ראש השנה
ראש השנה הוא החג הראשון מבין הימים הנוראים ומבין חגי חודש תשרי. החג חל בימים א' וב' בתשרי, ובו מתחילה שנה חדשה בלוח העברי.
ביום זה נברא האדם הראשון, ומידי שנה יום זה הוא יום הדין, בו הקב"ה שופט את כל העולם ויושביו. ביום זה ממליכים את הקב"ה למלך מחדש. הכתרת המלך היא בעיקר על ידי תקיעת שופר - המצווה העיקרית של יום זה. כמו כן מאריכים ביום זה בתפילה, וישנם תפילות מיוחדות ביום זה.
לפי הקבלה, נקראת עבודתו העיקרית של יום זה בניין המלכות - המשכת רצון חדש מהקב"ה לספירת המלכות, המעניקה את החיים לעולם כולו. על מנת לפעול זאת, עבודת היהודי ביום זה היא בעיקר קבלת עול מלכות שמים, המתבטאת בזהירות מדברים בטלים ועיסוק מתמיד בתפילה ואמירת תהילים.
מצוות ומנהגי החג
תקיעת שופר
| ערך מורחב – תקיעת שופר |
תקיעת שופר היא מצוות עשה מן התורה, לתקוע בשופר ביום ראש השנה. יום זה מכונה בתורה "יום תרועה"[1] ו"זכרון תרועה"[2], וחז"ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה. בראש השנה תוקעים בסך הכל מאה קולות הכוללים "תקיעה", "שברים" ו"תרועה" בסדרים שונים. כיום נהוג לתקוע בשופר גם בחודש אלול.
השופר ומצוות התקיעה בו הינו ענין עיקרי בעבודת ראש השנה, ובמיוחד לפי תורת החסידות. החסידות מבארת כי מעלת תקיעת שופר הוא הקול הפשוט, ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים שאפשר למצא בכלי נגינה אחרים. בכך מתבטא קולו הפשוט של כל יהודי, הבוקע מפנימיות ליבו ופונה לקדוש ברוך הוא כבן לאביו בצעקה פנימית שלמעלה מדיבור: "אבא הצילני". תקיעה זו פועלת את המלכתו של הקדוש ברוך הוא מחדש למלך ובנין ספירת המלכות האלוקית, וכך פועלת את חידוש החיות האלוקית לקיום העולם בשנה הבאה.
תפילות החג
|
| ערך מורחב – תפילות ראש השנה |
לתפילות ראש השנה ישנה חשיבות מיוחדת, בתור יום הדין והיום בו ממליכים את ה' למלך. נוסח התפילה החב"די לראש השנה נקבע על ידי אדמו"ר הזקן, ומאוחר יותר על ידי הרבי הריי"צ והרבי, ונדפס במחזור לראש השנה בהוצאת קה"ת. באופן נדיר, שולבו בתפילות יום זה (וכן ביום הכיפורים) פיוטים ותפילות בתוך חזרת הש"ץ, בשונה מהנהוג בחב"ד בדרך כלל.
מרבותינו נשיאנו נודעה חשיבות גדולה לכוונה בתפילות ביום זה, ובפרט לתפילת ערבית של הלילה הראשון של ראש השנה - התפילה הראשונה בשנה. כמו כן ישנם מנהגים רבים מיוחדים לתפילות אלו.
סעודות החג
החל מסעודת ליל א' של ראש השנה, ועד הושענא רבה, נוהגים לטבול את פרוסת המוציא בדבש[3]. הרבי נהג לטבול את פרוסת המוציא שלוש פעמים בדבש. יש אומרים שפרוסה נוספת טבל שלוש פעמים במלח[4]. הרבי מעיר שיש לעיין אם המנהג כולל גם את ימי החול או רק את השבתות והחגים[5]. ברשימות הרבי אודות הימים שבהם טובלין בדבש[6] נרשמים רק: ראש השנה, ערב יוהכ"פ, מוצאי יוהכ"פ, שני יום טוב דחג הסוכות ובהושענא רבה. וחול המועד סוכות - מהיכא תיתי[7].
