בן ציון שם טוב – הבדלי גרסאות

היה בין עשרה התמימים ש[[אדמו"ר הריי"צ]] כרת איתם ברית להתמסר עד טיפת דמם האחרונה לעניני יהדות וחסידות. ומסר נפשו בפועל.

ר' בנציון וחברו הגיעו למקום ו'הפכו' את [[וואהלין]], וכך כותב עליו הרבי הריי"ץ: {{ציטוטון|הוא הראשון אשר גילה דעתו, כי חפץ הוא בעבודה, וניתן לו פלך ואהלין, לעבדה לנסוע בהעיירות ולעורר על דבר חדרים, שיעורי לימוד ברבים, תיקוני [[מקווה|מקוואות]] ועוד. שתי שנים ומחצה עבד בעזה"י בחריצות גדולה, וייסד הרבה עשיריות חדרים, ונשא נאומים נלהבים על דבר קביעות עתים לתורה, לייסד חברות לומדי [[גמרא]], [[משניות]] [[הלכה]] והגדה, תפארת בחורים, ודברי התעוררות על דבר טהרת בנות ישראל יחיו, ורוח אחרת לבשה וואהלין. בארבעה מקומות, נוסדו ישיבות גדולות (בחשאי) עם ראשי ישיבות מופלגי תורה, וכשלש מאות תלמידים למדו בהד' מקומות גמרא בעיון רב, ובהנהגה טובה}}

בסוף שנת [[תרפ"ז]] עלו אנשי ה[[יבסקציה]] על עקבותיו ואסרוהו, וכך כותב הרבי הריי"צ: {{ציטוטון|כשלושה חדשים הרגיש, אשר יש לו צל השומר את עקבותיו, וסופר צעדיו, אמנם להיותו מסור ונתון לעבודתו, לא מצא די כח בעצמו לעזוב את המלאכה, ולנסוע על איזה חדשים בנגב אחר, ובאחד הימים בחודש אד"ר פ"ז לכדוהו בעיר [[אוורוטש]], וישלחוהו אסור בכבלי ברזל בשמירה מעולה לעיר חרקוב, וישימוהו בכלא, ה[[תפילין]] נתנו לו, וישב שם כשני חדשים... וימלאו את בקשתו, לתת לו חופש על ימי החג... ובבואו חזרה אמרו לו אשר חפשי הוא לשבת בחרקוב עד אשר יתירו לו לנסוע כלה. חפצם היה לראות במה יתעסק בעת ההיא למען אשר על ידי זה יוכלו להיוודע עם מי הוא בא בדברים, ואם כי התעסק בענייני עבודתו, כמובן בסוד גמור, בכל זה ת"ל לא יכלו למצוא דבר}}.

ר' בנציון הוחזק בכלא חודש נוסף ושוב שחררו אותו בתנאי שישאר בחרקוב. ב[[חשוון]] [[תרפ"ח]] אסרוהו ושלחו אותו בשמירה מיוחדת למוסקבה, ושם הושיבו אותו במבצר, וגם [[תפילין]] לא נתנו לו. כאות מחאה עשה שביתת רעב וכשבעה ימים (!) לא בא אוכל לפיו עד שנתנו לו תפילין. ישב בכלא במבצר שלושה חדשים, ואז נידון לשלוש שנות גלות ב[[סיביר]]. לאחר ששוחרר, אחרי מסכת תלאות ארוכה, המשיך בפעולותיו בהפצת ה[[תורה]] והמצוות בקרב יהודי [[רוסיה]] וסביבותיה.