סוכות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח, סדר, ביטויים ועניינים שגויים ולא אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרבי בסוכה

סוכות הוא אחד משלושת הרגלים, החג נקבע לפי הלוח העברי והוא נמשך שבוע ימים המתחילים בט"ו תשרי ומסתיימם בכ"א בתשרי. בחוץ לארץ נוסף יום אחד על פי תקנת חז"ל והוא נמשך עד לכ"ב תשרי.

היום הראשון והאחרון (ובחו"ל יומיים בהתחלה ויומיים בסיום) של החג נחשבים חג לכל דבר והם אסורים בעשיית מלאכה, והימים שבאמצע נקראים בשם 'חול המועד' וישנם מלאכות רבות אותם מותר לעשות כדי להוסיף בשמחת החג. היום האחרון של החג מכונה בשם שמיני עצרת ושמחת תורה (בארץ ישראל שניהם ביום אחד ובחו"ל הם שני חגים נפרדים בשני ימים),

המקור לחג

"דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה"

(אמור כג לד)

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך"

(דברים ט"ז י"ג)

ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגותם חג לה' שבעת ימים

(במדבר כט יב)

שמות החג

בכל פעם בתלמוד או במשנה שנאמר חג סתם ללא פירוש איזה חג, הכוונה היא לחג הסוכות.

החג מכונה גם חג האסיף, משום שבזמן הזה בשנה יוצאים לאסוף את התבואה מהשדות.

מצוות החג

  • שמחה,
ערך מורחב – שמחת בית השואבה

שנאמר "ושמחת בחגיך" הרבי הנהיג לצאת לרקוד ברחוב בשמחה רבה בכל יום מימי החג, זכר לשמחת בית השואבה שהיה בבית המקדש בעת אשר שאבו את המים למעמד ניסוך המים, ומתואר שב-שעת השאיבה היו כל עם ישראל פורצים בריקודים ושמחה ברחבי העזרה של בית המקדש וגדולי ישראל היו אף משמחים בכל מיני פעלולים, על שמחה זו אמרו חז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

  • ישיבה בסוכה,
ערך מורחב – מצות סוכה

שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים"[1] והטעם לכך הוא כפי שאומר הכתוב "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" ענני הכבוד בהם יצאו ישראל ממצרים מכונים סוכות, וזכר לנס זה יושבים בסוכות. המצווה הוא לעשות כל מה שרגיל האדם לעשות בביתו לעשות בסוכה, לפני סעודה על לחם או אפילו על חתיכת עוגה יש לברך ברוך אתה... לישב בסוכה.

  • נטילת ארבע המינים,

מצווה ליטול ארבע מינים לאגדם ולנענעם, שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים"[2]

ארבעת המינים הם: אתרוג, לולב, הדסים (שלוש מינימום ניתן להוסיף), ערבות (2). בכל יום מימי החג (למעט שבת, שהד' מינים מקבלים גדר מוקצה) מברכים על ארבעת המינים האלו ומנענעים אותם יחדיו לארבעת כיווני האויר, ומברכים על נטילת לולב, וביום הראשון מוסיפים ברכת שהחיינו.

מהות המצוות

נטילת ארבע מינים

נטילת ד' מינים ואיגודם יחדיו, מרמז על האחדות שיש בעם ישראל למרות החילוקים והשוני, במעלות כל אחד ואחד, וכל מרכיב בארבעת המינים מסמל חלק מיוחד בעם ישראל, ועל ידי האיחוד מראים שבעצם כולם שווים בענין הזה שהינם יהודים בניו של הקדוש ברוך הוא,

בצמחים ופירות בכללות יש שני דברים טעם וריח בחלק מהפירות וצמחים יש את שניהם ובחלקם רק את אחד מהם או טעם טוב או ריח טוב, וישנם כאלה שאין לא זה וזה, בפנימיות הטעם והריח מרמזים על שני ענינים בעבודת ה', לימוד תורה, וקיום מצוות. כאשר:

האתרוג - שיש בו גם טעם וגם ריח מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם את שני המעלות גם לימוד התורה וגם קיום מצות.

הלולב - שיש בו רק טעם (לולב הוא עץ התמר) מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם רק את המעלה של לימוד תורה.

