אליעזר זוסיא פרטיגול
| רבי אליעזר זוסיא פרטיגול | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]מייסד חסידות סקולן | |
| האדמו"ר מסוקלן | |
| לידה | א' בחשוון תרנ"ח |
| סקולן | |
| פטירה | ל' באב תשמ"ב |
| ניו יורק | |
| השתייכות | חסידות סקולן |
| תפקידים נוספים | מייסד מוסדות "חסד לאברהם" בארץ ישראל ובעולם |
| חיבוריו | "קונטרס השבת", "נועם אליעזר" ו"קדושת אליעזר" |
רבי אליעזר זוסיא פרטיגול[1] היה האדמו"ר הראשון לבית סקולן, ידיד ומעריץ של הרבי. הקים את מוסדות "חסד לאברהם" בארץ ובעולם עבור פליטי מלחמת העולם השניה. נולד ביום א' בחשוון שנת תרנ"ח ורוב ימיו התגורר בשכונת קראון הייטס. ביום ל' באב שנת תשמ"ב נפטר ומנוחתו כבוד במונסי.
קורות חייו
הרב אליעזר זוסיא פרטיגול נולד בא' בחשוון שנת תרנ"ח לר' ישראל אברהם פרטיגול (שהיה תלמידו של רבי ישעיה שור ורב במספר קהילות. בסוף ימיו היה רב קהילת סקולן בסרביה). אמו הייתה בתו של ר' חיים, אב-בית-דין בסלפקוביץ בחבל פודוליה (מצאצאי רש"י והתהלכו שמועות שיש לו רוח הקודש) והייתה צדקנית גדולה והחדירה בבנה אהבת התורה ויראת שמים. בצעירותו כבר למד תורה שעות רבות ביממה. ביום י"ח באייר (ל"ג בעומר) שנת תרע"ה, בהיותו כבן שבע עשרה נפטר אביו והכתירוהו להחליף את אביו במשרת הרבנות.
כשהתמנה לרב כבר היה הרב פרטיגול בקיא בש"ס ובשולחן ערוך והוסמך על ידי גדולי הרבנים בתקופתו[2]. בשנת תרע"ח כתב עליו ר' בצלאל זאב שפרן מבאקוי: "האברך הרב המופלג בתורה ואוצרו יראה טהורה, ענוותן ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו, שייף עייל ושייף נפק וגריס באורייתא תדירא, משנתו סדורה, כל מן דין סמוכו לנא, הולך תמים, מוסמך בסמיכות חכמים, מורנו הרב אליעזר זוסיא נרו-יאיר". בתקופת כהונתו כרב בסקולן היה נואם ומלהיב את קהילתו ללימוד תורה וליראת השם. כדי להקל על בני קהילתו להתמצא בהלכות שבת, כתב קונטרס שמסכם את הלכות שבת בעברית ובאידיש. הקים גם תלמוד תורה עבור ילדי העיר, דאג לכשרות האוכל בחנויות שבעירו ונלחם נגד דעות כפרניות שהחלו להתפשט באותה תקופה. בשנת תרצ"ה, לאחר עשרים שנות רבנות בסקולן, יעץ לו האדמו"ר מסדיגורה, רבי מרדכי שלום יוסף, לעבור לעיר צ'רנוביץ באוקראינה, שם הוכתר כרב העיר וכנשיא אגודת ישראל.
בתקופת מלחמת העולם השניה סבל יסורים רבים וכמה פעמים ניצל ממוות. אחרי המלחמה פעל במסירות נפש להצלת יהודים ובעיקר ילדים יתומים. ביתו הפך למרכז הצלה לילדים גלמודים שחלקם אף נרשמו במסמכים הרשמיים כילדיו הביולוגיים. כשהמצב בצ'רנוביץ הורע ונשקפה סכנה מרדיפות הבולשביקים, הבריח את היתומים לעיר בוקרשט ברומניה ודאג שיסדרו להם שם את כל צרכיהם בגשמיות וברוחניות. הרב פרטיגול נרדף גם הוא על ידי הקומניסטים ברומניה, בשל פעילותו הציבורית והם אסרו ועינו אותו. כאשר שוחרר החל לפעול בחשאי להצלת ילדיו המאומצים מרומניה, אך בעקבות כליאתו בשנית בא' בניסן שנת תשי"ט יחד עם בנו ר' ישראל אברהם פרטיגול (האדמו"ר הנוכחי), הופסקה הפעילות. הם ישבו בנפרד חמשה חדשים בכלא ובצינוק וסבלו יסורים קשים. ביום שישי ערב שבת קודש 'נחמו' שנת תשי"ט הם שוחררו[3], אך מאחר שלא רצו לחלל שבת הושארו בכלא עוד כמה ימים.