בסעודת הלילה הראשון, נהוג לאכול מספר מאכלים שבשמם או תכונתם ישנו סימן לברכה לשנה טובה. מנהג זה מבוסס על הגמרא[8] ונפסק להלכה בשולחן ערוך[9].
המאכל העיקרי הנאכל בלילה זה למנהג חב"ד הוא תפוח טבול בדבש. אוכלים אותו בתחילת הסעודה[10], אחרי ברכת המוציא. הרבי נהג לטבול את חתיכת התפוח בדבש קודם הברכה שלוש פעמים. את התפוח חתך וטבל לפני הברכה, מחשש הפסק מרובה[11]. אחר הברכה וקודם האכילה[12], אומרים את הנוסח: "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
כמו כן אוכלים רימון - לסימן שירבו זכויותינו כרימון, וראש איל או ראש אחר - לסימן שנהיה לראש ולא לזנב. אבל אין אומרים "יהי רצון" אלא על התפוח[10].
בלילה השני אוכלים פרי חדש, ומתכוונים בברכת "שהחיינו" בקידוש על אכילתו. אכילת הפרי היא לאחר הקידוש, קודם נטילת ידים לסעודה. ההבדל בין אכילת התפוח בלילה הראשון (אחר נטילת ידים) ואכילת פרי חדש בלילה השני (קודם נטילת ידים) הוא: אכילת התפוח טוב יותר שתהיה אחר נטילת ידים, כדי לסמוך את הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר. אכילת הפרי החדש קודם נטילת ידים - כדי לסמכה לברכת שהחיינו, עליה חלה הברכה[13].
תשליך
|
| ערך מורחב – תשליך |
"תשליך" הוא שמה של תפילה מיוחדת הנאמרת בראש השנה (או באחד מעשרת ימי תשובה), על ידי מעיין, נהר או מקור מים חיים, כדי "להשליך" את העבירות המימה. למנהג חב"ד נאמרת התפילה אחר תפילת מנחה ביום הראשון של ראש השנה. אם חל בשבת, נאמרת התפילה ביום השני. הטעם לכך הוא מפני שראו שרבים נכשלו וטלטלו את הסידורים, ועברו על מלאכת הוצאה, ולכן דחו את ה"תשליך" כשחל בשבת[14].
מנהגים נוספים
- תוספת בזמן: אצל רבותינו נשיאנו היה נהוג אשר בכל דור מוסיפים עוד דקה קודם הוצאת ראש השנה. אדמו"ר מהר"ש סיפר שאצל אביו, אדמו"ר הצמח צדק, היה ראש השנה ארבע דקות יותר מאצל הבעש"ט, אצל זקנו אדמו"ר האמצעי שלוש דקות יותר, אצל רבינו הזקן שתי דקות יותר, ואילו אצל הרב המגיד ממזריטש דקה אחת יותר; וכל דור מוסיף דקה אחת. תוספת זו היא לשם ההמשכה במועדים ושנים[15].
- חיבור ראש השנה עם ימות החול: אדמו"ר הרש"ב היה אומר חסידות ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח הדיבור בענייני חסידות לקראת השנה החדשה[16], וכדי להמשיך בעולם את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור התמידות[17]. הרבי הציע שכל אחד ואחד ינהג כך, לחבר השעות דראש השנה והתחלת מוצאי ראש השנה בלימוד החסידות[10]. ובימים אלה יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות העולם, הן על ידי גליא דתורה והן על ידי נסתר דתורה[18]. הרבי הנהיג התוועדות בשעה זו, בין ראש השנה ומוצאי ראש השנה.
