דוקשיץ

דוקשיץ היא עיירה בגבול פלך מינסק ופלך ווילנה. החסידות חדרה לדוקשיץ עוד בימי אדמו"ר הזקן והיתה בה קהילה חסידית עד מלחמת העולם האחרונה.

היסטוריה

בספר "בית רבי" מוזכר חסיד של אדמו"ר הזקן ר' זליג מדוקשיץ שהיה ידוע באותם ימים כאיש רוחני.

בימי הרבי ה"צמח צדק" החסידים כבר היו רוב מנין ורוב בנין של העיירה. החסידים מהשטיבל של סטארשעלע שבימי אדמו"ר האמצעי היו מקושרים לר' אהר'לע סטראשעלער, היו למקושרים החזקים ביותר לרבי ה"צמח צדק".

מן החסידים בתקופת ה"צמח צדק" ואחר כך של אדמו"ר מהר"ש והרש"ב היה המלמד ר' יקותיאל דייץ. בחורף תרס"ח, בהגיעו לגבורות הוא חילק משקה ואמר שהוא חי עם אדמו"ר האמצעי בעולם הזה יום אחד כלומר שנולד בח' או ט' כסלו תקפ"ח. בשנותיו האחרונות עזר לישיבה.

בתקופה זו המ"ץ היה הרב מאיר בער ארעצקין. הוא היה מה'יושבים' אצל ר' הלל מפאריטש והאריך ימים הרבה. המלמדים החסידיים ר' אהרן קוגל ור' יקותיאל דייטש שמרו על הקשר של העיירה לליובאוויטש אפילו בתקופת תרמ"ג-תרמ"ד, כאשר הנשיאות של הרבי הרש"ב עדין לא היתה בגלוי.

בשנת תרס"ג נוסדה בדוקשיץ, הודות להשתדלותם, סניף של ישיבת תומכי תמימים והישיבה הפיחה רוח חיים בכל החיים היהודיים של העיירה.

העיירה זכתה להתעוררות חסידית מיוחדת לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם בואם של הרב ר' אריה לייב שיינין הי"ד כרב ור' יוחנן גורדון כשוחט. בהתוועדות שמחת תורה תרפ"ב הורה לו אדמו"ר הריי"צ לכהן כרב העיירה דוקשיץ. בתחילה הוא נתקל בהתנגדות גדולה ורצה לעזוב את העיירה, אבל הרבי הורה לו להישאר בתפקידו והבטיח לו שכל מתנגדיו שיש בהם אמת כלשהי, יהפכו סוף כל סוף להיות אוהביו. הבטחתו של הרבי התקיימה במילואה. הרב שיינין היה נכבד ומקודש בכל האזור מסביב.

בתי הכנסת

בתי הכנסת: א. מנין שטאראסעלי. ב. מנין ליובאוויטש. ג. מנין ליאדי. ד .מנין סלאבאדע. בכולם היו מתפללים נוסח אדמו"ר הזקן. ועוד מנין אחד קטן היה בסלאבאדע לא רחוק מבית ר' אהרן קוגל דאקשיצער ששם היה מתפלל בימות החול. בכל בית כנסת היו הגבאים מתחלפים בכל שנה ושנה. הכלל הוא עד השנים האחרונים היו כולם הולכים לבית הכנסת להתפלל בכל הג' תפילות והיו לומדים עין יעקב בין מנחה למעריב משניות, לאחר מעריב שולחן ערוך.

בש"ק בין מנחה למעריב היו חוזרים דא"ח אצל ר' אהרן דוקשיצער ואצל המ"ץ. ור' משה חרנס שהיה נקרא משה'קע דער קליינער היה חוזר דא"ח במנין שטאראסעלי. בשנים האחרונות חזר הרב שיינין במנין שטאראסעלי.

עוד לפני שיצאה התקנה על התוועדות שבת מברכים, בדוקשיץ המנהג כבר נקבע. ההתוועדויות היו מתקיימות בביתו של ר' יוחנן גורדון ואצל ר' שמואל הויכמאן.

י"ט כסלו בדוקשיץ

נקודת השיא של השנה היתה י"ט כסלו. על כל העיירה היתה שפוכה שמחה של חג. האות הראשון של החג היה אי אמירת תחנון במנחה של ערב י"ט כסלו. בערב היו נערכות מסיבות קטנות בבתים פרטיים. בחדרים למדו חצי יום. המלמדים החסידיים היו מספרים לתלמידים את סיפור המאסר והשחרור של אדמו"ר הזקן. שם מיוחד קנה לעצמו בסיפוריו, ר' אפרים המלמד, חסיד של הרבי הרש"ב שחינך כמה דורות חסידים בתקופה של למעלה מארבעים שנה.