בהקדמה לספרו "שם ושארית ישראל" שהוציא בנו מכתבי אביו, הוא מתאר את המאסר: "וממש היה כפסע ביני לבין המות, כי לא היה דרך הטבע להנצל מהם, ובדרך נס ממש נצלנו ממוות לחיים". כעבור שנה, ביום א' בניסן שנת תש"כ הצליח לצאת מרומניה והוא נסע לשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק, שם פתח בית כנסת והמשיך בפעולותיו להצלת יהודי רומניה.
בשנת תשכ"א נסע לראשונה לביקור בארץ הקודש ומאז הרבה לבקר בה במשך השנים. באחד מביקוריו סייר הרב פרטיגול במוסדות החינוך החב"דיים בכפר חב"ד ובכל ארץ ישראל, בהסבירו שהוא עושה זאת כדי שיוכל לגרום 'נחת רוח' לרבי כשיחזור לניו יורק וידווח לו על הפעילות. הקים בארץ ישראל את מוסדות "חסד לאברהם" להצלת ילדים עזובים ממשפחות העולים ובעיקר מרומניה. הרב בן ציון גרוסמן, מחברי ההנהלה ומהמחנכים של המוסד, מספר שמוסד זה הציל עשרות אברכים בני תורה.
בחמש שנותיו האחרונות סבל ממחלת לב ובנו, ר' ישראל אברהם פרטיגול החל למלא את מקומו ועד היום (נכון לשנת תשע"א) הוא משמש כאדמו"ר מסקולן.
לפני מותו כתב בצוואתו, בפנייתו אל היתומים שגידל:
זכרו נא שהייתי מסור לכם מיום דעתי אתכם. לא היה אוהב קרוב ממני. בגוף, בממון, ביסורים רבים שעברו עלי לא-עלינו. כמעט כל יום ערב ובוקר עמדתי על המשמר להשגיח אם כבר אכלתם, שתיתם, וכדומה. וגם שכרתי לכם מלמדים מצוינים ושילמתי שכר לימוד כראוי כדי ללמד אתכם, להאיר עיניכם בתורת השם, ולהדריככם בדרך הטוב והישר.. אבקש מאד להשמר מביטול תורה ומדברים בטלים. הלא מימי ילדותכם נתגדלתם אצלי כבנים, אבקשכם מאד, עשו נא נחת רוח לנשמתי, הוסיפו נא ללמוד תורה באהבה ושמחה.. מלבד שתקיימו מצות תלמוד תורה, מלבד זה יתוסף לכם מצות חסד של אמת שתעשו עם נשמתי.
— מתוך צוואתו ליתומים שהיו תחת חסותו
בערב ראש חודש אלול שנת תשמ"ב נפטר בהיותו בן שמונים וארבע ומנוחתו כבוד במונסי.
הקשר עם חב"ד
כשהרב פורטיגול נאסר ברומניה, החסיד השליח הרב זלמן אבלסקי, דיווח על כך לרבי והרבי פעל למען הצלתו. הוא שלח את הרב אליעזר סילבר לוושינגטון כדי לדאוג לשחרורו[4]. תחילה סירב הרב סילבר באומרו שרבים ניסו ולא הצליחו[5] אך בפועל הוא נענע לבקשת הרבי ודרך פלא פגש פקיד שהכיר ממקום מגוריו. הלא כתב לממונים עליו שידאגו לשחרר את האדמו"ר מסקולן שכלו ברומניה. השגרירות בארצות הברית שלחה מכתב רשמי לרומניה והיה זה באותו עיתוי שממשלת רומניה ביקשה לשלוח שגריר רומני חדש לארצות הברית. ממשלת רומניה ראתה את בקשת השחרור כתנאי לאישור השגריר החדש והורתה לשחרר את האדמו"ר[6].