- עישון: גם אלו שהם מעשנים כל השנה ומעשנים גם ביום טוב, נמנעים מכך בראש השנה. רבותינו נשיאינו הורו כי "ראוי הדבר אשר הבני תורה יזהרו בזה, וישפיעו גם על מכיריהם"[19].
- קיטל: אין לובשין קיטל בראש השנה אלא רק ביום הכיפורים[10].
עבודת ראש השנה
בראש השנה צריכים לייקר את הזמן, ולהיות עסוק באמירת אותיות התשובה והתורה[20]. הטעם לכך הוא, שיום ראש השנה כולל בתוכו חיות כל ימי השנה - שכולם כלולים בו בהעלם, ואחר כך מתחלק בגילוי לימים פרטיים. לכן יש לייקר את הזמן בימי ראש השנה במיוחד, כי השעות והרגעים בימים האלו הם כלליים; בדומה לחומר המוח שבראש לגבי חומר שאר אברי הגוף - שדוקא כאשר החיות שבראש יהיה בשלימותו, האדם יהיה בריא בכל אבריו, וכך הוא בעבודת ימי ראש השנה[21].
עיקר עבודת ראש השנה ביום ובלילה הוא בקבלת עול מלכות שמים[22].
מסיבה זו, גם הגדולים עליהם לעבוד בעבודה הנראית כמו פשוטה: אמירת תהלים כל הזמן, מיעוט בשינה בשני לילות אלו ככל האפשרי, וזהירות מדברים בטלים עד קצה האחרון - כעבד אשר אין לו זמן אף רגע לשבות ממלאכת אדונו, או כבן הטרוד בשמחת קבלת פני אביו.מכיון שעיקר העבודה הוא בקבלת עול דוקא שזהו דוקא הוא יסוד ושורש העבודה, ועל ידי זה דוקא הנה מגיעים למעלות ומדריגות רמות ונשאות[23].
אדמו"ר הרש"ב היה מזהיר, שבראש השנה יבקשו ביחוד ויעוררו רחמי שמים בבכייה והתעוררות פנימית, על תיקון המידות ועל הנהגה במידות חסידיות[24].
אמירת תהילים
מנהג אמירת תהילים במשך כל ימי ראש השנה - מאחרי תפילת מנחה של ערב ראש השנה, ועד מוצאי החג - החל אצל אדמו"ר הזקן, עוד כשהיה בימי נערותו, ואותה למד מאביו רבי ברוך. מנהג זה ראה גם אצל מורו ורבו, הרב המגיד ממזריטש. בסדר זה הדריך רבינו הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו רבותינו נשיאנו בכל דור ודור[25].
הרבי הריי"צ הורה לתלמידי הישיבות לומר תהילים במשך כל ימי ראש השנה. במידת האפשר, ביקש לערוך משמרות אמירת תהילים, כך שבכל שעה משעות היממה יהיו אומרי תהילים[26]
רבותינו נשיאנו הורו שאמירת תהילים ביום זה עדיפה גם על ענינים חשובים אחרים: כאשר ביקשו פעם מאדמו"ר הצמח צדק בניו והחסידים שיאמר מאמר חסידות, והקהל אמרו אז תהלים, פתח את הפתח ואמר: "הקהל אומרים תהלים ואתם מבקשים דא"ח?! טוב יותר לומר תהלים!" וכן עשו[27]. בשנת תש"ב, כאשר שאל הרש"ג אם לנגן ניגון בסעודת היום השני של ראש השנה, ענה אדמו"ר הריי"צ: "הזמן אינו מסוגל לזה. בדרך כלל ראש השנה הוא הזמן לאמירת תהלים. זאת ידע פעם המלמד תינוקות וכך לימד לתלמידיו. עתה מחדשים חידושים, עריכת התוועדויות, שולחנות (טישען)"[28].
מיעוט בדיבור
בשני הימים של ראש השנה, הורו נשיאי חב"ד למעט בדיבור שלא בהכרח[29], וכן היה מנהגם[30].
