ליקוטי אמרים - פרק ו'
הנפש הבהמית
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
הקדמה
לאחר ביאור הנפש האלוקית ולבושיה (בפרקים א-ה), ניגש אדמו"ר הזקן לבאר בקצרה את עניינה של הנפש הבהמית. הביאור נחלק לשלושה פרקים (ו-ח), כאשר הפרק הראשון (הנוכחי) מסביר מנין מגיעה הנפש הבהמית (מהו מקורה), מה מהותה ועניינה ומה הוא ה"מבוקש" שלה.
טקסט
| פרק ו | ||
|---|---|---|
פרק ו והנה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא שהן שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן בהתפארות ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת מעשה או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר בזהר בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כמלאכים עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת פנימית הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת אחוריים שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות בהשתלשלות העולמות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת גלות תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מאין ליש שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות וסטרא אחרא ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר בעץ חיים שער מ"ב סוף פ"ד*:
|
סיכום
הנפש הבהמית ולבושיה נמשכים מה"סטרא אחרא" (=הצד האחר, כלומר- לא מהקדושה). ההבדל בין קדושה לטומאה הוא בביטול: ככל שנברא יותר "מרגיש את עצמו", הוא יותר נפרד מאלוקות.
אלא שבטומאה שתי דרגות זו למטה מזו:
א. הנפש הבהמית עצמה נלקחה מקליפת נוגה (שהיא ממוצע בין הקדושה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי). עניינה ומהותה הוא להחיות את הגוף ולכן כל חפצה ותשוקתה הם ענייני הגוף (ממון, כבוד ותענוגות), אך מצד עצמה אינה מנגדת לאלוקות.
ב. אך לבושיה טמאים יותר ממנה - והם משלוש קליפות הטמאות. ולכן מחשבה דיבור ומעשה של איסור (ואפילו "סתם" - בלי כוונה, או שאינם מועילים לקדושה) מטמאים את הנפש יותר ממה שהיא מצד עצמה (ומורידים אותה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי).
צילום דפוס התניא
-
עמוד 1
-
עמוד 2
-
עמוד 3
מושגים יסודיים
| הקודם: פרק ה' |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ז' |