חב"דפדיה:היום יום/אדר ב'

אדר ב'
א' אדר ב'	ראש חודש. ב"יעלה ויבוא": "זכרנו ה' אלוקינו בו" - בי"ת דגושה - "ופקדינו בו" - בי"ת רפוי.	עריכה - תבנית - שיחה
ב' אדר ב'	הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת.	עריכה - תבנית - שיחה
ג' אדר ב'	מענה הצמח צדק לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול איז משנה דעם מהות. דורך קבלת עול פון א עבד פשוט, וואס בשעת ער שלאפט איז אויך ניכר דער עול העבדות זיינער, קען אפילו א למדן און א גאון אויך קומען צו דער מעלה און חשיבות פון א פראסט-תמימות'דיקער מסירת-נפש איד. תרגום מאידיש: מענה הצמח צדק לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול משנה את מהות. על ידי קבלת עול של עבד פשוט, שגם בשעה שישן ניכר עול העבדות שבו, יכול גם למדן וגאון גם להגיע למעלה וחשיבות של יהודי פשוט ותמים בעל מסירת נפש.	עריכה - תבנית - שיחה
ד' אדר ב'	צו חסידות ביים מיטעלען רבי'ן, איז געווען זייער שטיל, דאך פלעגט ער בשעת חסידות זאגען: שא, שא. דער טאטע האט עס ערקלערט, אז דאס איז געווען אויף להשקיט נביעת המוחין. און האט מיט דעם מבאר געווען דעם מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך". תרגום מאידיש: בחסידות אצל הרבי האמצעי, היה מאוד שקט, בכל זאת, בשעת חסידות הוא היה אומר: שא, שא. אבי הסביר זאת, שזה היה בכדי להשקיט את נביעת המוחין. והסביר בזה את מאמר הזהר "סבא דעתוהי סתים דשקיט ושכיך".	עריכה - תבנית - שיחה
ה' אדר ב'	לימוד הנגלה לימוד החסידות ועבודה בפועל, כולם כאחד מוכרחים המה. ולא זו בלבד דאינו שייך לומר שהאחד ידחה או יודחה מפני חברו, אלא אדרבא הם מסייעים זה לזה, וכמאמר "ולא עם הארץ חסיד" - שצריך להיות לימוד הנגלה. "איזהו חסיד המתחסד עם קונו" - שצריך להיות לימוד החסידות, ותכלית הלימוד הלא הוא העבודה בפועל.	עריכה - תבנית - שיחה
ו' אדר ב'	מקובל אצל זקני אנ"ש: ספר התניא הוא לקוטי עצות מה שענה רבינו הגדול לאנ"ש על יחידות בשנות תק"מ-תק"נ. בקיץ תקנ"ב התחיל לסדר את ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ"ג כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו לזייפו. ומהאי טעמא נזדרז רבינו למסרו לדפוס. יש נוסח אחר: עשרים שנה כתב רבינו את ספרו התניא, ודייק בכל תיבה ותיבה. בשנת תקנ"ה כבר היה צרוף וזקוק, ואז נתן רשות להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשתבשו מסרו לדפוס. הצמח צדק סיפר אשר, בראש השנה הראשונה לחייו - שנת תק"נ - אמר רבינו הגדול דרוש "משביעין אותו תהי צדיק וכו'", והוא הוא שלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.	עריכה - תבנית - שיחה
ז' אדר ב'	אז מען געהט אין גאס דארף מען טראכטען דברי תורה צי אין מחשבה צי אין דבור, דאס ווענדט זיך, צי מען מעג על פי דין ריידען דארטען דברי תורה. אבער אז ער געהט און איז ניט פארנומען אין דברי תורה, זאגט אים דער שטיין אויף וועמען ער טרעט: בולאך (גולם) וואס טרעסטו אויף מיר? מיט וואס ביסטו העכער פון מיר? תרגום מאידיש: כשהולכים ברחוב צריכים לחשוב דברי תורה, אם במחשבה אם בדיבור, זה תלוי, באם על פי דין מותר לדבר שם דברי תורה. אבל כשהוא הולך ואינו עסוק בדברי תורה, אומרת לו האבן עליו הוא דורך: "גולם, מה אתה דורך עלי? במה אתה חשוב ממני?	עריכה - תבנית - שיחה
ח' אדר ב'	אבי אדמו"ר כותב באחד ממכתביו: טובה פעולה אחת מאלף אנחות. אלקינו חי ותורה ומצוות נצחיים המה, עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים.	עריכה - תבנית - שיחה
ט' אדר ב'	בברכת "בורא נפשות על כל מה שבראת" - הכ"ף בחולם ולא בקמץ. גודל התשוקה להתקשרות, יכול להשביע רק כאשר ילמוד מאמרי החסידות שאומר הרב וכותב, כי בראית פנים בלבד לא סגי.	עריכה - תבנית - שיחה
