|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{תניא}} |
| '''פרק ד'''' של [[אגרת הקודש]] מסביר את ענין ה[[צדקה]] שהוא אתערותא דלעילא, הבאה על ידי שהאדם נותן חיותו להשם בממונו שאותו השיג על ידי כוחות נפשו ומסר בו חיותו. | | '''אגרת הקודש ד' - אין ישראל נגאלין אלא בצדקה''' |
|
| |
|
| ==מבוא לפרק== | | ==מבוא לפרק== |
| בהמשך לפרק הקודם בו נתבאר מעלת הצדקה, אף פרק זה עוסק במעלת מצוות הצדקה.
| | [[אגרת הקודש - פרק ג'|האגרת הקודמת]] ביארה את השפעת הצדקה על '''הגשמיות'''. מוסיפה אגרת זו שהצדקה מועילה גם לפדיית הנפש מהגלות '''הרוחנית.''' |
|
| |
|
| הפרק יעסוק בביאור הפסוק "צדק לפניו יהלך" על ידי ביאור הפסוק "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך השם אבקש" שישנה באהבת השם בלב היהודי שתי דרגות ברצון הלב, פנימיות וחיצוניות. בחיצוניות רצון הלב, האדם יכול לפעול בעצמו אהבה זו. אך אהבה גדולה של פנימיות רצון הלב זאת נדרשת עבודה גדולה כי היא בבחינת גלות בליבו של היהודי ואינה יוצאת מגלות אלא בכוחו של הבורא יתברך. כידוע שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים וזקוק הוא לסיוע מבחוץ.
| |
|
| |
| ואף בחינת החיצוניות שניתנה לאדם, גם היא לא מושגת בנקל כל כך כי היא מוקפת ערלת הלב. ויש צורך למול את לבבנו לאהבתו יתברך כדי שתתגלה אהבה זו. וכמו שבברית מילה יש שני חלקים, מילה שהיא הסרת הערלה, ופריעה שתפקידה לגלות את העטרה המכוסה. גם במילת הלב יש צורך למול ולפרוע והמילה והפריעה נעשים בזכות מצוות הצדקה.
| |
| ==גוף הפרק== | | ==גוף הפרק== |
| {{קטע תניא|קטע=אגרת ד'|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ד'}}}} | | {{קטע תניא|קטע=אגרת ד'|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק ד'}}}} |
|
| |
|
| ==סיכום הפרק== | | ==סיכום הפרק== |
| אין ישראל נגאלים אלא בזכות מצוות הצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. | | שכל ורגש הם כוחות '''חיצוניים''' - כשמתגלה '''פנימיות''' הלב בתפילה אין זה תוצאה מעבודת השכל והרגש, אלא '''מתנה'''.{{ש}} |
| | | מתנה ניתנת רק למי שעושה נחת רוח. החיים האמיתיים (האהבה המסותרת, עצם הנפש, ניצוץ האלוקות שבנפש) הם מתנה לנותן חייו לזולת (צדקה). |
| כתוב צדק לפניו יהלך והיה לו לומר ילך אלא העניין הוא שישנו פנימיות הלב וחיצוניות הלב מלשון הפסוק לך אמר ליבי בקשו פני שפירושו פנימיות הלב.
| |
| | |
| חיצוניות הלב היא התלהבות ותשוקה ואהבה עזה הנוצרת במוחו ותבונתו על ידי התבוננות מתאימה. אך פנימיות הלב מעומקא דליבא כמו ממעמקים קראתיך השם אין לתבונה והדעת נגיעה שם כלל. (כמו על דרך משל שכשנוגע בפנימיות נפשו של אדם הוא מתנהג שלא בדעת כלל)
| |
| | |
| בחינת פנימיות הלב והניצוץ האלוקי הטמון בה הוא שלא בגלוי מפני שהוא בגלות בתוך הלב ומכסה ערלה הבאה מתאוותיו של האדם. כדי לגלות את הניצוץ האלוהי ופנימיות הלב יש למול את הלב וכמו במילה ישנם שתי בחינות מילה ופריעה כך גם במילת הלב ישנה מילה לתאוות הגסות ופריעה לכיסויים דקים.
| |
|
| |
|
| הכיסוי הדק יוסר בביאת המשיח אך הכיסוי הגס יש צורך להסירו גם בזמן הגלות. את הכיסוי הגס ניתן להסיר על ידי נתינת צדקה ובפרט אצל מי שדחוק בפרנסתו ונתינתו לצדקה הרי זה כנתינת חיי נפשו ממש זוכה להסיר הבגדים הצואים והכיסויים הגסים מהלב.
| | :על פי הנ"ל מובן הפסוק "צדק לפניו '''יהלך''' וישם לדרך פעמיו". הצדקה '''מוליכה:''' |
| | * מלמטה למעלה - את '''פניו''' (פנימיות הלב) לה', |
| | * ומלמעלה למטה - את הפנימיות העליונה שתאיר '''בדרכו''' (במצוותיו), |
| | * ולכן נקראת "שלום". |
|
| |
|
| לכן כתוב צדק לפניו יהלך היינו שהצדקה תוליך ותפעל על הלב להסיר את הערלה ממנה.
| |
| ==מושגים יסודיים בפרק== | | ==מושגים יסודיים בפרק== |
| *[[אתערותא דלעילא]] | | *[[פנימיות הלב]] |
| *[[אתערותא דלתתא]] | | *[[גלות|גלות רוחנית]] |
|
| |
|
| {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק ג'|פרק ג']]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק ה'|פרק ה']]}} | | {{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - פרק ג'|פרק ג']]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק ה'|פרק ה']]}} |
| [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] | | [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] |