ההדס - שיש בו רק ריח מסמל את החלק בעם ישראל שיש בהם רק את מעלת קיום המצוות.

הערבות - שאין בו לא טעם ולא ריח מסמל את החלק בעם ישראל שאין בהם מעלות חיצוניות לא בלימוד תורה ולא בקיום מצוות, אך יש בהם את המעלה העצמית שהם יהודים.


הושענא רבה

ערך מורחב – הושענא רבה

היום השביעי בחג מכונה הושענא רבה, על שם אמירת פיוט הושענא המיוחד באותו יום,

שינה בסוכה

בחב"ד נהגו שלא לישון בסוכה. מנהג זה הוא עתיק יומין, ומוזכר כבר במרדכי: "ומה שנהגו כל ישראל שלא לישון בסוכה" כו' ומתרץ את המנהג. גם האדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך כי "מנהגינו שלא לישון בסוכה".

מנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה הסיבה לכך היא, כמו שהסביר הרבי את פתגמו של כ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשינה בסוכה - "כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה". הכוונה: בסוכה מאיר אור אלוקי גדול מאד, שהוא נעלה מכדי שיוכל לרדת ולהתלבש באדם (בפנימיותו), אלא האור מסובב את האדם בבחינת מקיף (כמו סוכה כפשוטה, ה"מקיפה" את האדם, ולא רק את האדם לבדו (עכ"פ ראשו ורובו), אלא גם את שולחנו - באופן שכל ענייניו צריכים להיעשות בתוך המקיף של הסוכה - "תשבו כעין תדורו"). ומכיוון ששם מאיר אור אלוקי נעלה שכזה - איך אפשר בכלל לישון שם.

ממשיך הרבי ואומר, כי פשיטא שזה על פי הלכה, ובפשטות: בשכבו לישון בסוכה ואינו יכול להירדם בשום אופן, אם כן על פי שו"ע בפשטות מותר לו לילך לישון בביתו. ואם הדבר בטוח אצלו בודאות שלא יוכל להירדם בסוכה - אינו זקוק מלכתחילה לנסות זאת. זהו גם בפשטות הטעם מדוע הריי"צ לא ישן בסוכה: בעת ישיבתו בסוכה האיר אצלו בגלוי האור המקיף של הסוכה וזה לא איפשר לו להירדם בסוכה.

הרבי מסביר כי גם מי שאינו בדרגה נעלה זו שמרגיש כי האור מקיף מפריע לו, גם הוא אינו יכול לישון בסוכה בשקט ובמנוחה. כי אף על פי שאור הסוכה אינו מבלבל את שנתו - הרי הוא מצטער מכך גופא - מדוע אין הוא בדרגא שאור הסוכה יאיר אצלו כל כך בגלוי עד שלא יוכל לישון בסוכה.

ואפילו מי שלא מפריע לו מדוע איננו מרגיש את האור שבסוכה - הרי הוא מצטער מדוע אימרתו של אדמו"ר האמצעי אינה פועלת עליו כדבעי. ומצד זה, השינה בסוכה גורמת לו צער - היתכן שיכול הוא לישון בסוכה בלא צער - והמצטער פטור מן הסוכה.

בשנת תש"ן בא אל הרבי אחד מראשי הישיבות - רבי צבי כהנא בטענה היתכן שהרבי תיקן שלא לישון בסוכה. הרבי השיב לו בנועם כי זהו מנהג ישן הנהוג בחב"ד ובבעלז, כך נהג חמיו הריי"צ וככל הנראה כך נהגו דור אחר דור עד האדמו"ר הזקן שהוא היה כידוע בעל הלכה וכל מנהגיו היו על פי השו"ע. כל השנים לא היו כל שאלות מצד גדולי ישראל שהיו ידים של נשיאי חב"ד, ובכללם: רבי חיים מוולוז'ין, רבי יצחק מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, רבי חיים עוזר גרודזינסקי, ולמה נתעוררו לזעוק על כך רק היום? מההכרח שזהו עצת הס"מ, הרוצה לזרוע מחלוקת בין יהודים, ועל ידי כך - לעכב את הגאולה השלימה. ראש הישיבה הודה בטעותו וביקש את ברכתו של הרבי. [3]


הערות שוליים

ראו גם

קישורים חיצוניים

חסידות על החג

שונות