סיבה ומסובב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיבה ומסובב היא שאלה חקירתית בהשקפת היהדות: כאשר ישנה מציאות כלשהי, שלפיה יש לנהוג בהנהגה מסויימת: אם יש להדגיש את הסיבה שגרמה למציאות הזאת, או את המציאות עצמה.

לשאלה זו מביא הרבי מספר ראיות בש"ס.

סוגיית שבור מלכא[עריכה]

בסיום מסכת עבודה זרה[1] מובא בנוגע לכשרותו של סכין טרף, שרוצים להשתמש בה לצורך אכילת דבר כשר:

אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ובקרקע שאינה עבודה. אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי, סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן.

בנוגע לכך מביאה הגמרא עובדא: "כי הא דרב יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה, אמר ליה באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא".

תרגום: רב יהודה ועבדו באטי בר טובי ישבו לפני שבור מלכא, שהיה מלך גוי. הביאו לפניהם אתרוג למאכל. חתך המלך חתיכות מהאתרוג, ולקח לעצמו מספר חתיכות, לאחר מכן חתך המלך מהאתרוג בסכינו ונתן לבאטי. ולאחר מכן נעץ את הסכין עשרה פעמים בקרקע ואז נתן לרב יהודה לאכול. שאלו באטי בר טובי: וכי אני איני יהודי? השיב לו המלך: רב יהודה ידוע לי כי הוא נוהג בהלכה זו, ואילו עליך לא ידוע לי. (וכפירוש רש"י:) "מר קים לי בגויה - רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך". לפי הגרסא השניה הוא אמר לו כי ידוע לו בבירור כי באטי אינו שומר על מצוות התורה וכפירוש רש"י - "מאי עבדת באורתא - דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל".

אודות שני הדיעות מה אמר לו שבור מלכא, מבאר הרבי כי הם חלוקים אם העיקר היא הסיבה שגרמה לו לדעת איך הוא עבד, או המסובב - שהוא עבד.

סוגיית איסור משא ומתן עם גוי ביום חגו[עריכה]

נאמר במשנה[2]: "לפני אידיהן של עובדי כוכבים - שלשה ימים, אסור לשאת ולתת עמהם להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן". ובגמרא שם נחלקו רב ושמואל: חד תני אידיהן וחד תני עידיהן. ומבואר בגמרא כי שניהם צודקים; מאן דתני אידיהן לא משתבש דכתיב "כי קרוב יום אידם", ומאן דתני עידיהן לא משתבש דכתיב "יתנו עידיהם ויצדקו".

ומבארת הגמרא[3] מה שורש המחלוקת: ומאן דתני אידיהן מאי טעמא לא תני עידיהן? אמר לך תברא עדיף! ומאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן? אמר לך מאן קא גרים להו תברא? עדות שהעידו בעצמן! הלכך עדות עדיפא. וכשנדייק את דברי הגמרא, נמצא כי הגמרא תולה את העיקר בסיבה - מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן הלכך עדות עדיפא", היינו שהם חלוקים אם הסיבה עדיפא - הסיבה, או המסובב.

הערות שוליים

  1. דף ע"ו ע"ב..
  2. עבודה זרה דף ב, א
  3. דף ב' ע"א.