נצחיות התורה

י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם
א. מציאות ה' ב. אחדותו ג. שלילת הגשמיות ממנו ד. הקדמות ה. היותו היחיד שראוי לעבדו ו. הנבואה ז. נבואת משה ח. תורה מן השמים ט. נצחיות התורה י. השגחה יא. שכר ועונש יב. ביאת המשיח יג. תחיית המתים

נצחיות התורה היא האמונה שהתורה שנתן ה' למשה רבינו במתן תורה תישאר נצחית, וה' לא יחליף אותה באחרת, לא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה. אמונה זו היא חלק מי"ג עיקרי האמונה שקבע הרמב"ם.

בתורת החסידות מבוארת הסיבה לנצחיות התורה, שהיא מכיוון שהקב"ה הכניס בתורה את עצמו, לכן כשם שהוא נצחי ולא שייך בו שינוי, כך התורה נצחית. כמו כן מרחיבה תורת החסידות את משמעותה של נצחיות התורה בכך שלכל פרט ממנה, גם כזה שאינו יכול להתקיים היום בגשמיות (כמו סיפורי התורה, או מצוות שאינן נוהגות כיום), יש משמעות ברוחניות - כהוראה בעבודת השם שלנו.

האמונה בנצחיות התורה ומקורותיה

הרמב"ם כלל את נצחיות התורה כאחד מעיקרי האמונה. בספרו היד החזקה מרחיב ומביא את המקורות לכך:

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר: את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ונאמר: והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת. הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר: חוקת עולם לדורותיכם. ונאמר: לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

— משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ט, הלכה א

ובמקום אחר כותב:

ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן, הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

— משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח פרק יא, הלכה ג (עם השמטות הצנזורה)

דברי הרמב"ם אלו נוסחו גם בנוסח "אני מאמין": "זאת התורה לא תהיה מוחלפת", ובפיוט "יגדל אלוקים חי": "לא יחליף הא-ל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו".

הדעות החולקות

רבי יוסף אלבו, בספרו העיקרים, חלק על הרמב"ם שקבע את נצחיות התורה כעיקר באמונה. מחלוקתו היא בשתיים:

א. הוא מפרש את הפסוק "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", שהכוונה היא לעשות שינויים במצוות עצמם, אך הוספה או ביטול אחת מהמצוות מותרת לדעתו. הוא מוכיח זאת מכך שחז"ל הוסיפו שבעה מצוות לא נכתבו בתורה. ב. לדעתו, גם אם אכן האיסור של "לא תוסף" הוא גם להוסיף או לבטל מצווה ורק לעשות בה שינויים, הרי אין זה אלא איסור עלינו - מקבלי התורה לערוך בה שינויים, אך לא מופרך שהקב"ה נותן התורה ישנה אותה כשיעלה ברצונו. הוא משווה את התורה למזון - המשתנה בהתאם לגיל האוכל: תינוק ניזון מחלב, וכשגדל יותר ניזון מלחם, ואחר כך מבשר; וכך גם בתורה ייתכנו שינויים לפי מצב המקבלים (כפי שמצינו לפני מתן תורה, שעל אדם הראשון אסר הקב"ה לאכול בשר, ולנח התיר זאת).

על המחלוקת הראשונה והשגתו מהמצוות שתיקנו חז"ל ענה הרמב"ם בעצמו: "כל אלו המצוות שנתחדשו חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר "לא תסור מכל הדבר" ואינם תוספת על מצוות התורה. ועל מה הזהירה תורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות. אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה אין זו תוספת. שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה, ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה. אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו". ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה."

במחלוקתו השניה של העיקרים, הגן האברבנאל על שיטת הרמב"ם, והסביר שנצחיות התורה מוכרחת בגלל נתינתה מה' שהוא נצחי, ובנתינתה ידע ה' את צרכי המקבלים בכל הזמנים, ולכן כשם שחוקי הגוף ומזונותיו הטבעיים הם נצחיים, על אחת כמה וכמה שחוקי הנפש הם נצחיים.

הטעם לנצחיות התורה

הרבי מסביר את דברי הרמב"ם לפי ההסבר הפנימי בנצחיות התורה: מכיוון שבמתן תורה הכניס הקב"ה את עצמו בתורה, לכן לא ייתכן בה שינוי, כי כשם שהוא נצחי ולא שייך בו שינוי, כך התורה נצחית. לפי זה מובן שאין התורה דומה לציוויים לאדם ולנח שלפני מתן תורה, שבהם לא היה החידוש שהקב"ה הכניס את עצמו בהם. ומובן גם מדוע מנה הרמב"ם את נצחיות התורה כעיקר בפני עצמו ולא כחלק מנבואת משה, כי נצחיותה היא בגלל מעלתה כתורת ה' שלמעלה מנבואה.