קבלת הידור חדש
מנהג חב"ד לקבל על עצמו הידור חדש מידי שנה בראש השנה - זהירות יתירה במצוות עשה, זהירות בסייג של לא תעשה, וזהירות יתירה בהנהגה טובה - כדי לשנות את ההרגלים הקודמים, אפילו אם קודם לכן היו כל הנהגותיו כראוי[31].
מנהג זה היה נהוג אצל בני אדמו"ר הצמח צדק, שבכל שנה בראש השנה היו מקבלים על עצמם תוספת בלימוד מכפי שהיה בשנה שעברה. עד הושענא רבא היה הדבר נתון עדיין בדיון, ובהושענא רבא היו נכנסים אל אביהם, והוא היה נותן את הסכמתו, או לפעמים משנה לענין אחר[32]. גם אדמו"ר הרש"ב נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש השנה[33]. באחת השנים, חדל לשתות תה ממים שהורתחו במיחם, אלא רק מהקומקום החשמלי שלו[34].
אדמו"ר הרש"ב הורה שבשמיני עצרת יש להיעצר, להתעכב ולקבל על עצמו זהירות הידור נוסף ב"סור מרע" וב"ועשה טוב", וזה הכלי להחזיק ולקיים את ההחלטות שמחליטים בראש השנה ויום הכיפורים[34].
הרבי הורה שצריכה להיות זהירות מיוחדת שקבלת החלטה טובה, ובפרט קבלת החלטה טובה בראש השנה, תהיה באופן של "בלי נדר" דוקא[35].
לאחר ראש השנה
הדיבור הראשון לאחר ראש השנה צריך להיות בתורה ובעבודת השם[36].
ראש השנה בחסידות
כפי שנתבאר בתורת החסידות, ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת ראש לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת עולם שנה נפש, וכמו שבנפש יש את הראש שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום.
ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה באלול נברא העולם, ובא' תשרי נברא אדם הראשון. וביום זה נתגלה מלכותו של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וענין זה של מלכותו של הקב"ה שהייתה בברוא אדם הראשון הייתה בבחינת אתערותא דלעילא, ועכשיו בכל שנה ושנה צריך לעורר את בחינה זו שוב באתערותא דלתתא, על מנת שיימשך שוב הרצון למלוכה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין הנוקבא.
ועל ידי אתערותא דלתתא, ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת הרצון העליון במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות.
ואתערותא דלתתא זו נעשית על ידי תקיעת שופר שהוא קול פשוט מהבל פנימיות הלב. שעל ידי קול זה מעורר למעלה מבחינת עונג העליון.
הסתלקות החיות
בנין הנוקבא שנעשה בראש השנה נעשה בדרך פרט על ידי הסתלקות של החיות בליל ראש השנה. שלכן נקרא בשם "בכסה ליום חגינו", שבליל ראש השנה נכסה ונסתר החיות בבחינת הסתלקות, שמסתלקת המלכות בשרשה ומקורה, ועל ידי העבודה של ראש השנה שהוא ענין ההכתרה, נמשכת המלכות.
עבודת ראש השנה
עבודת קבלת העול של ראש השנה נחלקת מהעבודה של קבלת העול של כל השנה. שבכל השנה קבלת העול היא בענינים פרטיים וכחות פרטיים, ובראש השנה הוא קבלת עול כללית, שזהו ענין "קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי", שקבלת המלכות בראש השנה היא אינה על הגזרות והמצוות, אלא קבלת עול כללית.
אצל רבותינו נשיאנו
אמירת חסידות
אדמו"ר הזקן היה אומר מאמר חסידות בשני הימים של ראש השנה[37]. אדמו"ר הצמח צדק היה אומר חסידות בערב ראש השנה בבוקר, וביום השני של ראש השנה אחר תפילת המנחה, ולעיתים גם ביום הראשון[38]. אדמו"ר הרש"ב היה אומר מאמר פעמיים: בליל היום השני קודם תפילת ערבית, ובמוצאי ראש השנה[39].
