עבודת השם

עבודת השם היא אחת מן הציוויים הכלליים שבתורה, שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם". היא מצווה כללית לכל מצוות התורה, שענינה הוא שהאדם יעבוד את הקב"ה בקבלת עול כעבד שעובד את אדונו. ציווי כללי זה כולל גם את מצוות התפילה, כדרשת חז"ל על הפסוק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" "איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה".

ציור ר' זלמן קליינמן

בשם עבודה כונתה עבודת הקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, עד שנאמר כי "עבודה" היא אחת מן שלושה העמודים עליהם העולם מתקיים. בזמן שבית המקדש אינו קיים, העבודה מתממשת בתפילה.

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", שכן כמו שעיבוד עורות והכשרתם לבגד נעשה על ידי כך שדורכים עליהם, כך על האדם "לדרוך" - לכפות ולבטל - את רצונו האישי.

ענינה

עבודת ה' היא מהציוויים הכלליים שבתורה, שכוונת האדם בכל מעשיו תהיה שהם נעשים לצורך עבודת השם

עבודת ה' היא מתחלקת לשני עניינים עיקריים: סור מרע ועשה טוב. סור מרע מתבטא במצוות לא תעשה, ועשה טוב במצוות עשה.

אחד היסודות העיקריים בעבודת השם הוא, שהעבודה אינה יכולה להגיע מנקודת הנחה שהידבקות באלוקות היא טובה ומתוך כך לעבוד את השם, שהרי עבד אינו עושה את רצון אדונו משום שהדבר נכון וטוב - אלא בקבלת עול מפני שהוא עבדו, ואף לימוד התורה - שהאדם אמור להבינו ולהשיגו בשכלו - הרי הוא צריך לעשות זאת לא כיוון שהוא נהנה מההשכלה שבלימוד התורה, אלא מפני שהקב"ה ציווה עליו ללמוד באופן של הבנה והשגה. וכמאמר רז"ל: "בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ" - שהאדם יכפה ויבטל את רצונו כביכול אין לו רצון אחר מלבד קיום מצות הקב"ה^{[דרוש מקור]}. בקבלה ובחסידות נקראת עבודה זו: "כד אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין" (בארמית:"על ידי עבודת האתכפיא(=כפיית וביטול הרצון) מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל העולמות").

יסוד חיוני נוסף בעבודת השם הוא השמחה, שהרי כמו שבגשמיות כששני אנשים מתאבקים זה בזה להפיל זה את זה, גם אם אחד מהם יהיה חזק יותר מחברו - הרי שאם יהיה שרוי בעצבות יגבר עליו החלש ממנו, כך גם בעבודת השם - בשביל לנצח ולהפיל את היצר הרע יש צורך בשמחה, כמו שאמרו הקנטוניסטים לצמח צדק: "למלחמה לא יוצאים בבכי, אלא במארש של ניצחון!".

מבואר כי עבודה היא מלשון "עיבוד עורות", כמו שבשביל להכשיר עורות ולעבד אותם בכדי שיהיו ראויים להיות בגד יש לדרוך עליהם, כך גם בעבודת השם: בשביל לברר את המידות יש 'לדרוך' על רצון האדם ולהתגבר עליו - אתכפיא, וכמו שכתוב על מי שחוזר על לימודו מאה ואחת פעמים נקרא "עובד אלוקים", לעומת זה שחוזר עליו רק מאה, שעליו נאמר "אשר לא עבדו", כשהסיבה לכך היא שבזמנם היו רגילים לחזור על הלימוד מאה פעמים, ולכן בחזרה כזו לא היה עניין מיוחד שקשור לעבודת השם, אך מי שעושה מעבר לרגילותו ובניגוד לטבעו - באופן של אתכפיא - נקרא עובד השם.

הבעל שם טוב חידש שהיות וכל דבר הוא בהשגחה פרטית, הרי שכל דבר שהאדם רואה ושומע צריך להפיק ממנו לקח והוראה בעבודת השם.

עבודה והשכלה

בחסידות חב"ד קיימות שתי דרכי עבודה מרכזיות:

• עבודה - כינוי לעבודת התפילה וההתבוננות בתפילה באחדות ה' ופרטיה על פי החסידות שלמדו. חסידים שמשקעים בהורדת הדברים לפועל, תוך שימת דגש על כך בתפילה ועבודה על מידותיהם מכונים עובדים.
• השכלה - לימוד והעמקה בתורת החסידות והחקירה האלוקית בתוך מאמרי ודרושי חסידות חב"ד והבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. חסידים המתמקדים בכך מכונים משכילים.

