שינויים

'''פרק אגרת הקודש ל"ב- ברך ה'חילם'' והאחרון של [[אגרת הקודש]] עוסק בעניין ' מעלת ה[[צדקה]] והחסד שישראל עושים בזמן הגלותשעושים ישראל בגלות.

==מבוא לפרק==אגרת זו מסיימת חותמת את החלק אגרות חלק "אגרת הקודש שבתניא " (החלק הרביעי ובה ) שבתניא, ויש בה מעין "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן":* כשם שהראשונה מתחילה ב'''פותחין בברכה''', כך מתחילה האחרונה ב'''ברך ה' חילם'''.* וכשם שהראשונה היא ברכת [[אדמו"ר הזקן]] על שמועה טובה{{הערה|על השלמת הש"ס ברוב עיירות ומניינים של אנ"ש}}, כך האחרונה{{הערה|על דוחו"ת הצדקה שהתקבלו.}}.* וכן דומה תוכנן: הראשונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בלימוד התורה''' מתוך אהבת ה' ויראתו, והאחרונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בעבודת הצדקה'''. באגרת מברך [[אדמו"ר הזקן|רבנו ]] על הסדר המסודר שנוסד בענייני צדקה בקהילות ועיירות ישראל ומשבח השונות. הוא משבח את העושים הנותנים צדקה (לשון נקבה) ואת המעשים היינו הגורמים לעושים לעשות ואף על פי כן ישנה מעלה כשהאדם עושה המעוררים אחרים לעשיה, ויחד עם זה את המעלה הגדולה כשנותן האדם מעצמו (ולא כשמעוררים ע"י שמעוררים אותו על כך- ונקרא 'צדק', לשון זכר).  ==גוף הפרקהאגרת==

==סיכום הפרק==יפה כוחו של המעורר אחרים לנתינת צדקה מאלו שנותנים צדקה בפועל אבל לאחר שעוררו אותם לנתינת הצדקה. ולכן יפה עושים עושות כל הקהילות המקימות גבאיי הממנות גבאי צדקה, כי צדקהשנותנים '''היום''' היא הכלי להמשכת האור אין סוף '''שיתגלה לעתיד לבוא'''. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו לנתינת צדקה (ועדיף שיתעורר מעצמו והוא על ידי הבנת הענייןשיעורר את עצמו), כי ישנו הבדל עצום בין שני אופני הנתינה:* כשנותן ע"י '''שעוררו אותו''' (ונקרא 'צדקה') הוא כלי להמשכת '''חיצוניות'''{{הערה|היא הנקראת בכתוב צדקתו '''עומדת''' לעד לשון נקבה.}} אור אין סוף.* אך כשמעיר '''את עצמו''' (ונקרא 'צדק', ע"י התעוררות מדת האהבה והחסד בקריאת שמע) הוא כלי '''לפנימיות'''{{הערה|הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו '''יהלך''' לשון זכר.}} אור אין סוף.  וייטיב השם לטובים ולישרים. ==מושגים יסודיים==*[[זריעה (בחסידות)]]