משתמש:קודש לנשיא הדור/מראי מקומות
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מראי מקומות (או מראה מקומות. בראשי תיבות: מ"מ) הוא כינוי לציון המקורות בספרות התורנית. מראי המקומות כוללים ציון למקור הדברים או המקומות בהם הדברים נידונים בספרות התורנית שקדמה לספר, והפניה לספרים נוספים בהם ישנה הרחבה בנושא.
בדרך כלל נמצאים בתחתית העמוד, ומציינים את הספר והעמוד או הפרק והפסוק.
הצורך במקורות
התורה היא "ארוכה מארץ מידה, ורחבה מני ים"[1]. במהלך הדורות
אחד מקניני התורה הוא הבאת דבר בשם אומרו. וחז"ל אף מסבירים את החשיבות בדבר, ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר[2]: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"[3]. [4]
לעזור ללומד.
"ומזה מובן גודל התועלת שבספר כזה - שעל ידי זה יכולים לחסוך את הטירחא והיגיעה שבחיפוש מקורות ההלכות [אשר הרמב"ם כותב על עצמו ש"פעמים . . לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן", ואנן מה נעני אבתרי'], ובמילא יכולים להקדיש את מלוא הזמן והמרץ כדי להתייגע בלימוד ההלכה עצמה, מכיון שמלאכת החיפוש וליקוט המקורות נעשתה כבר על ידי אחרים"[5].
הרבי מעיר שבציון מראי מקומות "מבליטים את האחדות אשר בתורתנו הק' תורה אחת, וכיון שניתנו מיחידו של עולם, בודאי גם למעלה מזה, תורה יחידה"[6].
מאפיינים
ציון מראי המקומות נעשה בצורה תמציתית, ועל כן עליו להעשות בצורה המדויקת ביותר שתפנה את האדם למיקום המדיוק בו הובאו הדברים.
ברוב הספרות התורנית מראי המקומות נדפסו בתוך שטף הדברים, אולם היו אחדים שציינו את דבריהם בשולי העמוד (לדוגמה: שלחן ערוך אדמו"ר הזקן). בתחילה רק בתורתו המוגהת של הרבי נדפסו המראי מקומות בשולי הגליון, עד שבשנת תשד"מ הבינו שרצון הרבי הוא שכל מראי המקומות יהיו בשוליים.
כאשר יש הערות ספורות, וכן היה נהוג בעבר, יש המציינים באמצעות כוכביות וכיו"ב. כיום נהוג בדרך כלל לציין באמצעות ספרות (1,2,3 וכן הלאה) או באמצעות אותיות האל"ף בי"ת.
ספרי היסוד
- תנ"ך - את המקורות בתורה, יש המציינים על פי ספר פרק, פסוק (דברים לב, א או חומש דברים פרק לב, פסוק א). בתורת הרבי מצוינים הם על פי הפרשיות - פרשה פרק, פסוק (האזינו לב, א). במידה וזוהי דרשה לפרשה מסוימת, יהיה כתוב "פרשתנו" במקום שמה.
- בנביאים וכתובים, מציינים על פי ספר פרק, פסוק (כנ"ל). במידה וזהו ספר בעל שני חלקים, יש המצרפים את שם הספר וחלקו באמצעות מקף (שמואל-א). בתורת הרבי, כאשר מצוין לספר שופטים, מכיוון שזהו גם שמה של פרשה, כתוב "ס' שופטים".
- משנה - כאשר מציינים למשנה, בדרך כלל כאשר אין עליה גמרא (או שיש דיוק בנוסח המשנה שנדפסה במשניות) מציינים על פי מסכת פרק, משנה (פאה פרק א, משנה ב).
- תלמוד בבלי - כאשר מציינים לגמרא, עושים זאת על פי מסכת דף, עמוד (ברכות ג, א או דף ג, עמוד א). הסיבה שניתן לציין בצורה כזו היא, מכיוון שכל המדפיסים נמשכו אחרי חלוקת הדפים שעשה המדפיס הנוצרי דניאל בומברג בונציה בשנים ר"פ-רפ"ג.
- תלמוד ירושלמי - מכיוון שבירושלמי אין חלוקה אחידה לדפים בדפוסים השונים, נהוג לציין על פי מסכת פרק, הלכה (מקביל למשנה), תוך הדגשה שמדובר בירושלמי (ירושלמי פאה פרק א, הלכה ב).