הרבי מבאר שיש מקום לשתי הדעות - הרמב"ם והעיקרים - ומדובר בשתי דרגות שונות: מצד פנימיות הרצון של הקב"ה, לא שייך בו שום שינוי - כדעת הרמב"ם; אך מצד רצונו של הקב"ה כפי שהתלבש בחכמה, התורה היא אמצעי לתכלית מסויימת ולפיכך ייתכנו בה שינויים - כדעת העיקרים.

הדגשת הנצחיות בחלקים מסויימים בתורה

נצחיות התורה שבכתב

בשונה מהתורה שבעל פה, שקדושתה היא בהבנת תוכן הדברים, לתורה שבכתב ישנה קדושה לעצם הכתב. מסיבה זו מתייחדת נצחיות התורה שבכתב בכך שכל אות שבה היא נצחית, לעומת התורה שבעל פה שרק תוכן הציוויים בה נצחי. בכך מוסברת בקשת אסתר לחכמים שיכתבו את נס הפורים במגילת אסתר: "כתבוני לדורות"; בכך פעלה שמגילת אסתר תישאר נצחית לדורות כתורה שבכתב, לא רק בתוכנה אלא גם בעצם הכתב.

מסיבה זו, כל דבר שנזכר בתורה שבכתב, גם אם כסיפור ולא כציווי, הוא קיים לעולם באופן נצחי - לא רק השפעתו או האפשרות להפיק ממנו לקח, אלא הסיפור עצמו קיים לעולם.

נצחיות התורה ביחס לנבואה

ההבדל בין תורה לנבואה ולדברי קבלה, הוא גם בנצחיות שבהם: דברי התורה, שבהם כאמור הכניס הקדוש ברוך הוא את עצמו, הם רצונו העצמי - ולא רק אמצעי בשביל תכלית מסויימת. לכן דברי התורה הם נצחיים לעולם. לעומת זאת דברי הנביאים, שהם דבריו של ה' לאיש, לזמן ולמצב מסויימים, הם לפי שעה ואינם נצחיים.

שינויים עתידיים בתורה

במקורות חז"ל מתוארים כמה שינויים שעתידים להתרחש בתורה. רבי יוסף אלבו בספר העיקרים הביא את השינויים העתידיים כהוכחה לשיטתו - שלא מופרך שהקב"ה ישנה את התורה כשיעלה ברצונו, ורבים אחרים כתבו כנגדו שלא ייתכן שינוי בתורה, ונתנו הסברים שונים לשינויים המתוארים בחז"ל שאינם סותרים לנצחיות התורה.

חלק מהפירושים לחלק מהשינויים העתידיים מסבירים שמדובר בשינוי רוחני, אך קיום ההלכה המעשי ישאר. כך לדוגמא בנוגע לאיסור אכילת חזיר, עליו אמרו חז"ל ש"עתיד חזיר להטהר", יש מפרשים שמדובר בשינוי רוחני בתוכנו של החזיר, אך החזיר הגשמי יישאר אסור. גם בנוגע ללויים של ימינו, שעליהם כתב האריז"ל שלעתיד יהיו כהנים, כותב הרבי ששינוי זה יתרחש בנשמותיהם של הלויים, שנשמות אלו יוולדו לעתיד למשפחות כהנים ויהיו כהנים, אך לא יהיה שינוי בהלכה. גם בנוגע לביטול המועדים לעתיד לבוא, מבארת תורת החסידות שאינו ביטול כפשוטו חלילה, אלא שהאור האלוקי המתגלה במועדים לא יורגש ביחס לאור שיאיר לעתיד.

הרבי מתייחס לחלק מהשינויים הללו וקובע שהם ייעשו לאחר דיון בבית הדין הגדול, ובזכות העומק החדש שיתגלה בתורה לעתיד, יגיעו למסקנות הלכתיות חדשות בתורה, לפי כללי פסיקת ההלכה - ולכן אין בכך סתירה לנצחיות התורה. בהתאם לכך מסביר הרבי את ההיתר לשחיטת שור הבר בסנפירי הלויתן לקראת סעודת שור הבר והלוויתן, ואת השינוי לעתיד בפסיקת ההלכה כדעת בית שמאי במקום בית הלל.

ביטול המצוות ונצחיות התורה

ערך מורחב – מצוות בטלות לעתיד לבוא

אמרו חז"ל ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא", אחר תחיית המתים, והתקשו רבים כיצד להתאים זאת עם נצחיות התורה.

ישנה שיטה שבמאמר זה כלל לא דיברו חז"ל על תקופה מסויימת בעתיד, אלא על הזמן שלאחר המוות, שאז פטור המת מן המצוות. לשיטה זו לא יתבטלו המצוות בעתיד ואין קושיא.

הרבי מסביר שעל אף שיתבטלו המצוות לעתיד, אין זו סתירה לנצחיותם, כי מה שיתבטל הוא רק הציווי לקיימם, אך בפועל ימשיכו בני ישראל לקיימם ללא ציווי בדרך ממילא, מצד היותם רצונו הנצחי של הקב"ה.

קישורים חיצוניים

• התורה לא תשתנה, באתר צעירי חב"ד