מרדכי צבי אלפנביין

תולדות חייו

הרב מרדכי צבי אלפנביין ע"ה נולד באחת מעיירות פולין, להוריו ר' יחיאל ומרת גולדה בינה ע"ה, בכ' אדר א' תש"ח.

בגיל שנתיים עלה עם הוריו לארץ הקודש, ובהגיעו לגיל בן-ישיבה, נשלח ללמוד בישיבת "קול תורה" בירושלים – שהיתה אז (תש"ט – תשנ"ה) בראשות הגרש"ז אויערבאך – שם שקד על התורה והעבודה, כשחבריו ומוריו רואים בו "עילוי" בדרגא ראשונה. בש"ב בישיבה גדולה, כשהצטרף לשיעורי התניא שנמסרו במחתרת מפיו של ר' יוסף צבי סגל (כיום ראש כולל "צמח צדק" בירושלים עיה"ק), משך גם את חבריו. משנמשך לחסידות חב"ד, אף הוא עצמו חזר בפני התלמידים על רעיונות חסידיים ושיחות של הרבי מלך המשיח שליט"א.

לא עבר זמן רב, והוא נקרא אל חדרו של ראש הישיבה ר' שלמה זלמן אויערבאך. לאחר שפתחו בשיחה, שאל אותו הגרש"ז את השאלה הידועה – מדוע פותח התניא במלה "תניא", בעוד שבגמרא ספ"ג דנדה נאמר "דרש רבי שמלאי" (ישנה אמנם גירסא הגורסת "תניא", אך מדוע העדיף רבינו הזקן אותה על פני הגירסא הנפוצה). משלא ידע לענות, השיב הגרש"ז בעצמו: ישנה קליפה הנקראת "תניא", המנגדת ללימוד החסידות, ופועלת בקרב בני תורה שילמדו רק נגלה. הגרש"ז המליץ לו לעבור לישיבה בכפר חב"ד, שם יוכל לשקוד על תורת החסידות והדרכותי'.

אכן, הוא עבר לישיבה החבדי"ת, ועד מהרה דבק במשפיעי הישיבה – שבראשם עמד אז ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה – והדרכותיהם. על אף דרך העבודה הפנימית שרכש, התקשה לקבל את הנהגת החסידים להתפלל לאחר "זמן תפילה", והוא דיבר על כך עם ר' שלמה חיים ע"ה. ר' שלמה חיים אמר לו, שאת ה"עבירה" באיחור זמן התפילה – הוא לוקח על עצמו... אכן, מאז התחיל ר' מרדכי צבי ללמוד חסידות בשופי כהכנה לתפילה, אף שברוב המקרים זה בא על חשבון "זמן תפילה". כך הי', עד הסתלקותו של ר' שלמה חיים... כאשר נסתלק רש"ח, שינה ר' מרדכי צבי את סדר עבודתו, ואת לימוד החסידות דחה לאחר התפילה (אף כי למד חסידות גם לפני התפילה, ותפילתו היתה במתינות חסידית).

ר' מרדכי צבי נסע לשנת ה"קבוצה" שנמשכה מפסח תשכ"ט עד פסח תש"ל, וזכה להשתתף בארבעה סדרי-פסח שערך כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בחדר הרבי הריי"צ. חבריו מקבוצה מספרים, שהי' קם בסביבות ארבע לפנות בוקר, ולומד חסידות בשופי עד התפילה.

לאחר חזרתו ארצה, השתדך עם ביתו של החסיד ר' שרגא מלך קפלן ע"ה – מרת חנה שרה ע"ה. בגיל 36, כשהיו לו שבע ילדים, ובנו הבכור בגיל 12 בלבד, מתה עליו אשתו. ג' ניסן תשד"מ. תנצב"ה.

על אף הצער הגדול שנגרם לו מכך, הוא לא חשב לשאת אשה שני', בטענה שזה יפגע ביחסו לילדים. הוא המשיך לנהל את משפחתו ולחנך את ילדיו בדרך העולה בית א-ל.

לאחר נישואי ביתו ובנו הבכור שרכשו דירה בביתר עילית שהיתה אז בתחלת בנייתה, עבר לגור בישוב הדר ביתר שליד העיר. שם חי עד יומו האחרון בהשקט ובנחת ועבד את בוראו.

פטירתו

במוצאי שבת פ' תצוה, בעת ביקורו בבית חתנו בביתר עילית, כשרצה לקום וללכת לרכבו, הרגיש לפתע שאינו מסוגל לזוז. הוא סירב לקרוא לרופא, ונשכב לנוח למשך זמן, שלאחריו נסע לביתו, וגם שם חש שלא בטוב. למחרת הורע מצבו, ובני המשפחה שטלפנו לרופא קיבלו הוראה לפנותו מיד באמבולנס. בבית הרפואה שערי צדק הוא אושפז וחובר למכשירים.

בעוד הרופאים מטפלים בו ומגלים שבמוצ"ש הוא עבר התקף-לב שיצר "חור" בלבו, כתב בנו לרבי מלך המשיח שליט"א וקיבל מענה באמצעות האגרות קודש, אך מיד סגר את הספר בתנופה... מול עיניו קפצו המלים (ח"ד, אגרת א'יד): "נהניתי לשמוע אשר גם מכאן ולהבא ישתדל בזה, למרות האבדה הגדולה שאבד עם ישראל – הוא קברניטו הוד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ויותר נכון, לא למרות האבדה, אלא אדרבה, שאחר האבדה הגדולה, הנה גדלה כמה פעמים האחריות המוטלת על כל אחד ואחד מאתנו, להחזיק מעמד ביתר שאת נגד כל ההעלמות וההסתרים, ובפרט העלם והסתר זה, אשר קשה סלוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק"... ביום שלישי, י"א אדר א', בסביבות השעה 5:00 אחה"צ, נלב"ע ומ"כ בהר הזיתים בירושלים עיה"ק. תנצב"ה.

צאצאיו

השאיר אחריו בנים: ר' ישראל אלפנביין, נתניה; ר' לוי"צ אלפנביין, בני ברק ור' אשר אלפנביין, מגדל העמק; וחתנים: ר' מרדכי יעקובוביץ, ביתר עילית; ר' אהרן יעקובוביץ, נתיבות; ר' גבריאל שטרסברג, כפר חב"ד ור' עמוס קיי, קרית גת, ארץ הקודש – יבדלו לחיים טובים וארוכים.

יה"ר שנזכה לקיום היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם, בהתגלות "דודי" ה"דומה לצבי" – הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לעין כל, "ביום ההוא יהי' ה' צבאות לעטרת צבי" (ישעי' כח, ה), אכי"ר.