בעקבות כך, נקראים בפי החסידים, השיחות שאמר הרבי בשנים [[תנש"א]]-[[תשנ"ב]] בשם "דבר מלכות". שיחות אלו מיוחדות בתוכנם, בהם מבאר הרבי איך כל פרט ופרט קשור לגאולה. יחודיות נוספת ומשמעותית יש להוראות המיוחדות אותן נתן הרבי בשיחות אלו. הידועות שבהן הן ההוראות משבת פרשת שופטים תנש"א אז אמר הרבי כי צריך לפרסם לכל אנשי הדור כי יש נביא בדור שהוא היועץ והשופט, ההוראה מ[[כינוס השלוחים]] בשנת תשנ"ב אז אמר הרבי כי [[השליחות היחידה שנותרה]] היא [[קבלת פני משיח צדקנו]], ההוראה משבת פרשת תזריע מצורע אז אמר הרבי כי הדרך הקלה, הישרה והמהירה לפעול התגלות וביאת המשיח בעולם היא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח ועוד.
בעקבות כך, נקראים בפי החסידים, השיחות שאמר הרבי בשנים [[תנש"א]]-[[תשנ"ב]] בשם "דבר מלכות". שיחות אלו מיוחדות בתוכנם, בהם מבאר הרבי איך כל פרט ופרט קשור לגאולה. יחודיות נוספת ומשמעותית יש להוראות המיוחדות אותן נתן הרבי בשיחות אלו. הידועות שבהן הן ההוראות משבת פרשת שופטים תנש"א אז אמר הרבי כי צריך לפרסם לכל אנשי הדור כי יש נביא בדור שהוא היועץ והשופט, ההוראה מ[[כינוס השלוחים]] בשנת תשנ"ב אז אמר הרבי כי [[השליחות היחידה שנותרה]] היא [[קבלת פני משיח צדקנו]], ההוראה משבת פרשת תזריע מצורע אז אמר הרבי כי הדרך הקלה, הישרה והמהירה לפעול התגלות וביאת המשיח בעולם היא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח ועוד.
השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד
יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
==דבר מלכות עם פיענוחים==
==דבר מלכות עם פיענוחים==
סדרת 'דבר מלכות עם פיענוחים' כוללת בתוכה את [[שיחה|שיחותיו]] האחרונות (לעת-עתה) של [[הרבי]] מלך המשיח שליט"א, שנאמרו בשנים [[תנש"א]]-[[תשנ"ב]] (1991-92). אלו הם 5 כרכים, המתפרשים על 3,000 עמודים.
סדרת 'דבר מלכות עם פיענוחים' כוללת בתוכה את [[שיחה|שיחותיו]] האחרונות (לעת-עתה) של [[הרבי]] מלך המשיח שליט"א, שנאמרו בשנים [[תנש"א]]-[[תשנ"ב]] (1991-92). אלו הם 5 כרכים, המתפרשים על 3,000 עמודים.
בעקבות כך, נקראים בפי החסידים, השיחות שאמר הרבי בשנים תנש"א-תשנ"ב בשם "דבר מלכות". שיחות אלו מיוחדות בתוכנם, בהם מבאר הרבי איך כל פרט ופרט קשור לגאולה. יחודיות נוספת ומשמעותית יש להוראות המיוחדות אותן נתן הרבי בשיחות אלו. הידועות שבהן הן ההוראות משבת פרשת שופטים תנש"א אז אמר הרבי כי צריך לפרסם לכל אנשי הדור כי יש נביא בדור שהוא היועץ והשופט, ההוראה מכינוס השלוחים בשנת תשנ"ב אז אמר הרבי כי השליחות היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו, ההוראה משבת פרשת תזריע מצורע אז אמר הרבי כי הדרך הקלה, הישרה והמהירה לפעול התגלות וביאת המשיח בעולם היא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח ועוד.
דבר מלכות עם פיענוחים
סדרת 'דבר מלכות עם פיענוחים' כוללת בתוכה את שיחותיו האחרונות (לעת-עתה) של הרבי מלך המשיח שליט"א, שנאמרו בשנים תנש"א-תשנ"ב (1991-92). אלו הם 5 כרכים, המתפרשים על 3,000 עמודים.
שיחות אלה הוקלדו מחדש ועברו עימוד חדשני בהשמטת טעויות הדפוס שהיו בהוצאות הקודמות.
על חמישה כרכים פרושים כחמישים שיחות של הרבי שהוגהו על-ידו ואושרו לפרסום. בשיחות אלה ישנם מאות מובאות ומראי-מקומות שפוענחו ע"י חברי מכון מלכות שבתפארת והובאו בשולי העמוד בצורה מאירת-עינים.
בשיחותיו מפנה הרבי למקורות רבים מכל חלקי התורה: תלמוד, רמב"ם, מדרשים, זוהר וספרי קבלה. מהדורה זו של שיחותיו מקלה על הלומד החפץ לעיין במקורות אלו וללמוד את השיחות בעומק הראוי. לכל שיחה נוסף 'תוכן' המסכם את השיחה בשפה קלה וקולחת, ודף סיכום והוראות למעשה בפועל הנלמדות מהשיחה.
