ניגון שאמיל – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
{{הערה| למשל: רשד"ב ליפסקר ור' ישראל שמוטקין, ועוד}}באחת השנים ניגן הרבי בכ"ף מנחם אב את הניגון על המילים "פאר וכבוד נותנים לשמו, צהלה ורינה לזכר מלכותו" וכו' שבתפילת שחרית לשבת. | {{הערה| למשל: רשד"ב ליפסקר ור' ישראל שמוטקין, ועוד}}באחת השנים ניגן הרבי בכ"ף מנחם אב את הניגון על המילים "פאר וכבוד נותנים לשמו, צהלה ורינה לזכר מלכותו" וכו' שבתפילת שחרית לשבת. | ||
== בהיסטוריה == | |||
'''האימאם שאמיל''' (בקווקזית: '''Шейх Шамил'''; 26 ביוני 1797 (תקנ"ז) – 4 בפברואר 1871 (תרל"א)) היה איש דת מוסלמי ומנהיג צבאי בצפון קווקז, שליט המדינות דאגסטן וצ'צ'ניה בין השנים תקצ"ד (1834) לתרי"ח (1859). הנהיג את ההתקוממות נגד הרוסים במלחמת הקווקז. | |||
במסגרת פלישת רוסיה לאזורי הקווקז, בשנת תקס"ו לערך, השבטים המקומיים התנגדו ונלחמו נגד הכוחות הרוסיים. בשנת תקצ"ד (1834) נתמנה שאמיל למנהיג הלחימה והאזור, לאחר שקודמו מת. שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר מקודמיו, והוא עשה שימוש יעיל במלחמת גרילה וטקטיקות מתוחכמות. | |||
בשנת תרי"ט (1859) דוכא המרד, ושאמיל ומשפחתו נלכדו ע"י הרוסים באחד הכפרים. אחרי שנלכד, נשלח שאמיל למוסקבה לפגישה עם הצאר אלכסנדר השני, ועונשו היה הגליה לקלוגה - עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה. | |||
בשנת תרכ"ט (1869) הורשה לו לסיים את חייו כמוסלמי בעיר מכה, הקדוה למוסלמים. בדרכו למכה הוא עבר באיסטנבול, שם מת בשנת תרל"א (1871). | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||