מפטיר יונה – הבדלי גרסאות

הרבי<ref>בשיחת שבת פ' שופטים תשמ"א אות ח ואילך</ref> ביאר על פי הזהר<ref>חלק ב' קצט, א.</ref> נתבאר שענין ההפטרה שיונה קאי על נשמה שיורדת להתלבש בגוף, יורדת לעולם הזה להתבש בגוף של בשר ודם, וכמו שהכתוב אומרים "יורדי הים באניות במים רבים" אשר בגלל הסכנה שמצד ה"מים רבים" ריבוי הטרדות והבלבלוים בעניני העולם הרי זה יריד "ירודי הים" אלש ירדה זו היא צוךר עלי'ה כי כשהניא מגיעה למחוז פצה בשלימות על ידי עבודתה בגקיום התור הומצות אזי ניתוסף עליו גלוד יותר לגבי מעמדה ומצבה של הנשמה קודם ירידהת באני'.

ובזה גופא יש חילוקי דרגות לפי ערך מעמד ומצב ה"ים" אשר עם היות שתמיד יש בו "מים רבים" הרי יש זמנים שהים שקט, ויש זמנים שהים סועד שאז הדכנה בירידה לים היא גדולה ובכללות הרי זה החילוק שין הזמן שבית המקדם היה קיים לזמן הגלות שבזמן הגלות הוא בדוגמת ים סועד כלשון הכתוב "ויהי דער גדול בים" הים הולך וסועד עד כדי כך שיכול להיות מצב ש"האניה חשב להשב" כי מצד התגבות חושך העולם "החוךך חיכסה ארץ גו'" נעשה חילוש בקיום התור והמצות במגינים על האני מיצלים (כמאמר רז"ל תור המגינא ומצלה) סוטה כא א,

ויש לומר שענין זה מרמוז בדברים הרמב"ם "ספיניה שחשבה להשבר מכובד המשוי.. והקל ממשאוי והשליך לים:

משוי קאי גם על המשא תבתורה ומצות כלשון חז"ל "כשור לעול וכחמור למשוי", וכיון שמצד חושך הגלות אין כח לבני ישראל קיים כל הריבוי התורה והמצות כמוה ספירנה שאינה מסוגלת להחזיק "כובד המסושוי בים סועד "הקל ממשארה והשליך ביום", היינו שבזמן הגלות הקל למעליותא הקב"ה מהמשא בתורה ומצות שהרי ישנם ריבוי עינינ תור ווהמצות שבזמן הגלות אי אפשר לקיים בפועל ממש, כמו דני הקרובונת דני טומאה ואטהרה, ועוד, שהמצב אולו "השליך בים "ים למעליותא היינוש המצוות אלו חזרו ונעלו לשרשן וקמורן בבחנת ההעלם שלמעל המגילוי, ובזה רואים גודל מעלתם של ישראל שלמעלה מהתורה שביל