו הזמן. ברגע שהדבר נשנה כמה פעמים, הוא הבין כי יש בזה ענין לא רגיל.

באחת ההזדמנויות אחד מבני משפחתו היה צריך להתאשפז, אז הוא פתח באגרות וראה תשובה שהרבי כותב למישהו שהצורך שלו להתאשפז בוודאי נעשה בגלל שצריך לקרב יהודים ליהדות בבית הרפואה, ואם אכן יעשה זאת הכל יסתדר.

באותה תקופה שלאחר כ"ז אדר, הוא ראה חסידים רבים עצובים מהמצב שהרבי לא עונה תשובות מפורטות, אלא רק בהן ולאו על שאלות ששאלו לפניו המזכירים והחל לספר בהזדמנויות שונות כי הרבי כבר אמר שימצא דרכים איך לענות, וכך סיפר סיפורים שונים שהתרחשו עמו כשקיבל מענה מהרבי דרך האגרות קודש ובעקבות זאת הדברים התפרסמו, ואנשים הגיעו, שאלו וביררו וכך הענין נודע לכל הציבור[1].

מקורות המנהג

בכללות ניתן לחלק את הדברים לשלשה חלקים: א.הכנסת פ"נ, דו"חות ובשורות טובות. ב. בקשת ברכה ג. בקשת עצה.

הכנסת פ"נ

לגבי הכנסת פדיון נפש כותב הרבי שבמידה ולא ניתן לתנם לרבי יש לצייר תמונתו ולהכניסם לספריו:

יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי - בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו.

— אגרות קודש כרך ד' אגרת תתפה

דבר דומה נמצא בספר 'לשמע אוזן' של הרב שניאור זלמן דוכמן בשם אדמו"ר הרש"ב: "כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!". - ומוסיף - כנראה, שלכן נהוג להכניס פדיון לתוך ספר התניא[2].

בקשת ברכה

ב'לשמע אוזן שצוטט לעיל נאמר שיש בכוחו של יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר 'רבי עזרו לי'.

בקשת עצה

נוסף לכל האמור לעיל קיים מנהג להכניס לספרי האגרות קודש שאלות בעניינים כחינוך, רפואה, פרנסה ועוד. יש המביאים לכך את המקורות הבאים:

א. מובא בשו"ע יורה דעה סי קע"ט. שניתן לפתוח ספר קודש, ולראות התוכן הנפתח כסימן להצלחה, המנהג מוסכם על כל נושאי כלי השו"ע, ומובא בשיחת הרבי כמנהג שנתקבל.

וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים - שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמא: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיו"ב, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיו"ב

— התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309

אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה בהם יש לשאול רב.

ב. בשיחת הרבי משנת תשמ"ט אומר הרבי[3] שכאשר יהודי קורא איגרת מהרבי הרי נהי' הוא "קריינא דאיגרתא" (-מקריא, מכריז האיגרת) ועליו השליחות לקיים הכתוב בה. עד כאן השיחה. ומשיחה זו מובן שלימוד איגרת של הרבי (ובנדו"ד, כתיבה באגרות קודש), גוררת אחריה את החיוב לקיים הכתוב בה.

ג. מלבד כל הנ"ל, הרבי מתייחס למנהגים שנתפשטו בעם ישראל כמנהגי קודש[דרוש מקור]. ושאלת שאלות בכל התחומים הינה מנהג שנתקבל.

אמנם, ישנם המסתייגים משאלת שאלות בספרי האגרות קודש, בטענה שהרבי בעצמו הפנה דברים אלו לשני רבנים, שני רופאים או שני יועצים לפי הצורך. ויש לכתוב רק לצורך בקשת ברכה כדלעיל

היחס למנהג

הרב יוסף יצחק וילשנסקי כותב עם יהודים לרבי

רובו הגדול של משפיעי וחסידי חב"ד (ולאו דווקא מאלו המגדירים עצמם 'הזרם המשיחי') נוהג במנהג זה, ומשפיעים רבים מעודדים את שומעי לקחם לכתוב לרבי באופן סדיר, ומדריכים אותם בנוגע לתדירות הכתיבה והאופן הנכון בו יש להתייחס לתשובות שמשיב הרבי באמצעות ה'אגרות קודש'.

יש משפיעים רבים כגון הרב זמרוני ציק, הרב שלמה זלמן לבקיבקר, הרב יוסף יצחק ווילישאנסקי ועוד המעודדים תדיר את הכתיבה לרבי באגרות קודש. תמימים ואברכים בעיקר מישיבה גדולה צפת מקימים מדי שנה דוכני לכתיבה לרבי, באירועים מרכזיים שונים, כמו הילולת רשב"י במירון, והילולת הבבא סאלי בנתיבות. מאלו יצאים תדיר סיפורי ניסים אשר התרחשו באמצעות הכתיבה לרבי וביצוע ההוראות כפי שהרבי הדריך במכתב. סיפורים כאלו התפרסמו לראשונה בעלון השבועי החב"די שיחת הגאולה ולאחר מכן גם בשבועונים החב"דיים דוגמת שבועון בית משיח והגאולה, והן בספרים מיוחדים שהוקדשו לצורך כך דוגמת סדרת הספרים 'נפלאות עכשיו' והספר 'רועה נאמן'.

עם זאת, ישנם אחדים שאינם רואים הנהגה זו בעין יפה, וטוענים[דרוש מקור] כי זוהי סטיה מהדרך החב"דית המקובלת ואין צורך להעניק לרבי שיטות איך לתת לחסידים תשובות למצוקותיהם והתלבטויותיהם. זאת על פי מכתב מהתקופה שלאחר י' שבת התש"י בה מורה הרבי לשלוח שאלה לציון הרבי הריי"צ והרבי ימצא את הדרך לענות:

מכתבו מט' ניסן קבלתי. ומענה בקיצור על האמור בו ימצא בהקדמותי להקונ' שהו"ל אחרי ההסתלקות ומכתבי זה, מה שנלפענ"ד בכ"ז. - ומה שמקשה הלא א"א עתה לשאול את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כשיש ספק בהנהגה - אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן.(תרגום: ימצא הרבי דרך לענות לו תשובה)

— אגרות קודש כרך ג אגרת תקעט

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==

  1. ↑ גליון בית משיח 274 עמוד 48.
  2. ↑ מספר ששמע מהרב יוסף ליפשיץ מקוריוקבקה, ששמע מאדמו"ר הרש"ב.
  3. ↑ שיחת הרבי תשמ"ט
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=כתיבה_לרבי_באמצעות_האגרות_קודש&oldid=333080"