אריכות בתפילה ומיעוט בדיבור
את תפילת ערבית בלילה הראשון של ראש השנה, התפלל הרב המגיד ממזריטש באריכות גדולה, כמה שעות, בבכיות עצומות. בסעודת יום טוב שאחריה לא דיבר מאומה, אף לא בענייני תורה. גם בקריאת שמע שעל המיטה בלילה הראשון של ראש השנה האריך כמה שעות בהתעוררות גדולה, ועסק כל הלילה באמירת תהלים. בסדר זה הדריך אדמו"ר הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור. לא היה מדבר בלילה הראשון של ראש השנה, רק היה אומר "תורות" ממורינו הבעש"ט ששמען מהרב המגיד[40]. רק אחר תפילת ערבית של הלילה השני דר"ה, היו רבותינו הקדושים אומרים מאמרי חסידות ברבים. בסעודת הלילה השני נהגו רבותינו הק' לספר סיפורים והנהגות מהבעש"ט ותלמידיו, מהרביים וזקני החסידים, וכן מהנהגות חסידים אנשים פשוטים[41].
אדמו"ר האמצעי היה מדבר בלילה הראשון, אך רק בענין מלכות דאצילות. אדמו"ר הצמח צדק היה מדבר בענין מלכותא דארעא. אדמו"ר מהר"ש לא היה מדבר בלילה הראשון, רק פעם אחת.
אדמו"ר הרש"ב קיבל על עצמו משנת תרל"ה שלא לדבר ביום הראשון דראש השנה עד אחר המאמר שאמר אביו אדמו"ר מהר"ש - שהיה בלילה השני דראש השנה. וכך המשיך לנהוג גם אחר שקיבל את הנשיאות. ביום השני של ראש השנה דיבר, אבל רק מעט מאוד. גם בעשרת ימי תשובה מיעט בדיבורו. בסעודת הלילה השני דראש השנה וכן בסעודת היום, נהג לספר סיפורים קצרים או דברי תורה קצרים ממורינו הבעש"ט, מורינו הרב המגיד ממזריטש, הוד רבינו הזקן, הוד אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צמח צדק ומאדמו"ר מוהר"ש[42].לפי גרסא אחרת, היה אומר מאמר דא"ח, ורק אחר המאמר היה מתחיל לדבר[40]. משנת תרנ"ד ואילך היה הסדר אצל הרבי הרש"ב להזכיר במשך המעת לעת את הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, ולפעמים גם את דודיו בני הצמח צדק - היה מספר מהם איזה סיפור או דבר תורה בקיצור[43].
ידוע לכולם שהיה הרש"ב מאריך מאוד בתפילת ערבית בלילה הראשון דראש השנה (לא פחות משלוש או ארבע שעות), ואחר כך בסעודה היו מקצרים מאוד. וסיפר באיזה פעם הרב אלחנן דוב מאראזאוו, שאחר כך קרא קריאת שמע שעל המיטה במשך ארבע שעות[44].
הרבי מיעט בלילה הראשון בדיבורו עד קצה האחרון, וסעודות ליל ויום א' עברו כמעט לגמרי בדממה, לבד מהערה אחת או שתיים בדברים הצריכים לסעודה[45]. בסעודת היום השני דר"ה תשל"א ביקשו מהרבי שיאמר לחיים, ואמר: בהתוועדות אני אומר, אבל כאן - בשולחנו של מו"ח - איני רוצה לשנות ממנהגו של הרבי, שלא היה אומר לחיים בראש השנה[46].
קישורים חיצוניים
- ראש השנה הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים
- הרב יוסף ישעיה ברוין, לוח יומי הלכה למעשה - ראש השנה תשפ"א
- נוסח התפילות לראש השנה מהרב מרדכי צבי ברקוביץ, ש"ץ ב-770
- כפר חב"ד: השיעור המדובר של הרב אשכנזי ● להאזנה, וידאו - באתר
כ"ז אלול תשע"ו
הערות שוליים
- ↑ פינחס כט, א.
