לדלג לתוכן

עילוי נשמה – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
נר נשמה ומנהגים נוספים: , קידוד קישורים
 
שורה 15: שורה 15:
הדלקת [[נר נשמה]] ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי [[אבלות|האבל]], וב[[יארצייט|יום השנה]] של הנפטר.
הדלקת [[נר נשמה]] ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי [[אבלות|האבל]], וב[[יארצייט|יום השנה]] של הנפטר.


מנהג נפוץ נוסף הוא לימוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, בהתבסס על כך ש'משנה אותיות נשמה', ובמיוחד לימוד פרקי משניות המתחילים באותיות של שם הנפטר{{הערה|לדוגמא לאדם ששמו 'אברהם' ילמדו חמש פרקי משניות: מסכת ברכות פרק ה המתחיל '''אֵ'''ין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מסכת תענית פרק ד המתחיל '''בִּ'''שְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה, מסכת שבת פרק יג המתחיל '''רַ'''בִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מסכת ברכות פרק ב המתחיל '''הָ'''יָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, ומסכת ברכות פרק א המתחיל '''מֵ'''אֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע.}}, ויש הנוהגים לחלק את כל המשניות של ששה סדרי משנה ללימוד בתוך ה[[שלושים (אבלות)|שלושים]].
מנהג נפוץ נוסף הוא לימוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, בהתבסס על כך ש'משנה אותיות נשמה', ובמיוחד לימוד פרקי משניות המתחילים באותיות של שם הנפטר{{הערה|לדוגמא לאדם ששמו 'אברהם' ילמדו חמש פרקי משניות: מסכת ברכות פרק ה המתחיל '''אֵ'''ין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מסכת תענית פרק ד המתחיל '''בִּ'''שְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה, מסכת שבת פרק יג המתחיל '''רַ'''בִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מסכת ברכות פרק ב המתחיל '''הָ'''יָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, ומסכת ברכות פרק א המתחיל '''מֵ'''אֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע.}}, ויש הנוהגים לחלק את כל המשניות של ששה סדרי משנה ללימוד בתוך ה[[שלושים (אבלות)|שלושים]]{{הערה|במענה למשתתפי שיעור ששאלו מה יוכלו לעשות עבור עילוי נשמתו של אחד ממשתפי השיעור שנפטר הורה הרבי לערוך את חלוקת המשניות ולסיימם בתוך השלושים יום, [[ליקוט מענות קודש]] [https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2020/05/08-05-2020-00-42-58-%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98-%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%AA%D7%A9%D7%9E%D7%94.pdf תשמ"ה עמ' 87]. במספר מענות לאלו שכתבו לרבי על עריכת סיום ש"ס המשניות בתוך ימי השלושים לעילוי נשמת נפטרים ברך הרבי את המסיימים, ראו [[אגרות קודש (הרבי)|אגרות קודש]] (מהדורה בעריכת הרב [[שלום דובער לוין]]) חלק כ"ד [https://www.chabadlibrary.org/books/1200980281 אגרת ט'שי], ליקוט מענות קודש, [https://drive.google.com/drive/folders/1OjrqWADYEA0NfXlF08tM4F8GuYFp87if תשכ"ד - תשכ"ו עמ' 199], [https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2019/04/15-04-2019-12-56-10-מענות-קודש-תשנ.pdf תש"נ עמ' 94], [https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2019/10/04-10-2019-18-24-34-ליקוט-מענות-קודש-תשנ_ב.pdf תשנ"ב עמ' 97], [https://drive.google.com/drive/folders/1OjrqWADYEA0NfXlF08tM4F8GuYFp87if מילואים חלק ד' עמ' 206].}}.


לפי מנהג חב"ד, לאורך כל השנה הראשונה לאחר הפטירה, קרוביו של הנפטר לומדים את פרקי [[מסכת מקואות|מסכת מקוואות]] לפני כל אחת מהתפילות
לפי מנהג חב"ד, לאורך כל השנה הראשונה לאחר הפטירה, קרוביו של הנפטר לומדים את פרקי [[מסכת מקואות|מסכת מקוואות]] לפני כל אחת מהתפילות

גרסה אחרונה מ־22:49, 14 באפריל 2026

עילוי נשמה היא התעלות של הנשמה לאחר הפטירה מדרגה לדרגה בעולם הבא, למקום גבוה ונאצל יותר. עילוי הנשמה תלוי בפעולות הנעשות על ידי אנשים שמקיימים מצוות ולומדים תורה לזכותם בעולם הזה, ובפרט על ידי הצאצאים של נשמת הנפטר.

מהות העניין[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר הפטירה, עולה הנשמה לעולם הבא, מקום משכן הנשמות[1], ומקום מושבה הוא בהתאם לזכויותיה ופעולותיה בעולם הזה.

