נר נשמה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{בעבודה}}
[[קובץ:נר שעווה.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|"אם אפשר בקל – נר של שעוה. ר"ת ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר." ממכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א]]
[[קובץ:נר שעווה.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|"אם אפשר בקל – נר של שעוה. ר"ת '''ה'''קיצו '''ו'''רננו '''ש'''וכני '''ע'''פר." ממכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א]]
'''נר נשמה''' או '''נר זכרון''' הוא [[מנהג]] של הדלקת [[נר]] לציון זיכרון של קרוב משפחה או צדיק ש[[פטירה|נפטר]] שמקובל כ[[סגולה]] לעילוי נשמתו.
'''נר נשמה''' או '''נר זכרון''' הוא [[מנהג]] של הדלקת [[נר]] לציון זיכרון של קרוב משפחה או צדיק ש[[פטירה|נפטר]] שמקובל כ[[סגולה]] לעילוי נשמתו.



גרסה מ־20:25, 1 באוגוסט 2023

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
"אם אפשר בקל – נר של שעוה. ר"ת הקיצו ורננו שוכני עפר." ממכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א

נר נשמה או נר זכרון הוא מנהג של הדלקת נר לציון זיכרון של קרוב משפחה או צדיק שנפטר שמקובל כסגולה לעילוי נשמתו.

מקור וטעם המנהג

מנהג הדלקת נר לכבוד נפטרים כבר נהוג אלפי שנים ומקורו מיוחס לכתוב בספר משלי: "נר ה' נשמת אדם[1]".

המנהג נזכר במשנה במסכת ברכות[2] "אין מברכין .. על הנר .. של מתים". כמו כן מספרת הגמרא על רבי יהודה הנשיא, שהותיר לבניו צוואה להדליק נר לאחר פטירתו "נר יהיה דלוק במקומו", משום כבוד[3].

בתורת הקבלה מופיע רבות עניין עילוי הנשמה והנאתה מהנר. ההבנה הפשטית גורסת כי מקור המנהג הוא בהבאת נר לבית המדרש לתועלת לימוד התורה כדי שזכות המצווה תועיל לנפטר ולא הנר עצמו. על פי זה יש הנוהגים לשלם סכום כסף למאור בית המדרש בנוסף להדלקת נר כנהוג.

על פי תורת החסידות, הנר מסמל את הרבדים השונים של הקשר בין היהודי לקב"ה: ה'נר' כולל פתילה (הגוף והנפש הבהמית), שמן (תורה ומצוות) ואש (אור ה'). תפקידה של הנשמה בעולם הוא להדליק את הנר, דהיינו: על-ידי קיום התורה והמצוות מתעלה ה'פתילה' באור ה' עד שהיא נכללת בו.

לפי תורת הסוד יש עדיפות להדליק נר שמן[4], ויש שמעדיפים להדליק נר שעשוי מדונג (שעוות דבורים) – משום שבמילה "שעוה" יש רמז לפסוק שמנבא את תחיית המתים: "הקיצו ורננו שוכני עפר"[5]. אם אין בנמצא נר להדלקה, ניתן להסתפק בנורה חשמלית.

זמני הדלקת הנר

נוהגים להדליק נר זה בעיקר ביארצייט (יום השנה), כלומר ביום הזיכרון שחל ביום פטירת קרוב משפחה. את הנר נהוג להדליק בבית, וגם ליד קברו. נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות, ונוהגים להדליק בכל השנה הראשונה לפטירת הקרוב[6].

סמוך לתפילה בה עולה האבל אחר אביו אמו עולה שליח ציבור כל י"א החודשים מהפטירה[7], מדליקים חמשה נרות[8]

בשולחן ערוך[9] מובא שבערב יום כיפור נהוג להדליק נר נשמה בבית הכנסת לאב ואם שנפטרו.

המהרש"ל[10] טען שהדלקת נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת האב או האם היה נהוג בכל ארץ אשכנז.

יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

נוהגים להדליק נר נשמה בימי הילולא של צדיקים ועל פי הוראת הרבי במיוחד בי' שבט יום ההילולא של אדמו"ר הריי"צ.

על פי רוב מדליקים נר מיוחד שזמן בעירתו ארוך במעט מיממה. ישנם נרות שדולקים שבוע שלם, ונהוג להדליקם בעיקר בזמן השבעה, בבית האבל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משלי כ, כז. רבנו בחיי שמות כה, לא.
  2. ברכות, ח, ו.
  3. כתובות קג, א.
  4. גשר החיים, כ.
  5. מכתב ראש חודש שבט ה'תשי"א.
  6. באם היא שנה מעוברת שהאבילות מסתיימת אחרי י"ב חודש, מכל מקום יש להשאיר נר שידלוק עד אחרי היארצייט. ראה קונטרס 'הקיצו ואנחנו שוכני עפר, להרבה יוסף יצחק גרליק עמ' 227, בשם הריל"ג.
  7. שו"ע יו"ד שעו, ד.
  8. ספר המנהגים עמ' 8 ובעמ' 77.
  9. שו"ע אורח חיים תרי.
  10. שו"ת מהרש"ל סוף סימן מו