- ↑ אמור כג, כד.
- ↑ שו"ע אדמו"ר הזקן, תקפג, ד, בשם יש נוהגים.
- ↑ יומן שנת הקהל תשמ"א עמ' 11.
- ↑ לקוטי שיחות, יד, עמ' 372
- ↑ היום יום חלק שני.
- ↑ המלך במסיבו, א, עמ' 1.
- ↑ כריתות ו, א.
- ↑ טור, שו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סימן תקפג.
- ↑ 10.0 10.1 10.2 10.3 ספר המנהגים.
- ↑ בספר המלך במסיבו א, עמ' נד. מובא בזה הלשון: הרבי נטל תפוח, חתכו לחלקים, חלק אחד טבל בדבש, בירך בורא פרי העץ ואכלו.
- ↑ ספר המנהגים. היום יום עמ' צב.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ג' עמ' רט.
- ↑ על פי שיחת ו' תשרי תש"ל. וראה גם המדובר בליל ב' דר"ה תש"ל: המלך במסיבו, ב, עמ' יח יט.
- ↑ ספר השיחות תש"ה, עמ' 9.
- ↑ ס' השיחות תש"ה, עמ' 10.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 11.
- ↑ על פי שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ה.
- ↑ אדמו"ר הריי"צ במכתב לתלמידי הישיבות, י"ג אלול תרצ"ז.
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרצ"ו, עמוד 144.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, ג, עמ' תסח.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק י', עמוד תכה. ספר המאמרים תרצ"ז, עמוד 310.
- ↑ אגרות קודש חלק י' שם.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמוד 11.
- ↑ ספר השיחות תש"ב, עמוד 1
- ↑ אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' תטז. 'תקנות' אדמו"ר הריי"צ לתלמידי 'תומכי תמימים'. הקריאה והקדושה, ערב ר"ח טבת תש"א.
- ↑ אגרות קודש הרבי, ג, עמ' תסח. לקוטי רשימות ומעשיות, אות קפט.
- ↑ ספר השיחות תש"ב, עמ' 5.
- ↑ אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' תטז.
- ↑ ראה להלן.
- ↑ ראה ספר המאמרים - קונטרסים - א, עמ' קלב. וראו גם ספר המאמרים תרח"ץ, עמ' כד. שם, עמ' ל. לקוטי שיחות, ב, עמ' 386. אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, ז' עמ' רד.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ז, עמ' 197.
- ↑ שיחת אדמו"ר הריי"צ, הובאה ב"ספר המנהגים" עמ' 56.
- ↑ 34.0 34.1 שמועות וסיפורים א, עמ' 141
- ↑ התוועדויות תשמ"ג, א, עמ' 34.
- ↑ ספר השיחות תש"א בלשון הקודש עמוד כ', בשם אדמו"ר הרש"ב.
- ↑ לקוטי דיבורים, עמ' 86
- ↑ ספר השיחות תש"ה, עמ' 10
- ↑ אשכבתא דרבי, עמ' 3
- ↑ 40.0 40.1 ספר השיחות תש"א ע' 26
- ↑ ספר השיחות תש"ב, עמ' 2.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 3.
- ↑ שיחת ליל ב' דראש השנה תש"ד. לקוטי שיחות, יד, עמ' 376.
- ↑ לקוטי ספורים, עמ' רא.
- ↑ ראה המלך במסיבו, א, עמ' קיא. שם, ב, עמ' קעד. שם, א, עמי ש, ב, עמ' יג.
- ↑ המלך במסיבו, ב, עמ' קעט. וראו גם שם, חלק א' עמ' קכא, שאדמו"ר הריי"צ לא היה אומר לחיים בלילה הראשון דראש השנה.