תספורת ראשונה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגית: ביטול
שורה 32: שורה 32:


{{ציטוט|תוכן=במענה על ההודעה אודות יום הולדת השלישי של בנם.. שי'{{ש}}הנה מועתק לקמן חלק ממכתב מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ בנוגע למנהגי ישראל בזה, ויהי רצון מהשי"ת שיגדלו ביחד עם זו' תי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.{{ש}}'''בברכה מ. שניאורסאהן'''{{ש}}{{ש}}וז"ל מו"ח אדמו"ר.{{ש}}...ובדבר גזיזת השערות - אפשערניש - הוא דבר גדול במנהג ישראל ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת פיאות הראש, ומיום הגזיזה והנחת הפיאות של הראש, נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות השחר ו[[ברכת המזון]] וק"ש שעל המטה. והשי"ת יהיה בעזרם שעגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות}}
{{ציטוט|תוכן=במענה על ההודעה אודות יום הולדת השלישי של בנם.. שי'{{ש}}הנה מועתק לקמן חלק ממכתב מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ בנוגע למנהגי ישראל בזה, ויהי רצון מהשי"ת שיגדלו ביחד עם זו' תי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.{{ש}}'''בברכה מ. שניאורסאהן'''{{ש}}{{ש}}וז"ל מו"ח אדמו"ר.{{ש}}...ובדבר גזיזת השערות - אפשערניש - הוא דבר גדול במנהג ישראל ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת פיאות הראש, ומיום הגזיזה והנחת הפיאות של הראש, נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות השחר ו[[ברכת המזון]] וק"ש שעל המטה. והשי"ת יהיה בעזרם שעגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות}}
==חסידים שזכו שרבותינו נשיאינו יגזזו להם את שערות הראש==
אדמו"ר הריי"צ נהג לאחר גזיזת השערות, לברך את הילד ב[[ברכת כהנים]]{{הערה|תספורת והכנסה לחדר (ברוק, חזק) עמוד 48.}}.
כאשר הרבי כובד בגזיזת השערות, גזר במקום הסמוך לאוזן, מקום השארת פאות הראש, שזהו עיקר ענינה של התספורת.
בין החסידים והילדים שזכו לאורך השנים שהרבי ישתתף ב'אפשערניש' ויגזוז את שערותיהם:
*בנו של הרב [[שלום דובער גורדון]] - [[י' תמוז]] [[תשי"ב]].
*בניו התאומים של הרב זלמן בלעסאפסקי - [[י' כסלו]] [[תשי"ג]].
*ר' צבי הירש זרחי{{הערה|בן הרב [[אברהם מאיר זרחי]].}} - [[ז' ניסן]] [[תשי"ג]].
*בנו של הרב [[שלום לברטוב]] - [[י"ח אייר|ל"ג בעומר]] [[תשט"ו]].
*בנו של הרב [[יעקב יהודה העכט]] - [[י"ח אייר|ל"ג בעומר]] [[תשט"ו]]{{הערה|יוצא דופן, בשל העובדה שהיה זה יום אחד קודם מלאות לו ג' שנים בי"ט אייר, כפי הוראות הרבי במקרים שכאלו להקדים ביום אחד - חוברת 'אפשערניש' בהוצאת [[ועד אברכי אנ"ש צפת]] עמוד 56, בשונה ממה שהרבי כותב במפורש באגרות קודש, ראו שם. עדות נדירה נוספת למקרה בו הרבי הורה להקדים את גזיזת השיערות, ב'ילקוט התספורת' (סעריבראנסקי) עמוד קי, כאשר בזכות קיום הוראת הרבי נמצא הילד שאבד בשדה התעופה, כיון שהיה לו מראה יהודי וידעו למי להחזיר אותו.}}.
*בנו של הרב [[מרדכי צבי סופרין]] - התוועדות [[חג הפורים]] [[תשל"ב]].
*ר' יהודה לייב הרכבי{{הערה|בן הרב ד"ר צבי הרכבי, מילידי יקטרינוסלב.}} - [[י"א שבט]] [[תשט"ז]].
*בן הרב [[אברהם שלמה שארף]] - חלוקת דולרים, [[תש"נ]]{{הערה|המיוחד בגזיזה זו היתה העובדה שהיה זה ביוזמתו של הרבי, כאשר האמא עברה עם הילד בחלוקה, הוציא הרבי לפתע זוג מספריים מהכיס וגזז קצוות שער.}}.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־09:37, 16 בנובמבר 2020

