קונטרס אחרון - פרק ו': הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''דוד זמירות קרית להו - מעלתה העצמית של התורה''' | |||
==מבוא | ==מבוא== | ||
ארבעת הסימנים בקונטרס אחרון (מכאן ואילך) אינם "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר וכתבי הארי"{{הערה|כלשון "בני הגאון המחבר" [[ליקוטי אמרים - הסכמה ג'|בהסכמתם]] לתניא.}} (אלא [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]] "רגילות"), ואין בידינו הסבר מדוע שולבו כאן{{הערה|בפעם הראשונה צורף קונטרס אחרון לתניא (וכן אגרת הקודש) בשנה '''שאחרי''' הסתלקות רבינו הזקן (אך לא כפי שהן לפנינו: חלקן צורף מאוחר יותר, וגם בסדרן נעשו עוד שינויים - עד דפוס ראם תר"ס בו נחתם התניא).}} ולא בחלק אגרת הקודש. אגרת זו מהווה אמנם המשך לפלפול שלפניה, אך לא כן שלושת האחרונות (העוסקות בצדקה ובתוכחה). | |||
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה{{הערה|על פני מצוות ותפילה.}} מצד '''פעולתה''' בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה '''עצמית'''. | |||
בסימנים הקודמים | |||
==גוף האגרת== | |||
{{פרק תניא|פרק=ו|טקסט הפרק={{תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ו'}}}} | |||
==סיכום== | |||
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה מצד '''פעולתה''' (לברר את העולם ולחיות אותו). בסימן זה מוסיף, שיש לתורה מעלה נוספת, גדולה שלא בערך = מעלה '''עצמית''': | |||
* "פעולת" התורה היא לחיות את העולמות, ובדקדוק קל של מצווה תלוי אם יקבלו חיותם ושפעם או לא. אך כששיבח דוד את התורה '''בזה''' נענש בשיכחה, כי מעלה '''זו''' היא רק בחינת '''אחוריים'''{{הערה|דהיינו, זה שהתורה מחיה את העולמות הוא עניין צדדי וחיצוני בלבד. פנימיותה התורה הוא שעשועי '''המלך'''. התורה לא רק '''מאוחדת''' עם עצמות אין סוף, אלא '''מיוחדת''' איתו (מלשון יחיד) - היא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא אחד ממש.}} של התורה. | |||
* ולכן נענש דוד: | |||
:א. '''[[בשכחה]]''' - הבאה מחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה. | |||
:ב. '''במצוות "נשיאת הארון בכתף"''' - הרומזת לחיבור בחינת הפנימיות (ארון ולוחות) עם האחורים (כתף). | |||
==מושגים יסודיים | ==מושגים יסודיים== | ||
*[[תורה#חלקי התורה|אחוריים]] | |||
*[[כתף]] | |||
*[[שכחה]] | |||
{{סדרה|הקודם=[[קונטרס אחרון - פרק ה'|פרק ה']]|רשימה=פרקי קונטרס אחרון|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק ז'|פרק ז']]}} | {{סדרה|הקודם=[[קונטרס אחרון - פרק ה'|פרק ה']]|רשימה=פרקי קונטרס אחרון|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק ז'|פרק ז']]}} | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:קונטרס אחרון - תניא]] | [[קטגוריה:קונטרס אחרון - תניא]] | ||
גרסה מ־19:36, 23 בינואר 2021
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
דוד זמירות קרית להו - מעלתה העצמית של התורה
מבוא
ארבעת הסימנים בקונטרס אחרון (מכאן ואילך) אינם "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר וכתבי הארי"[1] (אלא אגרות קודש "רגילות"), ואין בידינו הסבר מדוע שולבו כאן[2] ולא בחלק אגרת הקודש. אגרת זו מהווה אמנם המשך לפלפול שלפניה, אך לא כן שלושת האחרונות (העוסקות בצדקה ובתוכחה).
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה[3] מצד פעולתה בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה עצמית.