כשיצא מרומניה קבע את מושבו בשכונת קראון הייטס בסמיכות למרכז חב"ד העולמי - 770. בהמשך קנה בית ליד בית מדרשו והרבי בירכו על כך[7].
הרבי סייע גם לו כספית לצרכיו האישיים והורה לו שלא יחלק זאת לצדקה, כפי דרכו. הרב פורטיגל היה מבקר רבות ב-770 ואף משתתף בהתוועדויותיו של הרבי כשהוא עומד על רגליו. היה ביחידות אצל הרבי ביום י"ב בחשון תשכ"ה, כ"ו באב תשל"ב, בכ"ג בסיון וכ' בשבט בשנת תשל"ד[8]. בזמן היחידות היה הרב פרטיגול עומד, למרות בקשותיו של הרבי שישב, נמנע מכך משום כבודו של הרבי[9]. יחידויותיו עם הרבי היו ארוכות במיוחד, חלקם אף מתועדות ביומני הבחורים שלמדו ב-770 באותה תקופה[10] וכן בתחלת שנת תשל"ה.
פעם אמר הרב פרטיגול לרבי: "שנינו משקרים את העולם, אני עם הז'ופיצע והשטריימל (שמשווה לו מראה של צדיק) והרבי מליובאוויטש עם הקנייטש (שנראה כמו אדם פשוט)." הרב פרטיגול גם היה מתכתב בקביעות עם הרבי. כאשר תקופה מסויימת לא התקבל ממנו מכתב, כתב לו הרבי: "לאחר הפסק הכי ארוך"[7].
הרב פורטיגל תמך במבצעי המצוות של הרבי וחתם על עצומת הרבנים לחיזוק מבצע תפילין ומבצע נרות שבת קודש. כשהרבי זעק על תיקון חוק מיהו יהודי, כתב הרב פורטיגל: "אוי לאזנים שכך שומעות, שאנשים המכנים עצמם מנהיגים יהודים, ישאלו שאלה כזו "מיהו יהודי". להרוס את יסודות אמונתנו הקדושה. ואוי לעיניים שכך רואות, שהם השואלים הם הפוסקים, שגם ערלים גוים גמורים יכולים להיות נחשבים כישראלים גמורים, בעשותם גירות בצרמוניה שלא כהלכה. כל איש ישראל מחויב לצעוק מרה, למחות וללחום, שלא להרוס את בנין קדשנו, ואת יחוסנו יחוס אבותינו הקדושים. התבוללות כזו לא נשמעה מעולם.. להיות יהודי רק על נייר, וגוי וערל מבית ומבחוץ, ועלולה לקעקע כל הבירה".
בשנת תשי"ט פנה הרבי אל השליח הראשי לצרפת, הרב בנימין גורודצקי וביקשו שיעזור לרב פרטיגול עם קשרים עם ארגון הג'וינט, לפעול למען שחרור יהודים בבתי סוהר ברומניה. פעילותם המשותפת של הרב פרטיגול עם הרב גורודצדקי הביאו לשחרור של יותר מאלפיים יהודים מהכלא[11]. בשנת תשכ"ה הגיע הרב פרטיגול לנחם את הרבי על פטירת אמו, מרת חנה שניאורסון. הרבי שאל אותו האם מותר לאבל לטבול לפני תפילת מנחה בערב יום כיפור. הרב פרטיגול בענוותנותו שתק ולא ענה. בחודש אייר שנת תש"ל תכנן הרב פורטיגול לעבור לגור בארץ ישראל ליד נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי[12] אך תוכניתו לא יצאה אל הפועל.
בתקופה שהאפריקאים החלו להתיישב בשכונת קראון הייטס הייתה הדעה של הרבי שאין לעזוב את השכונה ולהזניח בתי כנסת. הרב פרטיגול היה מהאדמו"רים החסידיים הבודדים שלא עזבו[13]. כאשר אמר לרבי שחסידיו לוחצים עליו שיעזוב, אמר לו הרבי: "הם צריכים לבוא אליך ולא אתה אליהם". גם לאחר הרבה שנים כשכבר לא היה לו מנין חסידים בשכונה, לא עזב והיה בא להתפלל בבית המדרש ב-770. רק בזקנותו כשכבר לא היה בריא ולא היתה ברירה אחרת, עבר מהשכונה בכאב לב. פעם אחת כשהתפלל שחרית במנין של הרבי, הורה הרבי בשקט לתת לו את עליית שלישי (שרגילים ליתן לרבי). כשנודע לו על כך הפסיק להתפלל במנין של הרבי והיה מתפלל במניינים צדדיים.