עיקרו של היום היתה סעודת י"ט כסלו המסורתית, באור לכ' כסלו, שהתקיימה בביתו של הרב. הרבנית, בעזרת נשות העיר, הכינה את המאכלים כל היום ובמיוחד את הקאשע המסורתית שמוגשת בסעודת י"ט כסלו.

בסעודה ראו את האחדות ואת אהבת ישראל החסידית בכל הדרה. ראש הקהל נפגש שם עם אשר הסבל, והלמדן של העיר ר' זלמן רויצעס נפגש עם האחים גרשון ויואל שהיו בעלי-עגלות.

בין פרשה לפרשה, בין הסיפורים והשיחות שסופרו ודוברו בסעודה, שרו ניגונים חסידיים ומארשים שמחים. את כותל המזרח תפסו הניגונים "פדה בשלום" ו"שושנת חסידים" שכל הקהל שר בהתלהבות יוצאת מן הכלל.

סופה של הקהילה

ביום ח’ בתמוז תש”א, פלשו הנאצים את דוקשיץ ומיד פתחו במסע התנכלות ליהודי העיר. הם פרצו לבתי הכנסת חמסו והרסו מכל הבא ליד; הציתו את ספרי התורה ואת ספרי קודש, עקרו עצים בבית העלמין והפילום על המצבות. לאחר ההרס הרב שזרעו, החלו בהתעללות אכזרית ביהודי העיר. יהודי העיר נלקחו לעבודות כפיה בעיר ובסביבותיה, ולאחר כמה חודשים, ביום ט’ בכסלו תש”ב, הצטוו כל היהודים לעבור לגטו.

בחול המועד פסח אותה שנה הוצאו מאות יהודים להורג. היתה זו האקציה הראשונה. בל”ג בעומר הגיעה האקציה השניה, בה נהרג הרב לייב שיינין רב העיר.

כל היהודים שנתפסו בבונקרים או בבתיהם רוכזו בכיכר, כמאתיים מטר מהבור הגדול. שם שוחררו אלה שעבדו אצל הגרמנים, והנותרים הובלו לקבר–אחים, ושם על פתחו של הבור הם נורו למוות. בפוגרום זה נספו 350 יהודים, ביניהם היה גם הרב לייב שיינין. הוא לא הסתתר. הרוצחים מצאוהו בביתו כשהוא מתפלל עטוף בטלית ותפילין. כאשר הובילו אותו הרוצחים למקום הרצח, שמח הרב בחלקו באומרו כי הוא מוסר חייו על קידוש השם. כשהוציאום לגיא ההריגה, ביקש הרב שיינין שהות של כמה דקות - ואלו ניתנו לו, ואז החל לומר וידוי במנגינה ערבה ובדביקות מיוחדת, כאשר מאות היהודים מצטרפים אליו. אחר כך החל לשיר את ניגון ההקפות של שמחת תורה, אמר “שמע ישראל” יחד עם כל הנוכחים, ונשמתם יצאה בקדושה ובטהרה.

חסידים מדוקשיץ

• ר' יקותיאל דייץ
• ר' שניאור זלמן שמוטקין
• ר' דובער משה שמוטקין
• ר' יוסף יוזיק גורביץ'
• ר' ישראל ב"ר משה גורדון (נולד בערך בתרט"ו נפטר א"ך סיון תרפ"א). היה נוסע לאדמו"ר מוהר"ש ולאדמו"ר הרש"ב נ"ע ולפעמים גם לליאדי לאדמו"ר הר"ר יצחק דובער. היה שו"ב ומוהל בעיר דוקשיץ משנת תרמ"ו עד תרפ"א.
• ר' יוחנן גורדון
• ר' שניאור זלמן שמוטקין (ורשה)
• הרב משה אקסלרוד

ראו גם

• ניגון מדוקשיץ

מקורות ולקריאה נוספת

• ר' יוחנן גורדון, בתי כנסיות וחסידים בדוקשיץ, קובץ ליובאוויטש מהדורת תשע"ד עמודים 551-553.
• ר' שלום בער גורדון, שושנת חסידים צהלה ושמחה בדוקשיץ, באתר שטורם.
• ניסן גורדון, זכרונות מלאי געגועים מה"חב"דניצע של דוקשיץ" באתר שטורם.
• שניאור זלמן ברגר, ניגון הקפות על גיא ההריגה.

הערות שוליים

‏