דן

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

דָּן הוא בנו של יעקב אבינו מאימו בלהה שפחת רחל אימנו.

לידתו ושמו

בפרשת ויצא מסופר בתורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה בלאה אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך נולד דן:

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן

— בראשית ל, א-ו.

רחל היא זו שקראה את שמו של דן על שם שנתחייבה בדין אצל אלוקים ונידונה לעקרות וכעת זוכתה בדין וזכתה לבן על ידי בלהה.

לדן נולד בן יחיד "חושים", כנזכר בתורה במניין השבעים נפש שירדו למצרים "ובני דן חושים". חושים שהיה כבד שמיעה ערף את ראשו של עשיו בעת הוויכוח על בעלות מערת המכפלה בקבורת יעקב.

מצאצאיו של דן נמנו אהליאב בן אחיסמך שעל פי ציווי ה' הופקד על מלאכת בניית המשכן וכליו יחד עם בצלאל בן אורי משבט יהודה. כמו כן שמשון הגיבור ששפט את ישראל היה מזרעו.

על אף שלגן היה רק בן אחד, שבט דן היה מרובה באוכלוסין יחסית לשבטים האחרים. במניין בני ישראל שבפרשת במדבר נמנו 62,700 גברים מגיל 20 ומעלה בשבטו של דן.

שבט דן היה ממוקם בעת חניית בני ישראל סביב למשכן במדבר בצד צפון, ותחת דגלו חנו שני שבטים נוספים, אשר ונפתלי. בעת מסע המחנה נסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות, והיות שהוא היה מרובה באוכלוסין משני השבטים שהלכו עמו, בני שבט דן נמשכו והלכו אחרונים מכל מחנה ישראל, וכל מי שהיה מאבד דבר היו מחזירים לו.

בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, מוזכר דן במקום השביעי, מיד לאחר בניה של לאה, כבכור בני השפחות:

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'

— בראשית מט, טז.

יעקב מתנבא על שמשון הגיבור שיעמוד מצאצאיו של דן והוא ידין את ישראל וינקום נקמתם מפלישתים. וכמו נחש הנושך בעקב הסוס ומפיל את הרוכב, כך שמשון שבר את עמודי התווך של הבניין והרג את סרני פלשתים.

בברכת משה רבנו לשבט דן בפרשת וזאת הברכה מוזכרת גבורתו של שבט דן שהיה יושב ליד הגבול בנחלתו בארץ ישראל:

וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן

— דברים לג, כב.

בתורת החסידות

בתורת החסידות והקבלה מבואר שהמשכן נעשה על ידי בצלאל ואהליאב שהן בחינות חסד וגבורה. בצלאל - בצל א-ל בחינת חסד, ואהליאב בחינת גבורות שהוא למטה דן בחינת "דָּן יָדִין" והיינו לפי שצריך להיות "וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי" לנפש האלוקית ענין תדין הוא בדברים, אך נפש הבהמית צריך להכותה בשבט. כפי שכתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ", שופטים בחינת תדין לנפש האלוקית ושוטרים בחינת שבט לנפש הבהמית.

אדמו"ר המהר"ש מבאר מדוע נמשלו כמה מהשבטים בברכות יעקב לחיות טמאות ודן נמשל לנחש ומהי המעלה בזה. ומבאר שהחיות והבהמות הטמאות שרשם הרוחני גבוה ונעלה מאד רק שנפלו ממקום הגבוה שזהו עצמו הסיבה שירדו למטה מאד. ואין הכוונה בברכות יעקב על הנחש הגשמי כמו שהוא ירד ונשפל למטה, אלא על שרשו ומקורו בקדושה ממקום שנפלו הניצוצות. ולפי ערך מעלתו של דן בעבודתו, כן דימה אותו יעקב, שבירר בחינת הנחש, ועלה במעלות להיות כמו שהוא בשרשו בתוהו לפני השבירה, וכמו נחש אותיות חשן בחינת חשן המשפט שזהו בתיקון ובערך זה יובן מעלתו בבחינת התהו. לכן מחנה דן היה מאסף לכל המחנות, להיותו בחינת בירור הנחש שהוא הרע היותר גרוע, שלהיותו תחילה ערום מכל ככתוב והנחש היה ערום לכן נתקלל שהיה ארור מכל, ועל ידי הבירור מתעלה לשרשו בתהו כמו קודם חטא עץ הדעת.

עוד מבואר שדן קשור עם שם אדנ"י כי שם אדנ"י הוא א' דין. לעומת זאת יהודה קשור עם שם הוי' כי כל ארבעת האותיות של שם הוי' נמצאים ביהודה. ולכן בצלאל ואהליאב בנו את המשכן שעל ידם נמשך נמשך שם הוי' בשם אדנ"י. ככתוב "ראו קרא הוי' בשם בצלאל", דהיינו שבצלאל קרא והמשיך שם הוי' בשם אדנ"י. אך יחד איתו צריך להיות אהליאב משבט דן כדי שיהיה "יראה את פני האדון הוי'" כמאמר רז"ל לראות בשתי עיניו בחינת יחוד ב' השגחות, ולכן היה צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו דעת תחתון, ואז יהיה שילוב שם אדנ"י בהוי' וכך יומשך הגילוי במשכן ומקדש.