פרשת כי תבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־15:49, 15 בספטמבר 2020

פרשת כי תבוא
פסוקים	דברים כו, א - כט, ח
מספר פסוקים	122
תוכן	מצוות ביכורים ומצוות וידוי מעשרות, הציווי על מעמד הברכות והקללות, פרשת התוכחה והכרת הטוב לה' על הניסים שעשה
הפטרה
מנהג חב"ד	ספר ישעיה פרק ס, א-כב

פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בספר דברים (מפרק כ"ו פסוק א' עד פרק כ"ט פסוק ח').

בקריאת פרשת תבוא בשבת, בעליה השישית - פרשת התוכחה - עולה הבעל קורא, ומעצמו, ומברך לפניה ולאחריה^[1].

הפרשה בקצרה

ראשון - הפרשה פותחת במצוות הביכורים. לאחר שבני ישראל יתיישבו על אדמת ארץ ישראל, בעלי הקרקעות צריכים לקחת את הפירות הראשונים ולהעלות אותם לבית המקדש בירושלים. מדובר באירוע משמח, כאשר החקלאים עולים בשמחה ובשירים ובראש השיירה שור מקושט והם נושאים את הפירות. כאשר מגיעים החקלאים לירושלים, הם מעניקים את הפירות לכהן תוך אמירת נוסח המציין כיצד קיבלנו את הארץ במתנה מבורא עולם. יש לציין כי מצוות הביכורים חלה רק על שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.

שני - התורה מציינת שבזמן שבית המקדש היה קיים, על בעלי הקרקעות היה להפריש שלושה סוגי מתנות: תרומה - מתנה לכהנים, מעשר ראשון - הגידול הראשון הניתן ללויים, ומעשר שני - אותו אוכל החקלאי בעצמו בירושלים. בכל שנה שלישית ושישית במחזור של שבע שנים (שמיטה) יחליף החקלאי את המעשר השני במעשר עני, אותו יעניק במתנה לעני ואביון. התורה מציינת כי על החלקאי להעניק את המתנות בשמחה על שהקב"ה בירכו ואת אדמתו, ולאחר מכן מבקש את ברכת ה' שתמשיך ללוות אותו.

שלישי - משה רבינו שב ומזהיר את בני ישראל לשמור על כל מצוות ה' וללכת רק בדרכיו, כיון שהקב"ה בחר בעם ישראל כעם סגולה.

רביעי - משה וזקני ישראל מצווים את עם ישראל שכאשר יעברו את נהר הירדן עליהם להציב שתיים עשרה אבנים גדולות ולכתוב עליהם את כל התורה בשבעים שפות שונות. לפי אחד הפירושים הרי שאבנים אלו שימשו כמעין מזוזה בכניסה לארץ.

חמישי - נאמר לבני ישראל שביום בו יעברו את הירדן, שישה מהשבטים צריכים להתייצב על הר גריזים, ושישה שבטים להתייצב על הר עיבל, כאשר הזקנים ושבט לוי וארון הברית נותרים בעמק שבין שני ההרים. במעמד המיוחד הזה הזקנים יפנו פניהם לעבר ההרים, יברכו את שומרי המצוות ויקללו את העוברים על התורה והמצוות. לאחר כל ברכה או קללה, יענו כל העם ויאמרו "אמן". בסיום מבטיחה התורה חירות מדאגות גשמיות לכל מי שילך בדרך ה'.

שישי - אזהרות נוראות של הקב"ה והנביאים בהם עונשים וגלות ליהודים, באם לא יקיימו את התורה והמצוות מתוך שמחה.

שביעי - משה רבינו מזכיר לבני ישראל את מה שהקב"ה עשה למענם ביציאת מצרים ובמשך ארבעים שנים במדבר. משה ממשיך ואומר שלכן על בני ישראל לשמור את המצוות.

בתורת החסידות

הרבי מליובאוויטש דורש^[2] ביאור על ביטוי "עד היום הזה" שנמצא כמה פעמים בתורה: א. "על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה" ^[3] ב. "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה . . עד היום הזה" ^[4] ג. "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" ^[5]. ובכולם הפירוש הוא עד ועד בכלל, כלומר, שהוא כולל גם את "היום הזה". וא"כ מדוע מפרש כאן רש"י, באופן שונה מהרגיל, שהכוונה היא עד ולא עד בכלל, ש"היום הזה" כבר השתנה המצב, ו"הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום"? ויש לבאר בפשטות: את התיבות "ולא נתן ה' לב לדעת" פירש רש"י "להכיר את חסדי המקום ולידבק בו", והיינו, ש"עד היום הזה" לא דבקו בני ישראל במקום. אמנם, לפי זה יוקשה ביותר, שהרי מפורש לעיל )^[6] "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", שישראל דבוקים במקום! ועל כן, אי אפשר לפרש כאן "עד היום הזה" באופן של "עד בכלל", שהרי אז יצא שגם "היום הזה" לא דבקו ישראל בה', וזה לא יתכן כנ"ל. ועל כרחנו לפרש באופן ש"לא עד בכלל", ו"היום הזה" בני ישראל כן דבקים בהקב"ה.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

↑ על-פי לוח היום יום עמ' פ"ח וספר המנהגים עמ' 31
↑ לקוטי שיחות חי"ד עמ' 99 ואילך
↑ תולדות כו, לג
↑ וישלח לב, לג
↑ ברכה לד, ו
↑ ואתחנן ד, ד

[1] על-פי לוח היום יום עמ' פ"ח וספר המנהגים עמ' 31

[2] לקוטי שיחות חי"ד עמ' 99 ואילך

[3] תולדות כו, לג

[4] וישלח לב, לג

[5] ברכה לד, ו

[6] ואתחנן ד, ד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

פרשות השבוע
ספר בראשית	בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי
ספר שמות	שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצווה • כי תשא • ויקהל • פקודי
ספר ויקרא	ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי
ספר במדבר	במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קורח • חוקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי
ספר דברים	דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ניצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה