הבדלים בין גרסאות בדף "דבש"
(ניסיתי לערוך טיפה אבל המצב קשה מאוד...) |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''דבש''' הוא אחד משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים ב[[כוורת]]. | '''דבש''' הוא אחד משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים ב[[כוורת]]. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
| − | בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי | + | בחסידות מבואר הפסוק '''"ארץ זבת חלב ודבש"''', כי [[טבע]] הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז יפרדו ממנו חלקי ה[[ארבע יסודות]] שבכל דבר וירקב. והסיבה שהדבש משמר הוא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה}}. |
וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. | וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. | ||
גרסה מ־00:38, 29 באוקטובר 2020
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: העתקה תורנית ללא עריכה מינימלית. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
דבש הוא אחד משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה. ישנם שני סוגי דבש, האחד המוזכר בתורה - דבש תמרים, והשני המוזכר בעיקר בדברי חז"ל - דבש המיוצר על ידי דבורים בכוורת.
בחסידות
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי טבע הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז יפרדו ממנו חלקי הארבע יסודות שבכל דבר וירקב. והסיבה שהדבש משמר הוא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ להכוויץ ולהצמית[1], ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להפרד וליכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאד יהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש[2].
וכל זה מסבת הכווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן הגם שהוא מתוק שהרי שורף הלב, והוא מבחינת הגבורות ממותקות, דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדול (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדול של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד דרום (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד הצפון לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא.
מה שאין כן דבר שהוא מתוק בעצם לא יוכל להמתיק הגבורות כמו מתיקת הסוכר וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד ועל כן אין בכחו לקיים כל דבר להיות שאינו מכווץ, לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע המים. ומה גם שיוכל להמתיק היפוכו, והכל מטעם אחד.
והנמשל הוא שנמשך בחינת גבורות שבחסדים עליונים להכוויץ ולהצמית הניצוץ האלוקי שיתקיים בחומרו, ולא יוכלל בשרשו על ידי כלות הנפש. דוגמה לכך אנו רואים, כי כאשר תחפוץ הנפש להתענג על ה' בעריבות ומתיקות עד כלתה ממש בצדיקים הגדולים כידוע, הנה במה תחזור להתקיים בגופם? בהכרח לומר שכל זה רק על ידי שהנפש חפצה יותר בתורה ומצוות בעולם הזה משתהנה מזיו השכינה וכמאמרז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא.
וכמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", פירוש - השמחה וטוב לבב של הניצוץ אלקי במעשה המצות הוא הרבה יותר משמחת וטוב לבב בזיו השכינה הנקרא רוב כל כידוע. אך מפני מה יפה שעה זו של מעשה המצות מרוב כל עד שמפני זה תחזור מן דביקותה הנפלאה ותחזור בגופה בבחינת שוב כידוע? לפי שהתורה נמשלה לדבש, וכמו הדבש מכווץ כנ"ל כן תורה ומצות יקיימו ויכווצו את הניצוץ להיות נשמר ומתקיים בגופו ימים רבים כו'.
דרגה זו גבוהה ביותר והיא בחינת "לאשתאבא בגופא דמלכא" התכללות אמיתית בשם הוי"ה הנקרא גופא דמלכא[3]
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ כמ"ש בפוסקים בי"ד בכמה דוכתי וכמו הורדס דטמנה בדובשא כו'
- ↑ וכמ"ש בי"ד בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פ' כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטוא"ח סי' רי"ו ובטוי"ד סי' פ"א דיעות בזה
- ↑ תורה אור הוספות שמות קז א.
