שמחת תורה

שִׂמְחַתּ תּוֹרָה הוא חג הנחגג ביום האחרון שאחר סיום חג הסוכות, ובו מציינים את קריאת פרשת וזאת הברכה החותמת את קריאת התורה של כל פרשיות התורה, וחוגגים ושמחים לרגל הסיום. בארץ ישראל נחגג יום זה יחד עם שמיני עצרת, בכ"ב בתשרי; ובחוץ לארץ יום זה הוא החג השני שלמחרת שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי.

רבותינו נשיאנו דיברו רבות במעלתו של החג, שממנו נמשכת השמחה לכל השנה, ולכן יש להזהר לנצל את הזמן ביום זה ככל האפשר לשמחה וריקודים^[1].

סדר החג ומנהגיועריכה

הקפותעריכה

ציור המתאר את ההקפות שערך רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, במהלך גלותו בצ'אילי.

ערך מורחב – הקפות, אתה הראת

מנהג ישראל להקיף את בימת קריאת התורה עם ספרי התורה בליל וביום שמחת תורה, בשמחה, שירים וריקודים ולחגוג בדרך זו את סיום קריאת כל התורה. מנהג זה החל בארצות אשכנז לפני מאות שנים^[2], ומשם התפשט לקהילות הספרדים. רבי חיים ויטאל הביא^[3] שרבו האריז"ל נהג במנהג זה, וכן הראה מקור למנהג בספר הזוהר:

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ

— זוהר חלק ג' רנו, ב

תרגום: ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו

אצל רבותינו נשיאנו ההקפות בשמיני עצרת היו ברצינות ביחס להקפות של שמחת תורה, שבהם הייתה השמחה גדולה יותר, למעלה ממדידה והגבלה^[4] (אף שבשנים האחרונות הנהיג הרבי שכבר בשמיני עצרת יהיו ההקפות בשמחה שפורצת את כל ההגבלות ממש, והסביר את הטעם לכך^[5]).

בתורת החסידות מבוארת מעלת ההקפות בהרחבה, בתור שמחה שלמעלה מכל הגבלה שבה מתאחדים כל ישראל מבלי חילוק, ושמחה זו פועלת התרוממות בלימוד התורה של כל השנה.

אדמו"ר הרש"ב שאל פעם את אביו אדמו"ר מהר"ש: מהו ענין ההקפות? וענה לו: הקפות משמעה שמתחננים אצל האבא - אבינו שבשמים בדמעות דם, הייתה לי דמעתי לחם, רחם ושבור עול הגוים מעל צוארנו. גויים היינו הגוף והנפש הבהמית. רוקדים עם ספר התורה בשמחה, בראש פתוח ובלב פתוח, אבל בפנימיות נוזלות דמעות של דם^[6].

אצל הרביעריכה

ערך מורחב – ניגונים שהרבי לימד

בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, נהג הרבי בליל שמחת תורה לאחר הקפות לעלות לדירת אדמו"ר הריי"צ ולסעוד שם את סעודת החג, וכאשר הסעודה הייתה מסתיימת חזר הרבי אל בית הכנסת ולימד את החסידים שנותרו שם והמשיכו לרקוד ניגון חדש ולא מוכר.

בדרך כלל הרבי נשא גם דברים קצרים אודות הניגון. נוהג זה נמשך לסירוגין עד לשנת תשכ"ד.

הרבי התבטא כי שמחת תורה הוא הזמן המתאים ביותר לעורר אודות מבצע תורה ואודות מבצע אות בספר התורה^[7].

הקפות שניותעריכה

הקפות שניות בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד

ערך מורחב – הקפות שניות

הקפות שניות הוא מנהג ארץ-ישראלי המיוסד על הנהגת האריז"ל, לפיו מקיימים במוצאי שמחת תורה פעם נוספת הקפות עם הספרי תורה בליווי שירה וריקודים בכלי זמר. האריז"ל היה נוהג בשנים בהן התגורר בצפת לבקר במוצאי שמחת תורה בבתי הכנסת שהתעכבו עם סיום התפילה, וערך בכל אחד מהם שבע הקפות^[8].

על יסוד הנהגה זו, נהגו בכך בחוגי המקובלים לערוך הקפות שניות במוצאי החג, להוציא ספרי תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה הראת' עם כל פרטי המנהגים כפי שעורכים את ההקפות בלילה הראשון^[9]. בהמשך התפשט המנהג גם לבתי כנסת נוספים בירושלים ובקהילות ובערים נוספות.

לאורך השנים ניתנו מספר טעמים לעריכת הקפות אלו, אם כדי להשתתף עם בני חוץ לארץ בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה כאשר אצלם הוא ליל שמחת תורה (היות ובחוץ לארץ נמשך החג יומיים), ואם מכיון שלאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להתאסף אנשים ממקומות רחוקים יותר לשמוח יחד בשמחת התורה באופן של "ברוב עם הדרת מלך".

הרבי הרחיב וביסס מנהג זה בקהילות החב"דיות בארץ ישראל, ובאופן יוצא מן הכלל חרג ממנהגו הרגיל שלא לכתוב בחול המועד, ושלח מברקים מיוחדים בחול המועד של חג הסוכות למשתתפים בהקפות שניות.

מידי שנה נערך בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד מעמד 'הקפות שניות' מרכזי, בהם משתתפים אלפי יהודים מכל גווני הקשת ואישי ממשל פוליטקאים ואנשי ציבור מכבדים את האירוע בנוכחותם.

מקרים לאורך השניםעריכה

בשנת תקנ"ט נאסר אדמו"ר הזקן.

בשנת תשל"ח הרבי עבר התקף לב.

בשנת תשפ"ד התחילה מלחמת חרבות ברזל.

מהותו של החגעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

שמחה על הלוחות האחרונותעריכה

בשמחת תורה שמחים על הלוחות האחרונות, שניתנו ביום הכיפורים^[10].

ביאור שם החגעריכה

בנוגע ל"שמחת תורה" ישנם שני פירושים:

(א) התורה היא בשמחה, ולכן שמחים גם ישראל בשמחתה של התורה, וכלשון הפיוט "שישו ושמחו בשמחת תורה", היינו, שישראל שמחים בשמחת התורה.

(ב) יתירה מזה - שישראל משמחים את התורה^[11].

ישראל משמחים את התורהעריכה

התורה ירדה ממקומה העליון לעולמנו התחתון, וכאשר יהודי שמח עם התורה ורוקד ומנגן עם התורה, הוא מוסיף שמחה בתורה, משום שליהודי יש כח לעשות דירה בתחתונים, שעל ידי זה ממשיך את העצמות^[12].

שמחה כללית לכל השנהעריכה

הרבי מסביר, כי ידוע שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים, וכמו כן השמחה של שמיני עצרת ושמחת תורה היא שמחה כללית כללית מעצם הנפש, שכוללת כל הכחות כאחד. וכמו כן בנוגע לענין הזמן - שאין זו רק שמחה השייכת לזמן פרטי זה, אלא שמחה כללית על כל השנה כולה. מסיבה זו צריכה השמחה להיות למעלה מטעם ודעת, בקבלת עול - על ידי הריקודים^[13].