מבוא לפרק
פרק ל"ו ממשיך ועוסק כהמשך לשאלה שנידונה בפרקים הקודמים מה היא מעלתו המיוחדת של בינוני על פני צדיק. בפרק זה מבואר כי כל תכלית השתלשלות העולמות היא רק בכדי שיתגלה אור אלקותו יתברך דווקא בעולמות התחתונים, כלומר במקומות אשר הם נמוכים בדרגה, ואשר מצד מציאותם נסתר בהם מציאות השם יתברך. כאשר אדם מגלה את האלקות, על ידי האמונה ועל ידי תורה ומצוות בעולמות אלו, (ובמיוחד במצב של בינוני שלא הכניע לגמרי את גופו החומרי) הוא גורם נחת רוח לבורא ובכך משלים את תכלית כוונת הבריאה.
גוף הפרק
| פרק לו
|
פרק לו והנה מודעת זאת מארז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשוה. אלא ביאור הענין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם וגם עתה כן הוא לפניו יתברך רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך כדכתיב "כי לא יראני האדם וחי" וכדפירוש רז"ל שאפילו מלאכים הנקראין חיות אין רואין כו' וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד. והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות. ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקראת עוז וכח וכמארז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כדכתיב "ולא יכנף עוד מוריך" [פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש] והיו עיניך רואות את מוריך וכתיב כי עין בעין יראו וגו' וכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'. ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו*:
| הגהה
|
| *(וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמו שכתב בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל):
|
וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" הראת ממש בראיה חושיית כדכתיב וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע ופי' רז"ל מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי כו'. וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה וכדפי' בתיקונים דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו' והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה שהיא פנימית רצונו יתברך וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל כמו שכתב "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים" ולכן היו בטלים במציאות ממש כמארז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה שנקרא עוז כמארז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו' רק שאחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז ומיתרון ההארה לישראל יגיה חשך האומות גם כן כדכתיב "והלכו גוים לאורך" וגו' וכתיב "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" וכתיב "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו" וגו' וכתיב "לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' והדר גאונו" וגו' וכמו שכתב "והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וגו'":
|
סיכום הפרק
צילום דפוס התניא
מושגים יסודיים בפרק