עם זאת, גם לאחר הפטירה, יכולה הנשמה להתעלות מדרגה לדרגה באמצעות פעולות הנעשות לזכותה בעולם הזה.

מלבד הוספה בקיום תורה ומצוות בכוונה מיוחדת שיהיו לעילוי נשמה של הנפטר, ישנם פעולות ספציפיות שמיועדות מלכתחילה לעליית הנשמה, דוגמת אמירת קדיש יתום, הזכרת נשמות, אזכרה על קברו של הנפטר, ועוד.

רבים נוהגים לתרום ולהקדיש ספרים, חפצי מצווה, ופעולות חסד לעילוי נשמת הנפטרים.

נר נשמה ומנהגים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – נר נשמה

הדלקת נר נשמה ידועה כסגולה לעילוי נשמת הנפטר, ונהוג לעשות כן, בבית האבל בימי האבל, וביום השנה של הנפטר.

מנהג נפוץ נוסף הוא לימוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, בהתבסס על כך ש'משנה אותיות נשמה', ובמיוחד לימוד פרקי משניות המתחילים באותיות של שם הנפטר[2], ויש הנוהגים לחלק את כל המשניות של ששה סדרי משנה ללימוד בתוך השלושים[3].

לפי מנהג חב"ד, לאורך כל השנה הראשונה לאחר הפטירה, קרוביו של הנפטר לומדים את פרקי מסכת מקוואות לפני כל אחת מהתפילות

בחסידויות שונות נהוג להגיש ביארצייט, עוגות ויין שרף לאחר התפילה בבית הכנסת, על מנת שהמתפללים יברכו ברכות הנהנין, ולאחל ש"לנשמה תהיה עלייה".

במענה לשאלה מה ניתן לעשות עבור עילוי נשמה של נפטרים הורה הרבי להוסיף בענייני תורה ומצוות, ולקיים את המעשים שקיים הנפטר בחייו, על ידי השלמת המעשים בתור שליח ובא-כח ("ברא מזכי אבא"[4]) מתקשרים עם נשמת הנפטר וגורמים לה נחת רוח[5].

אדמו"ר הרש"ב התבטא בהקשר לעריכת הילולות לצדיקים: "הצדיקים אינם זקוקים אלינו לעריכת ה"יאָרצייט" שלהם, אלא זהו הצורך שלנו"[6], הרבי הבהיר שהשתתפות בעריכת הילולה הינה דבר טוב וגורמת נחת רוח לנפטר[7].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ^ באם בית דין של מעלה מוצא את האדם חייב - הנשמה עוברת תהליך של מירוק וזיכוך הנמשך לכל היותר שנים עשר חודשים.
  2. ^ לדוגמא לאדם ששמו 'אברהם' ילמדו חמש פרקי משניות: מסכת ברכות פרק ה המתחיל אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מסכת תענית פרק ד המתחיל בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה, מסכת שבת פרק יג המתחיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מסכת ברכות פרק ב המתחיל הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה, ומסכת ברכות פרק א המתחיל מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע.
  3. ^ במענה למשתתפי שיעור ששאלו מה יוכלו לעשות עבור עילוי נשמתו של אחד ממשתפי השיעור שנפטר הורה הרבי לערוך את חלוקת המשניות ולסיימם בתוך השלושים יום, ליקוט מענות קודש תשמ"ה עמ' 87. במספר מענות לאלו שכתבו לרבי על עריכת סיום ש"ס המשניות בתוך ימי השלושים לעילוי נשמת נפטרים ברך הרבי את המסיימים, ראו אגרות קודש (מהדורה בעריכת הרב שלום דובער לוין) חלק כ"ד אגרת ט'שי, ליקוט מענות קודש, תשכ"ד - תשכ"ו עמ' 199, תש"נ עמ' 94, תשנ"ב עמ' 97, מילואים חלק ד' עמ' 206.
  4. ^ תלמוד בבלי, סנהדרין קד, א
  5. ^ שיחת יום שני פרשת ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט, (ראו בהערה הבאה). ליקוט מענות קודש מילואים חלק ה' עמ' 68, מענה מקיץ תשכ"ב. הובא בהערת הרב לוי מנדלזון, קובץ הערות וביאורים בתורת כ"ק אדמו"ר שליט"א, גליון רעו עמ' 22.
  6. ^ לקוטי דיבורים חלק א' מ[דרושה הבהרה], עמוד ב' (בתחילת העמוד). אשכבתא דרבי עמ' 55 (בתחילת העמוד).
  7. ^ שיחת יום שני פרשת ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט, תורת מנחם התוועדויות, סעיף ז'. שיחות קודש תשכ"ט חלק ב', עמ' 371-372.