י' אדר ב'	טרם הנסיעה ממקום מדורו יסדר א חסידישען פארבריינגען, ויקבל ברכת הפרידה מחביריו הטובים, וכמאמר הידוע: חסידים זעגענען זיך ניט, ווייל מען פאהרט זיך קיינמאל ניט פאנאנדער, וואו מ'איז - איז מען איין משפחה. תרגום מאידיש: טרם הנסיעה ממקום מדורו יסדר התוועדות חסידית, ויקבל ברכת הפרידה מחביריו הטובים, וכמאמר הידוע: חסידים אינם נפרדים, כיון שאף פעם לא נוסעים איש מרעהו, היכן שנמצאים - הם משפחה אחת.	עריכה - תבנית - שיחה
י"א אדר ב'	חסידות כוללת שני ענינים עקרים: א) הבנת כל הלכה בשרשה ומקורה העצמי ברוחניות, היינו בספירות ומדריגות בכל עולם ועולם לפי ענינו כמבואר בדברי אלוקים חיים. ב) הבנת ענין כל הלכה בעבודה, היינו שהגם שהיא חכמה ושכל אלקי ודין התורה, מכל מקום צריך למצוא בזה ענין בעבודה בהנהגת האדם בחיי עולם הזה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ב אדר ב'	דער אנהויב פון פרשות הקרבנות איז: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". עס האט דאך געדארפט שטיין "אדם מכם כי יקריב גו'", זאגט דער אלטער רבי: "אדם כי יקריב", בכדי א מענש זאל ווערען נעהנטער צו השי"ת איז "מכם קרבן לה'", פון אייך אליין דארף זיין דער קרבן, מקריב זיין זיין אייגענע בהמה, דעם יצר הרע וואס ווערט אנגערופען נפש הבהמית. תרגום מאידיש: התחלת פרשת הקורבנות היא: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". היה צריך להיות כתוב "אדם מכם כי יקריב גו'", אומר אדמו"ר הזקן: "אדם כי יקריב", בכדי שאדם יתקרב לה' יתברך, הוא "מכם קרבן לה'", מכם עצמכם צריכה להיות הקרבן, להקריב את הבהמה האישית, היצר הרע שנקראת נפש הבהמית.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ג אדר ב'	הפטורה: "כה אמר ה'". אומרים "אב הרחמים". אין אומרים "צדקתך". "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" - "שרפו ידיהם מדברי תורה". אז מ'ווערט שוואך אין תורה, וואס דער לימוד התורה איז דאך על מנת לעשות ולקיים, קומט עמלק און קיהלט אפ דעם אידען (= כשנחלשים בדברי תורה, שלימוד התורה הוא הרי על מנת לעשות ולקיים, מגיע עמלק ומקרר את היהודי), "וילחם עם ישראל", ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה, - דכל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה, ולכן נהגו כל ישראל לכתוב אות בתורה, און עמלק מאכט קאלט (= מקרר) קדושת התורה. והעצה לזה בחר לנו אנשים, אנשי משה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא, שבכל דור יש ראשי אלפי ישראל. וצא הלחם בעמלק ל' יחיד, לפי שהתורה היא נצחית בכל דור ובכל זמן ובכל מקום בשוה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ד אדר ב'	פורים. בקריאת המגילה קוראים: (ח. יא) "להרג ולאבד ולהרג ולאבד". (ט. ב) "ואיש לא עמד בפניהם ואיש לא עמד לפניהם". באמירת "האגרת הזאת", "אגרת הפרים הזאת השנית", מנענעים את המגילה. נוסח "שושנת יעקב": "ברוכים כל הצדיקים". שהחינו - גם ביום. במגלה שכתב אבי אדוני זקני מורי ורבי לא נכתבו בני המן בעמוד בפני עצמן. וכן לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". בתורה אור ביאור ד"ה "יביאו לבוש" סעיף המתחיל "והנה בחינת לבוש", צריך להיות "והיא בחינת פני וזו היא המסתתרת .. שהיא בחינת עתיק בחינת סתימא דכל סתימין". ויש נוסח אחר: "והנה בחינת ביום ההוא הוא בחינת בינה אימא עילאה המקננת בבריאה בכורסיא אכן מלכות דאצילות נעשה עתיק לבריאה שנעתק וגבוה מבריאה ואינה באה בהתגלות בעולם הבריאה שאפילו מבחינת ביום ההוא הוא בבחינת העלם והסתר. ומה שנאמר אסתיר פני שכן נקרא מלכות וממלכות שבחכמה נעשה חכמה שבמלכות כו'".	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ו אדר ב'	שושן פורים אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר, אשר אדמו"ר האמצעי כתב בשביל כל סוג וסוג מהמשכילים והעובדים אשר בעדת החסידים מאמרים וספר מיוחד, לבד שער היחוד ושערי אורה שהם כלליים, ונכתבו עבור כל החסידים: שער היחוד הוא המפתח דתורת החסידות, ושערי אורה - אל"ף-בי"ת דתורת החסידות.	עריכה - תבנית - שיחה
