אגרת הקודש - סימן כ"ד – הבדלי גרסאות

Mdafula (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{תניא}}
{{תניא}}
ב'''פרק כ"ד''' מ"אגרת הקודש" מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את גנות מי שמשוחח באמצע ה[[תפילה]] בדברי חול, שנעשה מרכבה ל[[כסיל העליון]]. [[אדמו"ר הזקן]] מדגיש זאת במשל למלך שמסותר בחדרי חדרים, ובזמן קצוב מתגלה לעין כל, והאדם שאינו פונה אז להביט בגדלותו של המלך, מראה שאינו מעוניין בו, כך גם [[הקב"ה]] מתגלה לכל אדם בתיבות התפילה לפי [[שכל]]ו ומדריגתו, והמשוחח אז מראה שאינו חפץ בו ח"ו.
'''אגרת הקודש כ"ד - אהובי אחיי'''


==מבוא לפרק==
==מבוא==
אגרת זו באה לגזור גזירה על הציבור. וגזירה שהציבור יכול לעמוד בה והיא שלא לשוח שום שיחה או דיבור לבטלה מהרגע שהחזן שליח הציבור מתחיל את התפילה עד אמירת הקדיש האחרון שבסיום התפילה בשחרית מנחה ומעריב.
אחרי האגרת [[אגרת הקודש - פרק כ"ג|הקודמת]] המדברת על חומרת שיחה בטלה '''בין''' מנחה לערבית (הנקראת מושב לצים הדוחק '''כל''' קומת השכינה וכו'), באה אגרת זו המדגישה את חומרת הדיבור '''באמצע התפילה'''.


==גוף הפרק==
==גוף האגרת==
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ד|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ד}}}}
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ד|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק כ"ד}}}}


==סיכום הפרק==
==סיכום==
המדבר באמצע התפילה מזלזל בכבוד מלך מלכי המלכים בצורה נוראה ומראה שאינו חפץ בו.
* דיני התפילה נועדו '''שלפחות בחיצוניות''' יראה את עצמו האדם כעומד לפני המלך. דיבורים באמצע התפילה מוכיחים '''זלזול בקב"ה'''.
* [[אדמו"ר הזקן]] גוזר, '''שאסור''' לדבר '''כלל''' (גם בקטעים שעל פי הלכה אין איסור) '''מתחילת התפילה ועד אחרי קדיש אחרון'''.


מי שדיבר באמצע התפילה, ישב על הארץ, ויבקש מג' אנשים שיתירו לו ה[[נידוי]] מלמעלה, ואז הנידוי לא יחול למפרע, כי מגלה דעתו שהוא חושש לכבוד המלך, והנידוי חל רק על המורדים והפושעים שאינם חוששים כלל לכבוד המלך.
==מושגים יסודיים==
 
==מושגים יסודיים בפרק==
*[[כסיל העליון]]
*[[כסיל העליון]]
*[[דברים בטלים]]


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==