יושבים
| יושבים | |
|---|---|
| אפיון | ישיבה וכולל לאברכים |
| מיקום | ליובאוויטש |
| ראש הישיבה | המהרי"ן מניעז'ין ועוד |
יושבים ("זיעצער'ס" באידיש) היה כינויים של חסידים שישבו בחצר רבותינו נשיאנו בליובאוויטש ועסקו בלימוד נגלה ובחזרה ולימוד מאמרי רבותינו נשיאנו.
בתקופות מסויימות, נאספו הלומדים ללא כל מסגרת ישיבתית רשמית, אך בהכוונה רוחנית של האדמו"רים. היו תקופות שבהן התקיימה ישיבה בחצר בליובאוויטש, ואף הייתה יסוד להרחבת סניפי הישיבה בערים נוספות רבות ברחבי רוסיה[1]; אך גם אז, שהו במקביל לתלמידי הישיבה לומדים מבוגרים יותר - חתנים או אברכים - בתור "יושבים". במקומות מסויימים היה המנהג שאברכים אחרי נישואיהם נסעו לרבי להיות "יושבים" כחצי שנה או שנה[2].
מסגרות לימוד אלו, שלא תמיד היו מבוססות דיין, היו הרקע לייסודה של ישיבת תומכי תמימים על ידי הרבי הרש"ב, בשנת תרנ"ז.
ה'חדרים' בזמן אדמו"ר הזקן
| ערך מורחב – החדרים |
בשנת תקל"ח[3] ייסד אדמו"ר הזקן כיתת לימוד בשם "חדר א'" בו למדו חמשה עשר לומדים[4] שתנאי קבלתם היו שייצטרכו להיות בקיאים בש"ס ובמדרשים, בספר העיקרים, הכוזרי ובזוהר, כשמחזור הלימוד ב"חדר" זה ערך כחמש שנים. בשנת תק"מ ייסד אדמו"ר הזקן את החדר השני, ובשנת תקמ"ב את החדר השלישי - בהם מחזור הלימוד היה רק שלוש שנים, כשהחל משנת תק"נ[דרוש מקור] המשגיח ב"חדרים" הוא אדמו"ר האמצעי[5]. כשהיו תלמידי החדרים מסיימים את לימודיהם, היה אדמו"ר הזקן שולחם להתגורר במקומות שונים בכדי להפיץ את תורת החסידות, מה שריבה ביותר את כמות החסידים.
בזמן אדמו"ר הצמח צדק
בתקופת הצמח צדק התקיימו בליובאוויטש שתי מחלקות - תלמידי ישיבה, ו"יושבים":
- הישיבה: בשנת תר"א (או תר"ב[6]; ובמקום אחר מסופר על קיומה של ישיבה בליובאוויטש משנת תקצ"ד[7]) ייסד אדמו"ר הצמח צדק ישיבה קבועה בליובאוויטש, ומינה את בנו רבי ישראל נח לראש ישיבה ומגיד שיעור, ואת חתנו רבי לוי יצחק למנהל[8]. מטרת הישיבה הייתה להילחם במגמות ההשכלה שסחפו את צעירי היהודים ברוסיה[9].
- הישיבה התחלקה לכיתה אחת לגילאי 14 עד 17, וכיתה שנייה לגילאי 17 עד 20. לימודם של תלמידי הישיבה היה בנגלה, ורק לעיתים רחוקות למדו חסידות, ולשמיעת מאמרי הרבי לא היו מורשים להיכנס[6].
- בשנים תר"ד-תר"ה, במקביל להתפשטותה של תנועת ההשכלה ברוסיה, חיזק אדמו"ר הצמח צדק את מוסדות הישיבה והרחיבה לערים נוספות ברוסיה, ביניהם: ליאוזנה, קאליסק, רססנה, דוברובנה, רודניא, ינוביץ' ודוברומיסל, ופירסם מכתב המורה לרבני הערים החסדיים לייסד ישיבה בעיירתם, ובאם אין בעיירתם מספיק תלמדים לייסוד ישיבה - לשולחם לישיבה קיימת[1].
- ה"יושבים": חתנים קודם חתונתם או אברכים לאחר החתונה, שחיו על חשבון חותניהם, וישבו בחצר הרבי בליובאוויטש. עיקר עיסוקם של ה"יושבים" היה לימוד חסידות ושימוש של זקני החסידים על מנת לקבל הדרכות בעבודת ה'[6].
בנוסף לכך התקיימו בכמה מערי החסידים כוללים לאברכים[1].
בזמן הרבי הרש"ב
לאחר הסתלקות הרבי המהר"ש בי"ג תשרי תרמ"ג - במשך השנים המכונות "חורבן ליובאוויטש" כאשר לא היה רבי רשמי בעקבות התנגדות אדמו"ר הרש"ב לקבל על עצמו את הנשיאות - חלה חלישות בקבוצה, כשבמקביל הפכו הישיבות להיות בהנהלה עצמית של הקהילה בה פעלו, בעקבות הימנעותו של אדמו"ר המהר"ש לנהל ולהדריך אותן.
בשנת תרנ"ד, כאשר המשכילים והציונים הגבירו את פעולותיהם, קיבץ אדמו"ר הרש"ב בחורים לקבוצת היושבים, השפיע עליהם דא"ח וראה בהם כמגן נגד התנועת ההשכלה והציונות שפשטו בימים ההם. הקבוצה מנתה כ-15-17 בחורים, בני בעלי בתים חסידיים, שהיו בעלי ידיעה בגמרא ובפוסקים. בשבתם בליובאוויטש המשיכו בלימודיהם, ובד בבד שמעו בקביעות מאמרים מאדמו"ר הרש"ב. משפיע הקבוצה היה ר' חנוך הענדל קוגל (שהיה בעצמו "יושב" אצל אדמו"ר המהר"ש), שלימד אותם תניא מידי יום[10].