ספרי המפרשים
כאשר מציינים לספרים שנכתבו כפירוש לספרי היסוד: ספרי התנ"ך, ספרי חז"ל, משנה תורה, הטור והשולחן ערוך, כותבים את שם ספר-הפירוש ומציינים לספר המקורי לפי דרך ההפניה אליו. לדוגמא: "כסף משנה לרמב"ם הלכות תשובה פרק ?? הלכה ??", "מגן אברהם ????????". "מצודת דוד על ישעיה ?????".
אם מדובר ב"דיבור המתחיל" ספציפי בתוך הפירוש, נוהגים לציין גם אותו. לדוגמא: "רש"י דיבור המתחיל "אי מן חייא"".
באם רוצים לציין את דברי המפרש בנוסף לספר עצמו, כותבים את הספר ולאחריו את שם המפרש. לדוגמא: "שמואל-א' ג, כז ובמצודות שם".
הספרות ההלכתית
- הרי"ף - בחיבורו של הרי"ף ונושאי כליו נהוג לציין על פי דפי הרי"ף, כפי שנדפסו במשך השנים (ברכות ג, ב בדפי הרי"ף). בתורת הרבי יש פעמים שכאשר מצוין לנושאי הכלים, מצוין על פי סוגיית הגמרא עליה מדובר.
- משנה תורה - בחיבור היד החזקה להרמב"ם ובנושאי הכלים מצוין להלכות פרק, הלכה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב, הלכה א או ב, א).
- טור - כאשר מצוין לטור, מציינים על פי הסימנים. בבית יוסף - על פי הדיבור המתחיל. בשנים האחרונות יש המציינים על פי חלוקת ההלכות של השלחן ערוך (כפי שנערך בטור "שירת דבורה"). ובשאר נושאי הכלים - על פי ציוניהם.
- שלחן ערוך - בחיבורו המרכזי של רבי יוסף קארו, נהוג לציין לחלק ויש שגם/או להלכות סימן, סעיף (שלחן ערוך אורח חיים או/וגם הלכות השכמת הבוקר, סימן א, סעיף ב). כאשר מציינים להגהות הרמ"א, מציינים כנ"ל ויש המוסיפים "בהגהה". שאר נושאי הכלים מצוינים על פי סימן, סעיף קטן (מגן אברהם סימן א, סעיף קטן ב).
- שאלות ותשובות - בספרות השו"תים מציינים על פי שם הספר חלק (אם יש כמה) סימן, ואם יש גם סעיף (לדוגמה: שו"ת הרשב"א חלק ג סימן תיח, או שו"ת צמח צדק חלק אורח חיים סימן ד).
תורת החסידות
בחיבורי גדולי ישראל
רבי יהושע בועז חיבר מספר חיבורי "מראי מקומות" לתלמוד בבלי: "מסורת התלמוד" (בימינו מכונה "מסורת הש"ס") - הכולל בעיקר הפניות למקומות נוספים בגמרא. "תורה אור" - מציין את מקורות פסוקי התנ"ך המופיעים בגמרא. "עין משפט נר מצוה" - הפניות לפסקי ההלכה בגמרא המוזכרת, בספרי הרמב"ם, הסמ"ג, הטור ושלחן ערוך[7].
הרמב"ם כתב את ספרו משנה תורה ללא ציון המקורות בדברי חז"ל לדינים המובאים בספרו. מאוחר יותר הצטער על כך, כמו שכתב בעצמו באחת מתשובותיו: "ודע שכל הדברים סתם שבו תלמוד ערוך הוא בפירוש בבלי או ירושלמי או ספרא וספרי או משנה ערוכה או תוספתא, על אלה סמכתי ומהם חברתי . . ועל זה נחמתי שלא חברתי ענין שאני אומר לך . . שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין אודיע מקומה". לעומת זאת, בספר המצוות הרמב"ם מציין למקורות הדינים שבהם נתבארו דיני המצוה.
ברצונו של הרמב"ם אף היה לעבור שוב פעם על חיבורו, ולהוסיף את המראי מקומות, כמו שכתב בהמשך התשובה: "ובדעתי - אם גוזר השם יתברך - שאעשנו, אף על פי שיש בו טורח הרבה". הרבי מסיק מכך, ש"מזה מובן שכאשר תלמידי הרמב"ם, תלמידי תלמידיו וכו', ובכלל כל המציינים את המקורות לספר הרמב"ם - בזה מתקיים רצונו של הרמב"ם שרצה לעשות כן בעצמו"[5]. ואכן במשך הדורות יגעו מפרשי הרמב"ם למצוא מקורות לדבריו. על מנת להשלים מטרה זו, יצאו לאור בהוראת הרבי ספרי מראי מקומות לספר משנה תורה.