בנו רבי ישראל אברהם פרטיגול
| ערך מורחב – ישראל אברהם פרטיגול |
רבי ישראל אברהם פרטיגול הוא בנו וממלא מקומו של אביו באדמו"רות של חסידות סקולען וידיד חב"ד. בשנת תשמ"ח הגיע ר' ישראל אברהם לנחם את הרבי על פטירת רעייתו, מרת חיה מושקא שניאורסון. במהלך הביקור אמר לו הרבי: "בודאי ידוע לכם על דבר הקשר שהיה בין ליובאוויטש וסקולן בפעולות שנעשו במדינה ההיא". מידי שנה הוא שולח את הרב ירחמיאל זלצר, נציגו לחגיגת סיום הרמב"ם בקראון הייטס.
יצויין כי פעולות ליובאוויטש במדינה ההיא, רומניה הקומוניסטית פעל שם בשליחות אדמו"ר הריי"צ השליח הרב זלמן אבלסקי, יחד עם האדמו"ר מסקולען, וכאשר עם בנו למד כחברותא לצד התעסקותם יחד בהצלת אחינו בני ישראל.
בשנת תשע"א, במהלך ביקורו במולדובה נרשם ביקור היסטורי של סגירת מעגל, ביקר במוסדות חב"ד בעיר והתוועד עם שליח הרבי והרב הראשי למולדובה, הרב זלמן טוביה אבלסקי.
ספריו
- קונטרס השבת - קיצור הלכות שבת בלשון הקודש ובאידיש.
- נועם אליעזר. (יצא לאור מספר כרכים על התורה וכרך אחד על תהילים).
- קדושת אליעזר.
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 67-75
קישורים חיצונים
- תמליל מביקור האדמו"ר בניחום אבלים אצל הרבי תשכ"ה - היברו בוקס
- ביקור היסטורי של האדמו"ר הנוכחי עם ידידיו הרב אבלסקי בקישינב מולדובה
- קשריו עם הרבי, גליון בית משיח 724 עמ' 33
הערות שוליים
- ↑ מקור השם "פרטיגול" הוא עיוות שמה של מדינת פורטוגל, שאבי המשפחה היה מגוליה שהשתקעו ברוסיה.
- ↑ בין המסמיכים; רבי חיים מרדכי רולר, אב"ד ניאמץ בעל "באר מים חיים". רבי יהודה לייב צירלסון מקישינוב ועוד.
- ↑ היה זה כשר' אליעזר זוסיא היה באמירת "הודו" שבתפלת המנחה של ערב שבת. כשאחז במילים "יוציאם מחושך וצלמות", נפתחה הדלת והוא התבשר על שחרורו.
- ↑ ראה באריכות בספר שמן ששון מחבריך חלק ג' בערך על הרב חיים סילבר.
- ↑ הארוגנים: אגודת הרבנים, אגודת ישראל ועוד.
- ↑ מופיע ברשימותיו של הרב חנניה יוסף אייזנבך, "לכבוד התורה" (בני ברק תשס"ה) ע' 321.
- ↑ 7.0 7.1 אגרות קודש, אגרת ז'תקס"ו מיום י' בשבט שנת תשכ"א - חלק כ' עמ' קל"ט.