בשנים תרנ"ד ותרנ"ה, לא היו התוצאות משביעות רצון, ובני הקבוצה לא התאימו למטרתו של הרבי הרש"ב מסיבות שונות. אך בשנת תרנ"ו הצליחה הישיבה, ותלמידיה היו גרעין ראשוני שממנו נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, בשנת תרנ"ז[9].
ישיבה נוספת התקיימה בליובאוויטש קודם להקמת ישיבת תומכי תמימים, בראשות הרב יעקב אליעזר סקבלו (מתלמידי הישיבה בליובאוויטש בזמן הצמח צדק). ישיבה זו מנתה כארבעים-חמישים בחורים, מתוכם כמה מהעיירות הסמוכות, שאת ארוחותיהם היו סועדים אצל משפחות קבועות מהעיירה - אכילת "ימים", כפי שכונתה אז. הרבי הריי"צ מתאר את הרושם הגדול שקיבל בילדותו מהכבוד הגדול שנהגו במשפחתו בתלמידי הישיבה שאכלו "ימים"[7].
היושבים (רשימה חלקית)
יושבי ה"חדרים" בתקופת אדמו"ר הזקן
- הרב נחום מסטאראדוב
- הרב פרץ חן
בתקופת אדמו"ר הצמח צדק
- הרב שמואל הורוביץ
- הרב נחום טוביה מפיראטין
- הרב אהרון חריטונוב
- הרב חיים יהודה לייב ליטווין
- הרב אברהם חריטונוב (אביהם של ר' אהרן ור' שלום חריטונוב)
- הרב חיים יעקב וידרביץ
- הרב שאול קאמניקאוויטש [11]
- הרב אברהם חיים רוזנבוים
- הרב אריה לייב זיבוב
- הרב יקותיאל דאקשיצער.[12]
- הרב שמואל מאזינקער[13]
- הרב יקותיאל דייטש
- הרב ישראל נחמן מריישין
- הרב אברהם יחזקאל ארלוזורוב
- הרב יואל מאיר חייקין
- הרב שאול קאמניקאוויטש
- הרב מרדכי צירקינד
בתקופת אדמו"ר המהר"ש
- הרב חנוך הענדל קוגל (בהמשך נהיה משפיע ליושבים אצל אדמו"ר הרש"ב)
- הרב שמואל גוראריה
- הרב יעקב שמעון מוויטבסק
- הרב חיים דוד ליין, שו"ב בנעוול[14]
- הרב מאיר שלמה ינובסקי[2] סביו של הרבי מה"מ שליט"א.
- הרב יחיאל הלפרין[15]
- הרב ברוך שניאור זלמן שניאורסון סביו של הרבי מה"מ שליט"א.
- הרב יצחק משה מוויעטקא
- הרב חיים ברוך מזלובין
- הרב אליהו משה מאפצוהא
- הרב שמואל ברוך מורשה
- הרב אבא מצאשניק[16]
בתקופת אדמו"ר הרש"ב
- הרב שרגא פייביש זלמנוב
- הרב שלמה זלמן הבלין
- הרב שניאור זלמן סלונים
- הרב מנחם מענדל דיסקין ("ליאדיער")
- הרב מיכאל וילנסקי (בנו של ר' בער וילנסקי)
- יש האומרים [דרוש מקור] כי גם אביו של הרבי, רבי לוי יצחק, היה יושב אצל אדמו"ר הרש"ב
לקריאה נוספת
- הישיבה החב"דית הראשונה - קבוצה מוסף שבועון בית משיח, פסח תשפ"ד
- הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית (תש"ע), פרק ק"ו.
קישורים חיצוניים
- ישראל בער בערג, הישיבה הגדולה של אדמו"ר הצמח צדק, בתוך גליון התמים (בית משיח); חלק ראשון: גליון מ"ו, ע' 111 • חלק שני: גליון מ"ז, ע' 56
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה, עמוד 33 ואילך.
- ↑ 2.0 2.1 שיחת ש"פ וירא תש"מ (ליקוטי שיחות חלק כ' עמוד 391). ובאריכות - שיחת ש"פ נצבים וילך תשמ"ו (התוועדויות ח"ד ע' 438 ואילך).
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א' עמוד 43. ברשימת היומן עמוד תנז כתוב תקל"ה.
- ↑ לקוטי דיבורים שם. ברשימות היומן עמוד שז כתוב שהיו רק י"ב אבל בעמוד תנז כתוב ט"ו.
- ↑ ספר השיחות ת"ש-תש"א בלשון הקודש, שביעי של פסח בסעודת הלילה אות י"ט.
- ↑ 6.0 6.1 6.2 לקוטי דיבורים חלק ד', ע' 1374.
- ↑ 7.0 7.1 אגרות קוד"ש אדמו"ר מוהריי"צ חלק ב', ע' תכז.
- ↑ ובלקוטי דיבורים שם, שגם רבי לוי יצחק מסר שיעורים בישיבה.
- ↑ 9.0 9.1 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב', ע' קז.
- ↑ התמים א [מא] ע"ט.
- ↑ סבא של הרב משה אקסלרוד, רב בז'לובין בסוראז' וברמת גן. אבי אימו מרת נחמה פייגא.
- ↑ ר' מענדל ע' 100
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג', ע' שפה.
- ↑ אבני חן עמוד 135.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ג, אגרת ד'תתעח.
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד - חלק ט', עמ' 31