אהבת ה'

אהבת ה' היא מצוות עשה מן התורה לאהוב את הקב"ה, כפי שנצטווינו בתחילת הפרשה הראשונה של קריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". אהבת ה' היא מהמצוות היסודיות בתורה, וקיומה הוא בסיס לקיום כל מצוות עשה. מצוה זו יסודית במיוחד בתורת החסידות, העוסקת רבות באהבה זו, בדרגות שבה ובהתבוננות הנדרשת על מנת להגיע אליה.

אהבה ויראה הן ה'כנפיים' המרוממות את התורה, התפילה והמצוות להתאחד עם פנימיות העולמות הרוחניים. איור: שולם פייגין

המצוה

אהבת ה' היא מצוה שבה מחוייב כל יהודי, אנשים ונשים, ללא הבדל בדרגתו הרוחנית. עם זאת, קיימות כמה רמות באהבה זו:

• אהבה בסיסית - אהבה הבאה מההתבוננות בטובות שעושה לנו ה', בכך שהעניק לנו את החיים, ברא אותנו באופן המושלם ביותר, משגיח עלינו ומשפיע לנו את צרכינו. לדעת רבים מגדולי ישראל זו הדרך הטובה להגיע לאהבת ה'. אמנם, הרבי לומד בשיטת הרמב"ם שלדעתו אין התבוננות זו מספיקה לאהבת ה' אמיתית, אלא לאהבה התלויה בדבר, ולכן לא הביא דרך זו.
• אהבה של ריחוק וצמאון - אהבה הנובעת מהתבוננות בגדולת ה', כפי שבאה לידי ביטוי במעשה בראשית ומעשה מרכבה - וכפסק הרמב"ם: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול". על ידי התבוננות זו מתעורר באדם רגש של ריחוק ביחס לגדולתו האין סופית של הקב"ה, וריחוק זה מוליד אצלו צמאון להתקרב אליו. עבור אהבה זו מספיקה התבוננות וידיעה שטחית של ענינים אלו, ולכן היא שייכת לכל יהודי ונדרשת מכל אחד, וזהו חיוב אהבת ה' לשיטת הרמב"ם.
• אהבה של קירוב ודביקות - אהבה זו נובעת משלימות ההתבוננות בגדולת ה' על ידי הכניסה ל"פרדס" וההכרה בפנימיות התורה על בוריה, וכן על ידי ההתבוננות בתורה ובגדולתה. על ידי התבוננות זו מתעורר רגש של קירוב לה' ודביקות בו. על עבודה מאהבה כזו, כתב הרמב"ם שהיא "מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה". אמנם, מכיון שגם האהבה ברמה המחוייבת מכל יהודי היא צמאון ותשוקה להתקרב לה' - לכן, האהבה בדרגתה הגבוהה אינה נחשבת רק "הידור מצוה", אלא כחלק מהאהבה המחוייבת נדרש מכל יהודי להשתוקק להתקרב לה' ולהגיע לאהבה הגבוהה.

לשיטת הרמב"ם, כפי שלומד הרבי, אהבת ה' כרוכה גם בידיעת השם - ובשני ענינים: הדרך להגיע לקיום אהבת ה' היא על ידי קיום ידיעת ה' וההתבוננות בגדולתו, כנ"ל; וכן התוצאה מאהבת ה' היא תשוקה לדעת אותו - "מתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול". מסיבה זו, פירט הרמב"ם בספרו, ספר הלכה, את כל הפרטים של מעשה מרכבה ומעשה בראשית המביאים לאהבת ה', ולא הסתפק בהוראה הכללית שיש להתבונן בגדולת ה' כדי להביא לאהבתו - מפני שאריכות הפרטים אינה רק הכנה והכשר למצות אהבת ה', אלא הם חלק מגוף המצוה.

השפעתה

אהבת ה', בנוסף להיותה מצוה, היא גם יסוד לענינים רבים בעבודת ה' - החל מקיום מצוות עשה, שהאהבה היא שורש ויסוד לכולן. וכן:

• מסירות נפש על קידוש השם: אהבת ה' בדרגה גבוהה מביאה לידי מסירות נפש על קידוש השם, וכפי שלמדו חז"ל מהפסוק "ואהבת . . בכל נפשך": "אפילו הוא נוטל את נפשך".
• השתוות וקבלת היסורים בשמחה: אהבת ה' בדרגה גבוהה מביאה להודות לה' על כל המאורעות, כולל היסורים, ולקבל גם אותם בשויון נפש בדיוק כמו את הטוב, וכפי שלמדו חז"ל מהפסוק "ואהבת . . בכל מאדך": "בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו".
• תשובה: תשובה מאהבת ה' היא גבוהה יותר מתשובה מיראה, ופעולתה חזקה יותר - שרק בכוחה להפוך את הזדונות לזכויות.

דרגות באהבת ה'

בתניא מבואר כי ישנן 6 דרגות כלליות (עניינים כלליים) באהבת ה':

אהבת עולם

נמשכת מן ההתבוננות באור האלוקי השורה בעולמות. ומשולה לרשפי אש, כלומר, תשוקה עזה שהאור האלוקי יתגלה ויאיר אצלי.

