תלמוד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
[[קובץ:שס חדש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תלמוד בבלי]] | [[קובץ:שס חדש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תלמוד בבלי]] | ||
ה'''תלמוד''' (נקרא גם: '''גמרא''') הוא | ה'''תלמוד''' (נקרא גם: '''גמרא''' או '''ש"ס''') הוא פירושם של ה[[אמוראים]] בהלכות שאמרו ה[[תנאים]] ב[[משנה]] וב[[ברייתא]], והוא אחד מעיקרי ה[[תורה שבעל פה]]. קיימים שני חיבורים המקבצים בתוכם את חידושי ושיעורי בתי המדרש של האמוראים: [[תלמוד בבלי]] שנכתב על ידי האמוראים שישבו ב[[בבל]] ו[[תלמוד ירושלמי]] הנכתב על ידי היושבים ב[[ארץ ישראל]]. | ||
== דרך התלמוד == | |||
ה[[משנה]] נכתבה על ידי [[רבי יהודה הנשיא]] והתנאים בקיצור גדול. ולכן ה[[אמוראים]] למדו את דברי המשנה בעיון וביארו אותה בבתי המדרש שלהם. על ידי הדיון וה[[פלפול]] התחדשו דינים רבים מתוך המשנה והברייתא. | |||
למרות שהיו פלפולים רבים בבית מדרשם של החכמים, לא כולם נסדרו בגמרא, והמשא והמתן המובא בגמרא הוא רק מה שנוגע ישירות להבנת הסוגיא וההלכה המעשית{{הערת שוליים|1=[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14946&st=&pgnum=156&hilite= לקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' 141]}}. | |||
==תלמוד בבלי== | ==תלמוד בבלי== | ||
| שורה 14: | שורה 19: | ||
מבואר כי מעלתו של [[תלמוד ירושלמי]] גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת [[אור ישר]] ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע. | מבואר כי מעלתו של [[תלמוד ירושלמי]] גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת [[אור ישר]] ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע. | ||
==מחלוקות התלמודים== | |||
בהרבה מקומות התלמוד הבבלי והירושלמי חלוקים ביניהם. [[הרבי]] אומר על כך: {{ציטוטון|ידוע הכלל שיש להשתדל שלא לאפושי ב[[מחלוקת]]. והמדובר אפילו אודות תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי – היינו, למרות שדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי '''שונה''' מדרך הלימוד דתלמוד בבלי, ועד שאמרו חז"ל שצריכים '''לשכוח''' את התלמוד בבלי כדי שיוכלו להגיע לדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי, אף-על-פי-כן, יש להשתדל למעט במחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, אפילו כאשר הדבר קשור עם ביאור בדוחק בלבד}}{{הערה|1=[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16028&st=&pgnum=175 שיחת ש"פ שמיני תשמ"ב].}} | |||
==ענינו ומעלתו== | ==ענינו ומעלתו== | ||
מבואר ב[[פרי עץ חיים]] ש[[קבלה]] הוא ב[[אצילות]], תלמוד הוא ב[[בריאה]], [[משנה]] הוא ב[[יצירה]], ו[[מקרא]] הוא ב[[עשיה]]. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן ב[[קבלה]] שהוא בעולם ה[[אצילות]] שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשיה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"[[תורה שבעל פה|דברים שבעל פה]] אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן [[תורה שבכתב]]). | מבואר ב[[פרי עץ חיים]] ש[[קבלה]] הוא ב[[אצילות]], תלמוד הוא ב[[בריאה]], [[משנה]] הוא ב[[יצירה]], ו[[מקרא]] הוא ב[[עשיה]]. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן ב[[קבלה]] שהוא בעולם ה[[אצילות]] שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשיה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"[[תורה שבעל פה|דברים שבעל פה]] אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן [[תורה שבכתב]]). | ||
==לימוד הגמרא== | ==לימוד הגמרא== | ||
| שורה 28: | שורה 33: | ||
[[אדמו"ר הריי"צ]] הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. [[הרבי]] הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כ[[ביטול תורה]] בדקות, כיוון שאינו מנצל את '''כל''' כוחות [[שכל|שכלו]] לטובת [[לימוד התורה]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב, עמוד 566}}. | [[אדמו"ר הריי"צ]] הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. [[הרבי]] הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כ[[ביטול תורה]] בדקות, כיוון שאינו מנצל את '''כל''' כוחות [[שכל|שכלו]] לטובת [[לימוד התורה]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב, עמוד 566}}. | ||
==ביאורי הרבי== | ==ביאורי הרבי== | ||
גרסה מ־17:05, 28 ביולי 2020
התלמוד (נקרא גם: גמרא או ש"ס) הוא פירושם של האמוראים בהלכות שאמרו התנאים במשנה ובברייתא, והוא אחד מעיקרי התורה שבעל פה. קיימים שני חיבורים המקבצים בתוכם את חידושי ושיעורי בתי המדרש של האמוראים: תלמוד בבלי שנכתב על ידי האמוראים שישבו בבבל ותלמוד ירושלמי הנכתב על ידי היושבים בארץ ישראל.
דרך התלמוד
המשנה נכתבה על ידי רבי יהודה הנשיא והתנאים בקיצור גדול. ולכן האמוראים למדו את דברי המשנה בעיון וביארו אותה בבתי המדרש שלהם. על ידי הדיון והפלפול התחדשו דינים רבים מתוך המשנה והברייתא.
