שלום דובער גוראריה

בארי גוראריה (שלום דובער גוראריה) (תרפ"ג - תשס"ה), היה בנו של הרב שמריהו גוראריה חתנו של אדמו"ר הריי"צ, והיה נכדו היחיד. בצעירותו היה חביב מאוד בעיני אדמו"ר הריי"צ והרבי, אך בשנים מאוחרות יותר מעל בספרים שהיו בבעלות ספריית ליובאוויטש.

תולדות חיים

נולד בכ"ה שבט תרפ"ג לאביו הרב שמריהו גוראריה ולאמו חנה גוראריה, ביתו וחתנו של אדמו"ר הריי"צ.

הן בסעודת השלום זכר^[1], הן בסעודת הברית והן בסעודת הבר מצווה^[2] אדמו"ר הריי"צ התוועד עם המשתתפים בשמחה ונשא שיחות קודש.

בסמוך לבר המצווה שלו קיבל מצלמה במתנה מסביו הרבי הריי"צ^[^{דרוש מקור]}. הרבה מהתמונות המצויות בידינו כיום מהרבי הריי"צ צולמו על ידו.

בצעירותו למד בישיבת תורה ודעת בברוקלין ואף הוסמך שם לרבנות. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת קולומביה.

בפי חסידי חב"ד בריגה כונה 'דער אייניקל'^[3].

בשנת תש"י לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ התאכזב מכך שהחסידים ואביו בחרו ברבי ולא באביו להיות הרבי הבא של חסידות חב"ד, ניתק את קשריו עם חסידות חב"ד ועם הרבי. באותה תקופה עבר להתגורר בניו ג'רזי.

בי' סיוון תשי"ג נשא בארי לאישה את מינה, בת הרב אלתר דובער חסקינד^[4].

בחלק מהשנים השתתף בסעודות בבית אדמו"ר הריי"צ שנערכו בחגים. בלילות הסדר בנוכחות הרבי, היה היחידי שהיסב בנוכחות הרבי, למרות שאביו הרש"ג לא היסב, כחסיד לפני רבו וכן היו לו גביע ויין שונים משל האחרים ^[5].

כל שנות המשפט גר הרחק מבית חיינו ומעט אחר תחילת המשפט הפסיק כליל להגיע לשם(הפעם האחרונה הייתה בי"ד טבת תשמ"ו בליווי עורכי דין)^[6].

בהלווית אביו הרש"ג, בז' אדר א' תשמ"ט, נכח בערי ובמהלכה נפגש עם הרבי שניחמו אחרי הקבורה כמקובל. לאחר מכן התעניין הרבי אצל לייבל גרונר האם בערי כבר הלך מהמקום, ולאחר שענה בחיוב, נכנס הרבי לאוהל^[7].

בסוף ימיו עבר לניו ג'רזי עם אימו.

נפטר בד' אדר ב' תשס"ה מבלי שהשאיר צאצאים ביולוגיים אחריו^[8].

משפט הספרים

ערך מורחב – פרשת הספרים

בשנת תשמ"ה התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מספריית אגודת חסידי חב"ד^[9] ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, הרבנית חיה מושקא, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי בניו יורק. במשפט, שכונה משפט הספרים, טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא של אגודת חסידי חב"ד. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-תשמ"ז לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה (ה' בטבת, "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

לאחר ניצחונו של הרבי עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.

לקריאה נוספת

הרב שלום דובער לוין, "משפט הספרים", פרק י"ג מתוך ספריית ליובאוויטש - סקירת תולדותיה על פי מכתבים תעודות וזכרונות, ברוקלין, תשנ"ג - באתר ספריית חב"ד.
דידן נצח הרב שמואל לובעצקי, הוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי (הוצאה ראשונה תשס"ו. הוצאה שני' תשס"ז).
דידן נצח הרב משה בוגמילסקי, (באנגלית תשס"ז. בעברית תשס"ח).