אהבה רבה

. מקורה של אהבה זו בעצם הנפש, והיא נמצאת בשווה אצל כל איש ישראל צדיק כרשע ללא הבדל. אהבה נעלית זו לא יכולה להתעורר על ידי התבוננות, אלא היא ניתנת במתנה למי שהוא שלם ביראה. גם אהבה זו משולה לאש, אך לא רשפי אש של מדורה בוערת, אלא אש שקטה – שלהבת נר, שבוערת בשקט ובדביקות. על שתי אהבות אלו קשה לומר שהן "קרובות מאד" (שזוהי מטרת התניא, להסביר איך הוא קרוב מאד לקיים את התורה "לשמה", מתוך רגש פנימי). הראשונה משום שמצריכה הן ידיעה רחבה, והן העמקה ותקיעת הדעת בהתמדה, והשניה מתגלה רק אצל יחידי סגולה. לכן ממשיך התניא לבאר, שישנן שתי אהבות נוספות שהן אכן קרובות מאד. לכאורה, הטעם שהתניא לא מתחיל עם האהבות לקמן הוא משום החסרון שבהן – שאינן מתבטאות ברגש ממשי בלב ואינן משולות כלל לאש. למרות ש(ועקב התבוננות הנ"ל) האדם מתנהג כאילו הוא אוהב, הרי שבפועל אינו מרגיש דבר בליבו - הוא רק מתנהג על פי המסקנה אליה הגיע בהתבוננותו.

אהבת נפשי איויתיך

כפי שהאדם חסר עייף וחסר כח בסוף היום, ותחושתו הינה תאוה לחיות וכח חדשים. כך כשמתבונן שחיי נשמתו הם מהקב"ה תתעורר בליבו אהבה להשם. אהבה זו כלולה משתי האהבות הקודמות, משום שמצד אחד היא ירושה לנו מאבותינו (כדוגמת אהבה רבה), אך מצד שני מתעוררת על ידי התבוננות (כמו אהבת עולם).

אהבת כברא דאשתדל

לאהוב את הקב"ה כמו בן שאוהב את אביו, ומתעוררת על ידי ההתבוננות בכך שהקב"ה הוא "אבינו" הוא הוליד את נשמתינו. גם היא כקודמתה כלולה מאהבת עולם ואהבה רבה (מאותו הטעם), אך נעלית הרבה יותר: אהבת נפשי אויתיך היא אהבה מתוך ישות, מתוך הרגשת עצמו, קרבת אלקים לי טוב, האהבה סובבת סביב טובת עצמו. ואילו אהבת כברא דאשתדל היא מתוך ביטול עצמו – העיקר הוא האהוב (הקב"ה).

אהבת כמים הפנים

מכאן מתחיל הרבי לבאר סוג שונה לגמרי של אהבה, הכולל בתוכו את כל המעלות לעיל: הן שהיא ברגש גלוי, הן שבאה על ידי התבוננות, והן שקרובה לכל אחד - ויתירה מזו "קרובה מאד מאד". ההתבוננות המביאה לידי אהבה זו משולה לבבואה במים המחזירה חיוך לאדם המחייך אליה. הנמשל הוא התבוננות בחסדים שגומל איתי השם למרות שאינני ראוי להם (כאדם המוטל באשפה ומגיע אליו המלך בכבודו ובעצמו ומוציא אותו ורוחץ אותו וכו'). לכאורה יש לומר, שמשום מעלותיה של אהבה זו מאריך בה רבינו הזקן על פני ארבעה פרקים שלימים.

אהבת כלות הנפש

אחרי ככלות הכל גם באהבה הקודמת (כמים הפנים, מכיון שגם היא באה מצד החסדים) יש חסרון: שהיא אינה כרשפי אש (למרות שהיא חזקה ותקיפה "כאש בוערה", "בדביקה וחשיקה וכו' בבחינת נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא" - האופי שלה הוא באופן של "תשתפך נפשו כמים"). האהבה איתה מסיים הרבי את סוגי אהבת השם היא אהבת "כלות הנפש" שבאה על ידי התבוננות באלוקות שלמעלה מהעולמות, והיא שונה במהותה מכל 5 האהבות הקודמות: כל האהבות הקודמות מגיעות (בכללות) מצד קו הימין, מצד החסד – ואילו אהבה זו באה מצד הגבורות. אמנם בחיצוניות היא דומה לאהבת עולם (שבאה כאמור, על ידי התבוננות באור האלוקי שמלובש בעולמות), אך במהותן הן הפוכות: בעוד אהבת עולם באה מתוך ישות – קרבת אלקים לי טוב, אהבת כלות הנפש באה מצד הביטול. אהבה זו משולה אמנם גם היא לרשפי אש (כמו אהבת עולם), אך כאן לא מדובר על תשוקה שאלוקות יתגלה אצלי אלא הפוך – "כשלהבת עזה העולה למעלה וליפרד מהפתילה והעצים", צמאון עצום "כשלהבת היוצאת מן הבזק", המביא לבחינת חולת אהבה ועד כלות הנפש.

הדרך להגיע לאהבת ה'

ערך מורחב – לימוד החסידות

הדרך להגיע לאהבת ה' היא על ידי התבוננות בגדולת ה'. שהמידות מושפעות מן השכל, כאשר המתבונן מרחיב את דעתו בעניני גדולת ה' ומפנים שהקב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, ליבו מתעורר ונמשך באהבת ה'.

ראו גם

• אהבה

קישורים חיצוניים

מאמרים

• אהבת ה' בקטגוריית מושגים בחסידות באתר חב"ד
• הרב עדין אבן ישראל, אהבת ה' מאמר באתר ארגון מעיינותיך
• הרב יוסף קרסיק, איך מגיעים לאהבת ה'

שיעורים

• הרב יוסף יצחק אופן, הדרך להגיע לאהבת ה', שיעור וידאו
• הרב גדליה אקסלרוד, אהבת ה' בטבע אצל יהודי
• הרב מיכאל טייב, אהבת ה' במשנתו של רבינו הזקן
• הרב שניאור זלמן העכט, שיעור בספר התניא פרק מד אהבת כברא דאשתדל
• הרב שניאור זלמן העכט, שיעור בספר התניא פרק מו אהבת כמים הפנים