למרות שהיו פלפולים רבים בבית מדרשם של החכמים, לא כולם נסדרו בגמרא, והמשא והמתן המובא בגמרא הוא רק מה שנוגע ישירות להבנת הסוגיא וההלכה המעשית[1].
תלמוד בבלי
התלמוד הבבלי נכתב על ידי בני בבל, ובו ביאורי המשנה ותורתם של בני בבל. דרכו של תלמוד הבבלי הוא פלפול וליבון ההלכה על ידי קושיות ותירוצים ("הוויות אביי ורבא"). ולכן אמרו חז"ל ש"במחשכים הושיבני" הכוונה לתלמוד בבלי, שהיו סותרים זה את זה במחלוקת ואינן נוחים זה לזה, והדרך למסקנא היא בדרך כלל ארוכה ומפולפלת, ולכן נאמר "במחשכים הושיבני" זה תלמוד בבלי, שלא יכלו לעמוד על המיצוע.
מובא בתורת החסידות שמעלת התלמוד בבלי הוא בבחינת אור חוזר (לעומת תלמוד ירושלמי שהוא בבחינת אור ישר). ולכן תלמוד בבלי מברר גם את קליפת נוגה של ארץ העמים. ועל ידי ריבוי הפלפול בקושיות ותירוצים בבחינת אור חוזר מגיע לבחינת העלם ההיולי הגבוה יותר מן ההעלם של הגילוי המתגלה על ידי אור ישר של תלמוד ירושלמי.
תלמוד ירושלמי
| ערך מורחב – תלמוד ירושלמי |
התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.
מבואר כי מעלתו של תלמוד ירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חז"ל על רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע.
מחלוקות התלמודים
בהרבה מקומות התלמוד הבבלי והירושלמי חלוקים ביניהם. הרבי אומר על כך: "ידוע הכלל שיש להשתדל שלא לאפושי במחלוקת. והמדובר אפילו אודות תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי – היינו, למרות שדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי שונה מדרך הלימוד דתלמוד בבלי, ועד שאמרו חז"ל שצריכים לשכוח את התלמוד בבלי כדי שיוכלו להגיע לדרך הלימוד דתלמוד ירושלמי, אף-על-פי-כן, יש להשתדל למעט במחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, אפילו כאשר הדבר קשור עם ביאור בדוחק בלבד"[2]
ענינו ומעלתו
מבואר בפרי עץ חיים שקבלה הוא באצילות, תלמוד הוא בבריאה, משנה הוא ביצירה, ומקרא הוא בעשיה. מבואר במאמר זה שענין שתלמוד הוא בבריאה הוא שנמשכת התורה גם בבריאה, שתלמוד בא בהשגת המהות, מה שאין כן בקבלה שהוא בעולם האצילות שאין מושג בהשגת המהות. אבל שונה הוא התלמוד מן המקרא, שמקרא נמשך עד לעולם העשיה, שעיקר המקרא הוא שנכתב על ספר ובדיו, מה שאין כן תלמוד שעיקרו הוא השכלה ויכול לבוא באותיות שונות (ו"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב" מה שאין כן תורה שבכתב).
לימוד הגמרא
אדמו"ר הזקן תיקן חלוקת הש"ס עבור חסידי חב"ד, באופן שכל קהילה חסידית תסיים יחד את הש"ס כולו במשך שנה אחת[3].
אדמו"ר המהר"ש התבטא: "לא מתאים ליהודי בעל בית שלא ללמוד גמרא בכל יום"[4], וקבע ש"לכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה"[5].
אדמו"ר הריי"צ הורה שעל כל חסיד לקבוע שיעור בלימוד הגמרא לעיון בכל יום. הרבי הסביר זאת, כיוון שאדם בעל יכולת לימוד בעיון שלא עושה זאת, נחשב הדבר כביטול תורה בדקות, כיוון שאינו מנצל את כל כוחות שכלו לטובת לימוד התורה[6].
ביאורי הרבי
הדרנים על הש"ס
כללים בש"ס ומפרשיו
- בבלי וירושלמי החילוק בין דרך הלימוד לבבלי והירושלמי. התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2080 (עמ' 334)
- בית שמאי ובית הלל יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 114 (עמ' 126)
- רב ושמואל. יסוד מחלוקתם בכללות הש"ס. לקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 1 (עמ' 16)
קישורים חיצוניים
- הרב ישראל יצחק זלמנוב בראיון עם הרב ישעיהו וובר, כל ילד מסוגל ללמוד גמרא!, מתוך המגזין 'דרך המלך'
כ"ו סיוון התשע"ג (04.06.2013) - עדין אבן ישראל, מהו בעצם התלמוד?
- שבתי ויינטרוב, הרבי הריי"צ דרש שילמדו עמוד גמרא ביום, לקט התייחסויות מרבותינו נשיאינו אודות לימוד הגמרא
| מסכתות הש"ס | ||||
|---|---|---|---|---|
| סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
| סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
| סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
| סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
| סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
| סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין | |||
הערות שוליים
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' 141
- ↑ שיחת ש"פ שמיני תשמ"ב.
- ↑ קונטרס אחרון דיבור המתחיל הוכח תוכיח שבסיום ספר התניא.
- ↑ ספר השיחות ה'ש"ת בתרגום ללה"ק עמוד קמה.
- ↑ ספר המאמרים 'תורת שמואל' תרל"ח עמוד רנ"ה. נעתק ב'לוח היום יום' ח"י אדר שני.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ב, עמוד 566