רבי אהרן מפיסארו כתב ספר "תולדות אהרן" בו מציין את המקומות בש"ס בהם התבארו פסוקי התלמוד. כהשלמה לכך כתב ר' אהרן בן ר' שמואל את הספר 'בית אהרן' המציין את הביאורים מתוך 36 ספרי חז"ל והמפרשים, בתוכם ספר הזוהר[8].
בתורת החסידות
בספרי חסידות חב"ד הראשונים, לא מופיעים מקורות לרוב הענינים המובאים. החל מספר התניא, בו הודיע אדמו"ר הזקן בדף השער שהספר "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", והסתפק בהודעה זו הכוללת את ספרו, ואף במידה מסויימת את כל חסידות חב"ד[9]. אך בספר עצמו כמעט ולא ציין מקורות לנכתב. מאמריו שאמר ברבים נכתבו על ידי המניחים, והם נכתבו בצורה בה נאמרו, ללא הזכרת המקורות. הרבי מלך המשיח מסביר, שאצל אדמו"ר הזקן תורת רבותיו התאחדה עמו, ולכן לא היה צריך לומר דבר בשם אומרו[9]. אמנם בספר לקוטי תורה הוסיף אדמו"ר הצמח צדק וציין מקורות רבים לתורת הנגלה וספרי קבלה למאמרים שנדפסו בספר, וכן ציונים למאמרים אחרים בהם התבאר העניין בצורה שונה או בהרחבה יתרה.
מאמריו של אדמו"ר הצמח צדק שנדפסו באור התורה מתאפיינים בציון מראי מקומות רבים בכל חלקי התורה, ואחריו נמשך הדבר במידה מסויימת גם אצל בנו אדמו"ר מהר"ש וכן לעיתים גם אצל אדמו"ר הרש"ב[10].
בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן נכתבו מראי מקומות על ידי רבינו הזקן בעצמו, והוגהו והושלמו על ידי אחיו מהרי"ל מינוביץ' ור' מרדכי פוזנר[11]. גם בשאר כתבי רבותינו נשיאינו בנגלה יש הדגשה מרובה בציוני מראי מקומות.
בדור השביעי
עוד לפני עלות הרבי על כס הנשיאות מכתב הוטנר
https://chabadlibrary.org/books/search?q=%D7%9E%22%D7%9E&path=
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=11881&CategoryID=2006
בשנת תשל"ט כותב הרבי לעורכי הספר 'חידושים וביאורים בש"ס' לגבי ההערות בשולי השיחות (נדפס בראש כרך א):
כשמצוין המקור לספרים ובפרט לספרי כינוס דכמה-וכמה מחברים (כשדי-חמד וכיו"ב) - מובן ש(ברוב הפעמים) אין מפורטים בההערה המקורות שהובאו בספרים אלה ולכן גם לא צויין ופורט הכסף-משנה שהעירו עליו, כיוון שהובא בהחתם-סופר ושקו"ט בו ובארוכה בשדי-חמד בהמשך דבריו שהובאו בההערה...
לקריאה נוספת
- הרבי, לקוטי שיחות חלק לו, שיחה ב לפרשת כי תשא
- הרב מיכאל חנוך גולומב, שערי לימוד החסידות
- הרב זושא וולף, הוצאת הספרים קה"ת, פרק אזניים לתלמוד, כפר חב"ד, תשע"ג
הערות שוליים
- ↑ ספר איוב יא,ט
- ↑ מגילת אסתר ב, כג
- ↑ מסכת אבות פרק ו משנה ו. מגילה טו, סוף עמוד א.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לו עמוד 180 ואילך.
- ↑ 5.0 5.1 משיחת ח"י אלול תשד"מ.
- ↑ מכתב לר' אהרן מרגליות, מופיע בלקוטי שיחות חלק לד עמוד 240.
- ↑ במהדורות המצויות כיום הוסיפו המוציאים לאור עוד מראי מקומות, חלקם צוינו בסוגריים.
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק מעתיק מספר זה באור התורה במדבר עמוד א'שעה, ומעיר: "המראה מקומות בזוהר על כמה פסוקי' שנז' בחיבור זה הוא מספר בית אהרן שמראה מקום על כל פסוק היכן שנז' בזוהר דף פלוני עמוד פלוני".
- ↑ 9.0 9.1 דיבור המתחיל שלום רב תשל"ח הערה 99.
- ↑ בעיקר באגרות וברשימות שכתב לעצמו
- ↑ הקדמת אדמו"ר האמצעי לשולחן ערוך. ראו מבוא ל"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" עמודים כ-כא