הדרך האמתית והנכונה היא העבודה, ועל אף שהיא מתממשת רק על ידי הקדמה של השכלה, הרי השכלה לבדה ולכשעצמה אינה מטרה, וכפי שהתבטא על כך הצמח צדק:

מי שעוסק בהשכלה של חסידות בלבד ואינו עוסק בעבודת התפילה לפי ערך ואופן ידיעתו בהשכלה של חסידות - הינו עשיר הפורט את עשירותו למטבעות מזוייפות

— מובא על ידי הרבי הריי"צ בספר השיחות ה'ש"ת עמוד 165

השכלה בפני עצמה פועלת עניינים לא טובים, וכפי שהתבטא על כך הרבי הרש"ב:

'משכיל' הולך על הראש, 'עובד' על הרגליים

— משיחתו בשנת תרס"ב. מובא על ידי הרבי הריי"צ, לקוטי דיבורים חלק ג' עמודים 607-608

כשכוונתו היא שה'משכיל' מגיע מנקודת הנחה כזו שכל מטרת החסידות היא ההשכלה שבה - ובמיוחד כשהוא מחדש בה משהוא, ומתוך כך הוא מסיק סברות לא נכונות בחסידות, ומגיע לידי גאווה. כיוון שכך הוא מכונה "הולך על הראש" - כי "הליכתו" - עבודתו והתקדמותו בעבודת השם היא רק סביב ההשכלה - הראש. הרבי הריי"צ אף התבטא כי: "העוסק בהשכלה ללא עבודה - הרי הוא מעמיד צלם בהיכל החסידות!"^{[דרוש מקור]}.

לעומתו ה'עובד', מגיע מנקודת הנחה שמצבו אינו טוב, וכך הוא משתמש בחסידות כמינוף ודרך לשיפור מעשיו והנהגותיו, ולכן לא רק שדרכו הישרה אינה מחדירה בו גאווה אלא אף מכניסה בו ענווה ושיפלות, ולכן דרכו הנכונה והיציבה מכונה "הולך על הרגליים". עם זאת, העבודה אינה פועלת שפלות, שכל עניינה הוא מרמור על המצב הקיים ללא שיפור, אלא פועלת שלאחר שהוא יודע את מצבו האמתי הנחות - הוא מתייגע על מנת לשפר אותו^{[דרוש מקור]}.

מאמרי עבודה והשכלה

החילוק בין העבודה להשכלה קיים גם במאמרי חסידות, כשמאמרי ההשכלה מתמקדים בעניינים המופשטים והעמוקים, כש
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין ההוראה למעשה בפועל העולה מכל האמור מובאת ומקושרת לתוכן רק בסופו, ובמאמרי העבודה מדובר בעיקר על דרגות האהבה השונות לאלוקות, והפשטה של מושגי החסידות והשוואתם לאורך כל כל המאמר לעבודתו של האדם, אם כי שני הסוגות כוללות זו את זו, ואינו קיים מאמר עבודה שלא יבוסס על השכלה, ומאמר השכלה שלא יופיעו בו הוראות בעבודת השם, וכפי שהתבטא פעם הרבי: "מכל אות יכולים לעשות
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין בכן!", וכן שמאמר מיוחד הוא מאמר ש"מדבר בשפתה" של הנפש הבהמית, ומסביר בבהירות ופשטות את צד העבודה שבו.

השוני בין המאמרים נבע בעיקר מהתקופה שבה נאמרו וקהל היעד שלהם, כפי שניתן להבחין שרוב מאמרי ההשכלה נאמרו בזמנים שהשומעים היו מסוגלים להכיל ולהבין אותם, כמו ה"המשכים" העמוקים של הרבי הרש"ב לתלמדי ישיבת תומכי תמימים, לעומת מאמרי העבודה הקצרים ושנהג הרבי הריי"צ לחזור כשהגיע לארצות הברית, עבור יהודי ארצות הברית שהתקשו להבין את המאמרים העמוקים, וכן לא הכירו את לשון הקודש,ולכן מאמרים אלו נאמרו על ידי הרבי הריי"צ באידיש. הרבי הריי"צ הורה ללמוד מאמרי עבודה.

ראו גם

• עבודת התפילה
• ביטול
• אתכפיא
• אתהפכא
• פנימי
• חיצון