הרבי גוזז שערותיו של אחד מהילדים בעת מעמד חלוקת כוס של ברכה
הרב מרדכי שמואל אשכנזי גוזז את שערו של אחד מילדי כפר חב"ד במעמד ההדלקה המרכזית (תשע"ד)
הרבי מסמן בידיו לגזוז את שערות הילדים בעת תהלוכת ל"ג בעומר

מנהג התספורתאידיש: אָפְּשֶׁערְנִישׁ, בערבית: חַאלַקֶה) הוא טקס הנערך לילד בהגיעו לגיל שלוש בו גוזזים לו בפעם הראשונה את שערות הראש מלבד הפאות[1] שאותן משאירים. לטקס זה מתלווים בדרך כלל מנהגים נוספים הקשורים להתחלת חינוכו היהודי של הילד.

מקור המנהג

בספרות ההלכתית נזכר המנהג לראשונה בספר 'גן המלך', וצוטט על ידי רבי יהודה אשכנזי בחיבורו 'באר היטב' על השולחן ערוך בקשר לילד שמלאו לו שלוש שנים באמצע חול המועד[2].

למנהג זה נמצאו סימוכין במדרש ילקוט שמעוני לפרשת בחוקותי שם נסמך בתורה הציווי "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתכם ערלתו את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים", לציווי "לא תקיפו את פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך", כאשר על הציווי הראשון אומר המדרש "ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו - מדבר בתינוק", והפרשנות שהוענקה לכך היא שבמשך שלוש שנים אין לגזוז את שערות ראשו של התינוק, ועם תחילת השנה הרביעית מספרים את שערותיו ומחילים לחנכו ללמוד תורה, כפי שמסיים שם המדרש: "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש - שאביו מקדישו לתורה"[3].

מקורות נוספים המביאים את המנהג בצורה מפורשת הם רבי חיים מרדכי מרגליות בחיבורו "שערי תשובה"[4], שכתב: "נוהגים ברוב תפוצות ישראל לגלח את הקטן תגלחת ראשונה כשנעשה בן ג שנים, ועושין לו אז פיאות ומחנכים אותו במצוות פיאות הראש", ורבי משה גרינוולד שכתב בספרו "שו"ת ערוגת הבושם"[5]: "היות כי המנהג בין חסידים ואנשי מעשה להמתין בתגלחת שערות הראש של בניהם עד יום מלאת להם ג' שנים כדי לחנך את הילד במצות לא תקיפו פאת ראשכם.. דע אהובי בני כי מנהגן של ישראל תורה, ויסודתם בהררי קודש, בפרט מנהג שנהגו בו חסידים ואנשי מעשה".

על אף שהאיזכורים בנוגע למנהג מועטים ביותר בספרות התורנית המוקדמת, הוא התפשט בכל תפוצות ישראל ללא יוצא מן הכלל, וכל העדות נוהגות בו.

בשנים מאוחרות יותר נוספות מנהגים שונים הקשורים עם הטקס, כגון המנהגים המוזכרים בשו"ת הרדב"ז[6] לערוך את הטקס על מקום קברו של שמואל הנביא, ולתרום לצדקה כמשקל השיער שנגזז מראשו של התינוק.

דחיית התספורת

עריכת התספורת בל"ג בעומר

במרוצת השנים, התחדש מנהג נוסף הקשור עם התספורת, שכאשר יום הולדתו השלישי של הילד חל בסמיכות לל"ג בעומר דוחים את עריכת הטקס וגוזזים את השערות דווקא ביום שמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. אנשי ארץ ישראל, אף נוהגים להוליך את הילד במידת האפשר למירון, ולערוך את חגיגת התספורת על הציון עצמו.

מנהג זה, מקורו בספרי המקובלים ובראשם רבי חיים ויטל שהעיד על רבו ומורו האר"י הקדוש שהוליך את הילד יחד עם כל בני ביתו לערוך את התספורת על הציון במירון[7].

הטעם ההלכתי הפשוט לעריכת התספורת דווקא בל"ג בעומר, הוא מכיוון שגזיזת השערות מחג הפסח ואילך אסורה משום מנהגי האבילות, והיות ומנהג אנשי ארץ ישראל הוא לעלות על ציונו של רשב"י בל"ג בעומר, נוצר מצב בו ההזדמנות הראשונה של ההורים לגזוז את שערות בניהם היא כאשר הם כבר נמצאים על ציונו הקדוש של רבי שמעון.

