תשובה

מצות התשובה היא מצוות עשה, שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. מצוות התשובה הינה קו כללי בעבודה, שענינה, השבת הנפש האלוקית אל מקור חוצבה, כמו שהיתה קודם הירידה לעולם הזה, להיות דבוקה ותכלל בהקב"ה כבתחילה. עבודתם של בעלי תשובה היא בתוספת כח מיוחדת, ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

תשובה עילאה

בתשובה עילאה יש שני סוגים:

א. אתדבקותא דרוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסדים. שהיא בבחינת המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר ה' ממש בפיו וכמו שכתוב ואשים דברי בפיך, וימינו תחבקני בגמילות חסדים, שהרי חסד דרועא ימינא וכו'.

ב. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה, היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא, בכוונת הלב בתפלה, ובפרט בקריאת שמע וברכותיה. כדי לומר ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו' באמת לאמיתו, וכן והיו הדברים האלה וכו' ודברת בם וכו', להיות דבר ה' בפיו באמת ואין אמת וכו'. וכן לקיים כל המצות.

וגם אחר התפלה אומרים אליך ה' נפשי אשא דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'.

וכל זה על ידי ההתבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה כנודע.

תשובה תתאה

תשובה תתאה היא על ידי שני דרכים:

לעורר רחמים

א. לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקית שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא, הן היכלות הטומאה והסט"א. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי' ב"ה ויעורר רחמים על השפעת שם הוי' ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכאמר הפסוק - מלך אסור ברהטים, ברהיטי מוחא וכו' שהיא בחינת גלות השכינה כנ"ל.

הזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמו שכתב אדמו"ר הזקן בסידור בהערה עש"ב.

ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ב"ה ממכ"ע וסכ"ע כל א' וא' לפי שיעור שכלו והבנתו יתמרמר על זה מאד מאד.

הכנעת הקליפה

ב'. לבטש ולהכניע הקליפה וסטרא אחרא, אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב אם תגביה כנשר וכו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה.

ביטול זה נעשה על ידי לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמ"ש בזוהר הקדוש על פי זבחי אלקי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו'. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה, כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסטרא אחרא, וזהו רוח נשברה. והאיך נשברה רוח הסט"א. כשהלב נשבר ונדכה וכו'.

כדי להגיע לאופן זה של "לב נשבר ונדכה", ישנן שתי דרכים:

הראשונה: הנה מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות, בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך, כמאמר רז"ל על פי ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית.

ולכן העיקר היא על ידי הדרך השניה - שהיא העיקר: הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה. והעברת רוח הטומאה וסטרא אחרא, הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת, להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות, להתבונן:

1. במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנ"ל. 2. וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקי' מחיי החיים ב"ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסטרא אחרא, ונעשית בבחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל.

וזהו שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים, כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה.

תוצאת תשובה תתאה - תשובה עילאה

על ידי תשובה כזאת יעורר רחמים העליונים מי"ג מדות הרחמים הנמשכות מרצון העליון ב"ה, שהם מנקים את כל הפגמים וכמ"ש נושא עון ופשע ונקה.

ועל ידי זה בנפש האלקית שבאדם, שוב לא יהיה "עונותיכם מבדילים" וכמ"ש "ונקה", - מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים הם החיצונים, כמו שכתוב בגמ' מלפפתו וכו'.

מאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשם לשוב עד הויה ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא, כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית' לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם, - וכמו על דרך משלבאדם הנופח ברוח פיו בטרם שיוצא הרוח מפיו הוא מיוחד בנפשו -וזו היא תשובה שלימה.

בחינת יחוד זה ותשובה זו היא בחינת תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה.

תשובה תתאה הכנה לתפילה שהיא תשובה עילאה

מאחר שהתפלה היא בחינת תשובה עילאה צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה.

זה הוא ההסבר במה שאמרו רז"ל במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופרש"י הכנעה, והיא בחינת תשובה תתאה לעורר רחמים כנ"ל וכדיליף התם בגמ' מקרא דכתיב והיא מרת נפש.

חרטה

חרטה היא רגש פנימי עמוק המביא את האדם לרגש של מרירות (ולא של עצבות). חרטה היא רגש של הכרת הטעות, הבנת הרע והחיסרון שבדרך הלא נכונה, המביא לידי החלטות טובות. חרטה שאינה מביאה לידי החלטות טובות אינו רגש תועלתי כלל; שהרי גם רשעים מלאים חרטה, אך אינם מוזרים בהם ממעשיהם. חרטה היא אחת משלושת הדברים המבוארים בהלכה כחלק מעשיית התשובה: חרטה, וידוי, וקבלה על העתיד.

לקריאה נוספת

אגרת התשובה מאת אדמור הזקן.

ראו גם

• אגרת התשובה