- ↑ ביחידות זו נכח גם אחד מחסידיו שרשם את תוכן השיחה: האדמו"ר מסקולען: יש כל כך הרבה צרות, של הפרט ושל הכלל, והמצב בארצנו הקדושה. צריכים ישועות ונחמות. הרבי: והצרה הכי גדולה שכינתא בגלותא. קרוב לאלפיים שנה השכינה בגלות ועם ישראל בגלות, עד מתי?! האדמו"ר מסקולען: הרי הרבי צדיק הדור, וצדיק גוזר והקב"ה מקיים. הרבי: מה שאני חושב ועושה הקב"ה יודע. אולי תפסקו אתם שמשיח צריך לבוא! האדמו"ר מסקולען: שיבוא המשיח, ויהיה סוף לכל הצרות, של הפרט ושל הכלל. הרבי: הצרות צריכות להפסק מיד, גם אם נגזר עלינו להיות עוד רגע אחד בגלות. אנו אומרים בתפלה "שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך", מהו כפל הלשון? אלא כשיהודים לא טוב להם, כשיש צרות, הם מבקשים שמשיח יבוא. אבל לא זוהי הסיבה האמיתית שאנו צריכים משיח. אנחנו צריכים משיח כי שכינתא בגלותא. ולכן מבקשים שיהיה קודם "שבענו מטובך", שלכל יהודי יהיה הטוב האמיתי מידו המליאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ואז הוא לא יבקש משיח בגלל הצרות שלו אלא בגלל השכינתא בגלותא. וזהו שלאחר שיהיה "שבענו מטובך", אזי כשמשיח יבוא יהיה "שמחנו בישועתך", השמחה תהיה לא בגלל שנפטרנו מהצרות שלנו (כי מהצרות כבר נפטרנו קודם) אלא בישועתך, בגלל הישועה של הקב"ה כביכול, שנוושע ממצב של שכינתא בגלותא. אבל בין כך ובין כך שמשיח יבוא. אנחנו מוותרים כבר מה יהיה רגע קודם ומה רגע אחרי כן. שלצרות לא יהיה תירוץ לחכות עד שמשיח יבוא, ושלמשיח לא יהיה תירוץ כביכול לחכות עד שיפטרו מהצרות. זה יכול להיות בשעתא חדא ובסמיכות ממש, והעיקר שיהיה רגע אחד קודם! האדמו"ר מסקולען: יהודים גם כשהלכו לכבשן האש באושוויץ שרו "אני מאמין בביאת המשיח", והם הרי בודאי לא חשבו על עצמם, על הצרות שלהם, הם הרי כבר היו בדרך לעולם שכולו טוב, במעלת קדושים וגבורים וטהורים שאין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתם, וכששרו בלהט האמונה "אני מאמין", היו בדרגה האמיתית של הציפיה והאמונה במשיח, כפי שהרבי אמר, לא בגלל הצרות שלהם אלא כדי שיבוא כבר הסוף לגלות. הרבי: כן, ואתם שזכיתם להציל כל כך הרבה ילדי ישראל מהימים ההם, אוד מוצל מאש, יש לכם כוח במרומים לפעול שיבוא כבר המשיח. האדמו"ר מסקולען: מי אנו ומה אנו לעומת הרבי. הרבי: זו ענווה שלא במקומה, על כל פנים אני אעשה מה שתלוי בי ואתם תעשו מה שתלוי בכם. האדמו"ר מסקולען: העיקר שיבוא משיח במהרה בימינו ממש, וכפי שהרבי אמר "רגע אחד קודם". הרבי: אמן ואמן.
- ↑ חסידי חב"ד נהגו שלא לשבת ביחידות למרות הצעותיו של הרבי.
- ↑ מיומן של בחור ב-770 מיום י"ב בחשון תשכ"ה: "יושב אני עכשיו בבית המדרש מול חדר קודש הקדשים, השעה היא 12:15 אחר חצות לילה, ואצל הרבי יושב כבר זה כשעה וחצי האדמו"ר מסקולען.. בתור אחריו מחכים הרבה להכנס"
- ↑ ב"ספר הזכרון" של הרב גורודצקי, בפרק י"ט, הוא מתאר בפרוטרוט את עבודת ההצלה של יהודים מרומניה. עוד על מעורבותו של הרבי בהצלחת יהודי רומניה, ראה צדיק למלך כרך ו' ע' 102-104.
- ↑ מדיווח של ר' אפרים וולף לרבי מיום ט"ו באייר תש"ל.
- ↑ התייחסות מהרבי לכך ניתן לראות במכתבו מיום ז' באדר שנת תשל"ה להנהלת ה"כולל להוראה מעשית" בקראון הייטס, שהייתה בנשיאות הרב פריטגול.
| הקודם: - |
אדמו"רי סקולען א' בחשוון תרנ"ח - ל' באב תשמ"ב |
הבא: האדמו"ר רבי ישראל אברהם פרטיגול |