דרויה

דרויה (Друя, Druja) היא עיירה במחוז ויטבסק בצפון בלארוס על גדת נהר דווינה, בסמוך לגבול עם פולין. בעיירה התקיימה עד השואה קהילה יהודית וחסידית גדולה.

הסטוריה

עד מלחמת העולם הראשונה נכללה דרויה בשטחי רוסיה הצארית. בתקופת מלחמת נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת תקע"ב, רבי משה בנו של אדמו"ר הזקן התיישב בדרויא, שם חנה הצבא הצרפתי. בעקבות בקיאותו בשפה הצרפתית התרועע ר' משה עם ראשי הצבא הצרפתי וריגל כנגדם^[1].

באותה תקופה הוקם בעיירה בית כנסת גדול מהמפוארים בליטא ובפולין^[2]. בשנים שלאחר מכן פתחו היהודים בית עלמין חדש מחוץ לעיירה והקימו שני בתי מדרש ושטיבל של חסידי חב"ד, תלמוד תורה, מקווה ובית מרחץ והקדש. בעיירה פעלו חברות צדקה, "ביקור חולים" וקופת גמילות חסדים (גמ"ח). בין רבני הקהילה ידועים ר' שמואל שפירא, ר' צבי יהודה אולשוונג ור' אליעזר ליפמן הכהן ולק. בחירת היורש של הרב ולק עוררה מחלוקת קשה עד כדי סכנת פילוג ושנים רבות נותרה הקהילה ללא רב. לבסוף הושגה הסכמה ולרבנות נבחר ר' אברהם שמואל הלמן. בין מלחמות העולם נמנו בדרויה כ-3,000 יהודים, שני שליש מתושביה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה דרויא במחוז וילנה שבשטח פולין ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה דרויה לשליטה של ברית המועצות. בקיץ תש"א היא נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ושוחררה על ידי הסובייטים בקיץ תש"ד.