בחצר הרבי, המנהג הוא שבשנים בהם חל לג בעומר ביום ראשון עוברת לפני הרבי בשעת הפאראד משאית ועליה הילדים בני השלוש עם הוריהם, והמשאית עוצרת מול פניו של הרבי שמסמל בידיו להורים לגזוז את השערות.

לאחר ימי בין המיצרים

על פי מנהג עדות אשכנז לנהוג מנהגי אבלות בשלושת השבועות של ימי בין המיצרים, כאשר חל יום הולדתו השלישי של הילד בשבועות אלו דוחים את התספורת לאחר תשעה באב. הרבי כינה את הימים אלו בשם "ימים השמחים"[8].

נוסח ברכת הרבי

לאורך השנים, נוהג הרבי לשלוח מכתב ברכה לחסידים שבניהם הגיעו לגיל שלוש, בו מצטט את לשונו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לזה[9]:

במענה על ההודעה אודות יום הולדת השלישי של בנם.. שי'
הנה מועתק לקמן חלק ממכתב מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ בנוגע למנהגי ישראל בזה, ויהי רצון מהשי"ת שיגדלו ביחד עם זו' תי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.
בברכה מ. שניאורסאהן

וז"ל מו"ח אדמו"ר.
...ובדבר גזיזת השערות - אפשערניש - הוא דבר גדול במנהג ישראל ועיקרו הוא בהחינוך דהשארת פיאות הראש, ומיום הגזיזה והנחת הפיאות של הראש, נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת ט"ק וברכות השחר וברכת המזון וק"ש שעל המטה. והשי"ת יהיה בעזרם שעגדלוהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות

חסידים שזכו שרבותינו נשיאינו יגזזו להם את שערות הראש

אדמו"ר הריי"צ נהג לאחר גזיזת השערות, לברך את הילד בברכת כהנים[10].

כאשר הרבי כובד בגזיזת השערות, גזר במקום הסמוך לאוזן, מקום השארת פאות הראש, שזהו עיקר ענינה של התספורת.

בין החסידים והילדים שזכו לאורך השנים שהרבי ישתתף ב'אפשערניש' ויגזוז את שערותיהם:

ראו גם

לקריאה נוספת

  • תספורת והכנסה לחדר, הוצאת 'לדורות'

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. כמ"ש בשו"ע יו"ד סימן קפא סעיפ ט.
  2. סימן תקלא סעיף קטן ז.
  3. ילקוט שמעוני לספר ויקרא פרשה תרטו.
  4. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלא סעיף ז.
  5. סימן רי, דף קעז עמוד ב.
  6. שו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תרח.
  7. שער הכונות, חג הפסח דרוש יב.
  8. ראו במכתב שנדפס כהוספה לקובץ 'התוועדות' שבת פרשת בלק תשע"ח בהוצאת ועד הנחות בלה"ק, שהרבי כינה ימים אלו בשם "ימים השמחים".
  9. המכתב המקורי מוען אל הרב שמואל זלמנוב לתספורת של בנו ישראל יוסף זלמנוב. נעתק גם בלוח היום יום בתאריך ד' אייר.
  10. תספורת והכנסה לחדר (ברוק, חזק) עמוד 48.
  11. בן הרב אברהם מאיר זרחי.
  12. יוצא דופן, בשל העובדה שהיה זה יום אחד קודם מלאות לו ג' שנים בי"ט אייר, כפי הוראות הרבי במקרים שכאלו להקדים ביום אחד - חוברת 'אפשערניש' בהוצאת ועד אברכי אנ"ש צפת עמוד 56, בשונה ממה שהרבי כותב במפורש באגרות קודש, ראו שם. עדות נדירה נוספת למקרה בו הרבי הורה להקדים את גזיזת השיערות, ב'ילקוט התספורת' (סעריבראנסקי) עמוד קי, כאשר בזכות קיום הוראת הרבי נמצא הילד שאבד בשדה התעופה, כיון שהיה לו מראה יהודי וידעו למי להחזיר אותו.
  13. בן הרב ד"ר צבי הרכבי, מילידי יקטרינוסלב.
  14. המיוחד בגזיזה זו היתה העובדה שהיה זה ביוזמתו של הרבי, כאשר האמא עברה עם הילד בחלוקה, הוציא הרבי לפתע זוג מספריים מהכיס וגזז קצוות שער.