מסכת עבודה זרה

מסכת עבודה זרה (ידועה גם בשמות: עבודת גילולים, עכו"ם) היא המסכת השמינית בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים באיסור הקירוב לגויים אשר עוסקים בעבודה זרה (בפועל). גדרה, חיובי הריחוק, ואיבודה מהעולם. כמו כן עוסקת המסכת ביסודות איסור והיתר על כן היא נקראת בפי האחרונים "כלל גדול" (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו).

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 75 דפים.

הרבי ערך סיום על מסכת זו והוא הוגה על ידו.

קישור סוף המסכתא לתחילתה

ערך מורחב – שבור מלכא

בסיום המסכתמובא: אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ובקרקע שאינה עבודה. אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי, סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן, כי הא דרב יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה, אמר ליה באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא.

תרגום: רב יהודה ועבדו באטי בר טובי ישבו לפני שבור מלכא, שהיה מלך גוי. הביאו לפניהם אתרוג למאכל. חתך המלך חתיכות מהאתרוג, ולקח לעצמו מספר חתיכות, לאחר מכן חתך המלך מהאתרוג בסכינו ונתן לבאטי. ולאחר מכן נעץ את הסכין עשרה פעמים בקרקע ואז נתן לרב יהודה לאכול. שאלו באטי בר טובי: וכי אני איני יהודי? השיב לו המלך: רב יהודה ידוע לי כי הוא נוהג בהלכה זו, ואילו עליך לא ידוע לי. (וכפירוש רש"י:) "מר קים לי בגויה - רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך". לפי הגרסא השניה הוא אמר לו כי ידוע לו בבירור כי באטי אינו שומר על מצוות התורה וכפירוש רש"י - "מאי עבדת באורתא - דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל".

הרבי מקשה: למה נעץ שבור מלכא את הסכין בקרקע דווקא אחרי שנתן לטאבי בר טובי, הרי אין כל טירחה מיותרת באם ינעץ את הסכין בקרקע קודם לכן, ולכן גם אם לא היה בטוח שבאטי פרוש למה לא נעץ את הסכין בקרקע קודם לכן. ועוד, גם אם היה בטוח שהוא לא פרוש, אין זו סיבה להכשילו באיסור.

הרבי מסביר כי מדויק במעשה זה ששבור מלכא היה בקי בדינים. ולכן לא נעץ את הסכין לפני שהוא אכל, כי אין דרכו של חכם לעשות דברים ללא צורך. ועוד, שמכיון שלא היה גוי, הרי אין מניחין אותן לחדש דינים שלא מדעתן גם אם עשו כדי לקבל שכר

סיבה ומסובב

ערך מורחב – סיבה ומסובב

אודות שני הדיעות מה אמר לו שבור מלכא, מבאר הרבי כי הם חלוקים אם העיקר היא הסיבה שגרמה לו לדעת איך הוא עבד, או המסובב - שהוא עבד.

ביאורים נוספים

• ה ב. בארבעה פרקים כו' ובערב יום טוב. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 64 (עמ' 76)

• מד א. כתר דוד הולמתו. לקוטי שיחות עמ' 102 (עמ' 155)

• מה, א. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה... דע שיש שם עבודת כוכבים. לקוטי שיחות עמ' 69 הערה 12 (עמ' 82)

• מו ב. יש שנוי לנעבד או אין שנוי לנעבד. לקוטי שיחות חי"ז עמ' 136 (עמ' 149)

• נג ב. מכדי ירושה היא להם מאבותיהם. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 87 הערה 56 (עמ' 100)

קישורים חיצוניים

• מסכת עבודה זרה