לדלג לתוכן

שלמה קרליבך – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה|סמלא שמועות והשערות. לא אנציקלופדי בעליל!}}
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|300px|שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|300px|שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
'''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) הי' מנהיג דתי ששקירב אלפים. בצעירותו התקרב לחב"ד ולאחר שהרבי סילקו החל להנהיג תנועה משלו.
'''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) הי' מנהיג דתי ששקירב אלפים.  


== ביוגרפיה ==
== ביוגרפיה ==
שורה 9: שורה 10:
בשנים הראשונות לנשיאותו של [[הרבי]] שימש כ[[חוזר]] על [[שיחות]] הרבי.
בשנים הראשונות לנשיאותו של [[הרבי]] שימש כ[[חוזר]] על [[שיחות]] הרבי.


במשך השנים עקב דרכו העצמאית ואי התבטלותו לאדמו"רי [[חב"ד]] סטה אט אט מהדרך. באותה תקופה הוקע מהציבור החרדי, בהוראת גדולי ישראל. אך למרות דרכו השלילית, כאשר בניגוד להוראת גדולי ישראל והופיע באירועים מעורבים, לחץ ידי נשים - בניגוד להלכה, לא נודה לגמרי מ[[חב"ד]], כשם שפורקי עול אחרים לא נודו ב[[חב"ד]], על פי הכלל הידוע ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אך דרכו מושללת לגמרי.
הרב קרליבך עצמו סיפר כי הוא בא לרבי וסיפר לרבי כי בסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות הפגיעה בה היא חוזרת בו ושוב לא תתקרב ליהדות.  
 
קרליבך עצמו סיפר כי הוא בא לרבי וסיפר לרבי כי בסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות הפגיעה בה היא חוזרת בו ושוב לא תתקרב ליהדות.  


[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, כי כתוב ב[[משנה]] "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''{{הערת שוליים|קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...}}.
[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, כי כתוב ב[[משנה]] "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''{{הערת שוליים|קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...}}.


בשנות הנו"נים עבר קרליבך ב[[חלוקת דולרים]] הרבי התעלם ממנו. אחרי כן קרא לו הרבי ואמר: כאשר רואים את השני טובע, יש להצילו, אבל לא על ידי טביעה{{מקור}}.
ב[[חלוקת דולרים]] אמר לו הרבי: כאשר רואים את השני טובע, יש להצילו, אבל לא על ידי טביעה{{מקור}}. בכתב יד מהרבי לאחד ששאלו עם קשור לקרליבך השיב הרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"{{מקור}}.
 
בכתב יד מהרבי לאחד ששאלו עם קשור לקרליבך השיב הרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"{{מקור}}.


פעם דיבר הרה"ח ר' [[יחזקאל דערען]] עם [[הרבנית חנה]], ובתוך השיחה, הזכיר גם את שלמה קרליבך. לזה הגיבה הרבנית, כסימן לשנות השיחה (והתוכן): "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ מיין זון". [בתרגום חפשי: איש שגרם עגמ"נ לבני].<REF> [http://chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483]</REF>
פעם דיבר הרה"ח ר' [[יחזקאל דערען]] עם [[הרבנית חנה]], ובתוך השיחה, הזכיר גם את שלמה קרליבך. לזה הגיבה הרבנית, כסימן לשנות השיחה (והתוכן): "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ מיין זון". [בתרגום חפשי: איש שגרם עגמ"נ לבני].<REF> [http://chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483]</REF>
שורה 23: שורה 20:
לפעמים כשהי' מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ומלוה ספרים. תמיד הי' זה ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספרים של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]].<REF>מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]].</REF>
לפעמים כשהי' מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ומלוה ספרים. תמיד הי' זה ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספרים של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]].<REF>מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]].</REF>