ט"ז אדר ב'	מעבודת בעל עסק: לעורר בעצמו האמונה ובטחון גמור בהזן ומפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך יתן לו פרנסתו בריוח, וצריך להיות בשמחה וטוב לבב באמת כאלו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ז אדר ב'	באמירת תהלים (פז. ז) אומרים "כל מעיני" הכ"ף בקמץ, בסדר ברכת המזון - הכ"ף בחולם.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ח אדר ב'	אבי אדוני זקני מורי ורבי כותב באחד ממאמריו: צריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י שזהו תרומות מדרשי רז"ל . . ולכל הפחות צריך כל אחד ואחד ללמוד מסכת גמרא בשנה.	עריכה - תבנית - שיחה
י"ט אדר ב'	ר' משה מייזליש סיפר: דער רבי (רבינו הזקן) האט אונז געלערענט, אז דער אל"ף פון חסידות איז, אויסצוניצען די טבעיות אין עבודה. און ראשית העבודה זאל זיין אויסצוניצען די טבע הכחות, ווי למשל די טבע פון מוח שליט על הלב. תרגום מאידיש: ר' משה מייזליש סיפר: הרבי (רבינו הזקן) לימד אותנו, שהאל"ף של חסידות הוא, לנצל את הטבעיות בעבודה. וראשית העבודה שיהיה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל את הטבע שמוח שליט על הלב.	עריכה - תבנית - שיחה
כ' אדר ב'	רבינו הזקן סיפר: מהתורות שאמר מורי (הרב המגיד) לפני ביחידות, היתה תורה על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", דהגם שהאש יורד מלמעלה באתערותא דלעילא, מצוה להביא מן ההדיוט, כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא, ואמשיך רוח מלעילא ולעילא. ומצות עשה להבעיר אש על המזבח, מזבח הוא אדם כי יקריב מכם, וההקרבה עצמה אינה מספקת, וצריכים להבעיר אש על הקרבן אשר מכם, ואש זה לא תכבה, שהיא מכבה את ה"לא". את התורה הזאת אמר מורי לפני עשר פעמים - כדי לחקקה בעשר כחות נפשי - ויאמר לי, אתה תלמידי הנך נצרך להאש תמיד, לפי שעליך הוטל לכבות לא (של המנגדים) גדול. אתה תכבה את הלא והשם יתברך יהפוך את הלא להן.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"א אדר ב'	הצמח צדק אמר בסיום הנ"ל (כ' אדר שני): זקני - רבינו הזקן - הוא משה רבינו דתורת חסידות חב"ד. במשה אמרו רז"ל שהתורה ניתנה לו, אלא שנהג בה טוב עין. אש תמיד האלקי הנוגע לתורת חסידות חב"ד נתן הרב המגיד לזקני, וזקני נהג בה טוב עין ויתנה לכל העוסקים בתורת החסידות. ברור לי אשר כל הלומד עם חברו ומעורר בו את האש תמיד האלקי, הנה שכרו אתו אשר זכותו זה לא תכבה לעד.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ב אדר ב'	ברכת כהנים הוא המשכת המוחין, הגבהת הידים הוא העלאת המדות, ומברכים לישראל שהם בני מלכים מלכות, הרי פרצוף שלם של עשר ספירות.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ג אדר ב'	אבי אדמו"ר אמר לרב אחד - בעל עבודה ומתמיד בלימודו: א רב בעדארף בכל עת ובכל רגע געדיינקען, אז תמיד שטייט ער אויף דעם שוועל וואס צווישען מזכי הרבים און ח"ו מחטיאי הרבים, אויף דעם שוועל פון עומק רום און עומק תחת, און אלע ענינים בעדארף נוגע זיין אין פנימית נקודת הנפש ממש, ווייל בנפשו הוא. תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר לרב אחד - בעל עבודה ומתמיד בלימודו: רב צריך בכל עת ובכל רגע לזכור, שתמיד הוא עומד על הסף שבין מזכי הרבים או חס ושלום מחטיאי הרבים, על הגבול של עומק רום ועומק תחת, וכל העניינים צריכים לנגוע לו בפנימיות נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ד אדר ב'	באמירת "אנא בכח" צריך לראות - או לצייר במחשבה - השמות, שהם הראשי תיבות, אבל לא לאמרם.