מספרים כי בביקורו האחרון בארה"ב. לפני נסיעתו לקנדה, הלך למגדניה לקנות אוכל, שם פגש יהודי [[חסיד]]י, כאשר ביקש ללחוץ את ידי היהודי, נענה היהודי כי אינו לוחץ ידיו של יהודי העובר על השולחן ערוך בפרהסיה. קרליבך לקח את הדברים ללבו, ושהה מספר דקות בהרהורי [[תשובה]]. לאחר מכן ניגש  ליהודי ואמר לו כי אכן הבין כי דרכו קלוקלת, ומקבל על עצמו לחזור ב[[תשובה]].
מספרים כי בביקורו האחרון בארה"ב. לפני נסיעתו לקנדה, הלך למגדניה לקנות אוכל, שם פגש יהודי [[חסיד]]י, כאשר ביקש ללחוץ את ידי היהודי, נענה היהודי כי אינו לוחץ ידיו של יהודי העובר על השולחן ערוך בפרהסיה. קרליבך לקח את הדברים ללבו, ושהה מספר דקות בהרהורי [[תשובה]]. לאחר מכן ניגש  ליהודי ואמר לו כי אכן הבין כי דרכו קלוקלת, ומקבל על עצמו לחזור ב[[תשובה]]{{מקור}}.


במטוס שהיה בדקות ספורות לפני ההמראה לקנדה נלקה קרליבך בהתקף לב, ונפטר באנבולנס בדרכו לבית הרפואה.
במטוס שהיה בדקות ספורות לפני ההמראה לקנדה נלקה קרליבך בהתקף לב, ונפטר באנבולנס בדרכו לבית הרפואה.

גרסה מ־04:36, 25 בינואר 2011



שלמה קרליבך עומד מימין הרבי בהתוועדות בשנת תשי"ב

שלמה קרליבך (תרפ"ה - תשנ"ה) הי' מנהיג דתי ששקירב אלפים.

ביוגרפיה

שלמה קרליבך נולד, בברלין, גרמניה י"ח בטבת תרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית. לאחר עליית הנאצים ימ"ש לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בבאדן-וינה שבאוסטריה, הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. ר' שלמה נחשב לעילוי יוצא דופן ובלט בגילו הצעיר (14) בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם אהרון קוטלר, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים.

באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבךתבנית:הערת שוליים, ואל אדמו"ר הריי"צ, וחתנו הרבי. בשנים תש"י עד תשי"ג נשלח ע"י הרבי למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת.[1]

בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי שימש כחוזר על שיחות הרבי.

הרב קרליבך עצמו סיפר כי הוא בא לרבי וסיפר לרבי כי בסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות הפגיעה בה היא חוזרת בו ושוב לא תתקרב ליהדות.

הרבי הגיב לשמע הסיפור, כי כתוב במשנה "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב אותם אל התורהתבנית:הערת שוליים.

בחלוקת דולרים אמר לו הרבי: כאשר רואים את השני טובע, יש להצילו, אבל לא על ידי טביעה[דרוש מקור]. בכתב יד מהרבי לאחד ששאלו עם קשור לקרליבך השיב הרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא"[דרוש מקור].

פעם דיבר הרה"ח ר' יחזקאל דערען עם הרבנית חנה, ובתוך השיחה, הזכיר גם את שלמה קרליבך. לזה הגיבה הרבנית, כסימן לשנות השיחה (והתוכן): "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ מיין זון". [בתרגום חפשי: איש שגרם עגמ"נ לבני].[2]

לפעמים כשהי' מגיע לסינסינטי להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות בשבת בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת לבית חב"ד ומלוה ספרים. תמיד הי' זה ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספרים של הרבי, כמו ספר המאמרים, ולקוטי שיחות.[3]

מספרים כי בביקורו האחרון בארה"ב. לפני נסיעתו לקנדה, הלך למגדניה לקנות אוכל, שם פגש יהודי חסידי, כאשר ביקש ללחוץ את ידי היהודי, נענה היהודי כי אינו לוחץ ידיו של יהודי העובר על השולחן ערוך בפרהסיה. קרליבך לקח את הדברים ללבו, ושהה מספר דקות בהרהורי תשובה. לאחר מכן ניגש ליהודי ואמר לו כי אכן הבין כי דרכו קלוקלת, ומקבל על עצמו לחזור בתשובה[דרוש מקור].

במטוס שהיה בדקות ספורות לפני ההמראה לקנדה נלקה קרליבך בהתקף לב, ונפטר באנבולנס בדרכו לבית הרפואה.

קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה, ונטמן (למחרת, י"ז חשוון) בירושלים, בהר המנוחות. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ עד כאן לקוח מהויקפידיה העברית.
  2. ^ [1]
  3. ^ מפי שליח הרבי לסינסינטי, הרב שלום בער קלמנסון.