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ה אדר ב'	החסיד ר' מרדכי האראדאקער סיפר: פתגם הראשון ששמעו מרבינו הזקן כשבאנו לליאזנא היה: וואס מען טאר ניט טאר מען ניט, און וואס מ'מעג דארף מען ניט (= מה שאסור - אסור, ומה שמותר - לא צריך). כשלש ארבע שנים עבדנו בזה עד שהבאנו אופן זה בעניני חיינו, ורק אז נכנסנו ליחידות לשאול דרך בעבודה.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ו אדר ב'	כל הקדוש בעם אלקי אברהם ויסוד בית ישראל, בהעמדות דור ישרים וחנוכם, בכשרות האוכל, ואצילות טוהר קדושת השבת, מסר ונתן השם הנכבד והנורא על ידי נשי ישראל לשמרם ולעבדם. האשה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על פי התורה, עליה הכתוב אומר "חכמות נשים בנתה ביתה".	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ז אדר ב'	משיחת אבי אדמו"ר: "חטא בני אהרן היה בקרבתם לפני ה' וימותו", רצוא בלי שוב. דער אמת איז אז מ'קוקט לפני ה' דארף זיין תטהרו, ריין און קלאהר, עס מוז זיך דערהערען אין מעשה בפועל, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ורצוא בלי שוב, היא מיתה. ועל זה בא ציווי ה' אל משה (ויקרא טז ב) שיאמר לאהרן, אותיות נראה, ובכחות הנפש הוא השכלה, לאמר, בשביל לבוא אל הקדש גם מבית לפרוכת שהוא לפני הצמצום, דארף מען וויסען אז על הארן, אותיות נראה, השכלה, איז פראן א כפורת, א כוונה פון א פארשטעל, וואס דאס איז דער פני הכפורת, אשר על כן ולא ימות, זאל מען ניט בלייבען באם רצוא אליין, כי בענן אראה על הכפורת, דער צמצום הראשון איז כוונתו הגילוי, און דער מבוא צו דעם איז דער ואל, ביטול עצמי, טאן וואס חסידות הייסט, ניט דאס וואס דער שכל זאגט, דאן איז יבוא אל הקדש. תרגום מאידיש: משיחת אבי אדמו"ר: "חטא בני אהרן היה בקרבתם לפני ה' וימותו", רצוא בלי שוב. האמת היא כשמסתכלים לפני ה' צריך להיות תטהרו, נקי ובהיר, זה חייב להתבטא במעשה בפועל, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ורצוא בלי שוב, היא מיתה. ועל זה בא ציווי ה' אל משה (ויקרא טז ב) שיאמר לאהרן, אותיות נראה, ובכחות הנפש הוא השכלה, לאמר, בשביל לבוא אל הקדש גם מבית לפרוכת שהוא לפני הצמצום, צריכים לדעת שעל הארון, אותיות נראה, השכלה, ישנו כפורת - כוונה של הסתרה, שזהו פני הכפורת, אשר על כן ולא ימות, שלא ישארו ברצוא בלבד, כי בענן אראה על הכפורת, הצמצום הראשון כוונתו הוא גילוי, והמבוא לזה הוא ואל, ביטול עצמי, לעשות מה שחסידות אומרת, לא מה שהשכל שכל אומר, אזי יבוא אל הקדש.	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ח אדר ב'	(משיחה בסעודה ברית מילה): בברית מילה אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". ונוהגים אצלנו, אז מען גיט דמי קדימה אז דער אינגעל זאל לערנען - (ונתן כ"ק אדמו"ר שליט"א סכום מסוים באמרו): דאס איז פאר דער ישיבה (= שנותנים דמי קדימה שהילד ילמד . . זה עבור הישיבה).	עריכה - תבנית - שיחה
כ"ט אדר ב'	באחת ההתועדויות אמר אבי אדמו"ר: הקב"ה ברא את העולם וכל הדברים הגשמיים מאין ליש, און אידען דארפען מאכען מיש לאין, פון די גשמיות רוחניות און דעם גשמי מאכען א כלי פאר רוחניות, דאס איז א חובת גברא, אין דעם איז מחויב כל אחד ואחד בפרט. תרגום מאידיש: באחת ההתועדויות אמר אבי אדמו"ר: הקב"ה ברא את העולם וכל הדברים הגשמיים מאין ליש, ויהודים צריכים לעשות מיש לאין, מהגשמיות רוחניות ולעשות הגשמי כלי לרוחניות, זהו חובת גברא, בזה מחוייב כל אחד ואחד בפרט.	עריכה - תבנית - שיחה