גוף האגרת
| פרק ו |
|---|
| דוד זמירות קרית להו כו'. הנה בזהר שבחא דאורייתא ורננה כו' ולהבין מהו השבח להקב"ה כשזה אסור או מותר הנה הוא ע"ד מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. כי הנה נודע שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה א' דרך משל אם הקרבן כשר נעשה יחוד עליון ועולים כל העולמות לקבל חיותם ושפעם. ואם שינה שקיבל הדם בשמאלו דרך משל או שלא בכלי שרת כשר או שהיתה חציצה אזי נתבטלה עליות העולמות וחיותם ושפעם מחיי החיים אין סוף ברוך הוא וכן בתפילין כשרות מתגלים מוחין עליונים דזו"נ שהם מקור החיים לכל העולמות ובדקדוק אחד נפסלין ומסתלקין המוחין וכה"ג בדקדוקי מצות ל"ת והלכך המתבונן מה גדלו מעשי ה' שבריבוי העולמות וכל צבאם ואיך כולם בטלים במציאות לגבי דקדוק א' מדקדוקי תורה שהוא עומק מחשבה עליונה וחכמתו יתברך אשר בדקדוק קל עולים כל העולמות ומקבלים חיותם ושפעם או להיפך ח"ו ומזה נתבונן גדולת עומק מחשבתו יתברך שהוא בבחינת בלי גבול ותכלית ומעלתה לאין קץ ותכלית על מעלות חיות כל העולמות שכל חיותם שופע מדקדוק אחד ממנה שהוא נמשך ממקורו הוא עומק מחשבתו יתברך כמו שער האדם הנמשך ממוחו על דרך משל וכנודע מהתיקונים והאד"ר. וזאת היתה שמחת דהע"ה שהיה מזמר ומרנן לשמח לבו בעסק התורה בעת צרתו אך מה שהיה משתבח בתהלת התורה במעלתה זו ואמר זמירות היו לי כו' נענש על זה וא"ל הקב"ה זמירות קרית להו משום שבאמת מעלתה זו שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה היא מבחינת אחוריים של עומק המחשבה כמ"ש במקום אחר בשם האריז"ל על מארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה. אבל פנימית שבעומק שהוא פנימית התורה היא מיוחדת לגמרי באור אין סוף ברוך הוא המלובש בה בתכלית היחוד ולגבי אין סוף ברוך הוא כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש כי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' והלכך גם לפנימיות התורה אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי ובבחינת פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקים הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול אבל נעלמה מעיני כל חי כמ"ש ופני לא יראו דהיינו בחינת פנימיותה כמש"ש בשם האריז"ל. שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין וזש"ה ואהי' אצלו שעשועים אצלו דוקא. משחקת לפניו לפניו דוקא דהיינו בבחינת פנימיותה ועל זה אמר ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן כו' ועל בחינת אחוריים אמר משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם כי התורה ניתנה בבחינת פנים ואחור כדכתיב במגילה עפה דזכרי' והיא כתובה פנים ואחור ולפי שתפס דוד בבחינת אחוריים לכך נענש בשכחה הבאה מן בחינת אחוריים ונעלם ממנו לפי שעה מ"ש עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו לחבר וליחד את הכתפיים שהן בחינת אחוריים אל עבודת הקדש היא ח"ע בבחינת פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם כו' וכמ"ש בירושלמי דשקלים שלא היתה בהן בחינת פנים ואחור ע"ש: |
סיכום
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה מצד פעולתה (לברר את העולם ולחיות אותו). בסימן זה מוסיף, שיש לתורה מעלה נוספת, גדולה שלא בערך = מעלה עצמית:
- "פעולת" התורה היא לחיות את העולמות, ובדקדוק קל של מצווה תלוי אם יקבלו חיותם ושפעם או לא. אך כששיבח דוד את התורה בזה נענש בשיכחה, כי מעלה זו היא רק בחינת אחוריים[4] של התורה.
- ולכן נענש דוד:
- א. בשכחה - הבאה מחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה.
- ב. במצוות "נשיאת הארון בכתף" - הרומזת לחיבור בחינת הפנימיות (ארון ולוחות) עם האחורים (כתף).
מושגים יסודיים
| הקודם: פרק ה' |
פרקי קונטרס אחרון | הבא: פרק ז' |
הערות שוליים
- ↑ כלשון "בני הגאון המחבר" בהסכמתם לתניא.
- ↑ בפעם הראשונה צורף קונטרס אחרון לתניא (וכן אגרת הקודש) בשנה שאחרי הסתלקות רבינו הזקן (אך לא כפי שהן לפנינו: חלקן צורף מאוחר יותר, וגם בסדרן נעשו עוד שינויים - עד דפוס ראם תר"ס בו נחתם התניא).
- ↑ על פני מצוות ותפילה.
- ↑ דהיינו, זה שהתורה מחיה את העולמות הוא עניין צדדי וחיצוני בלבד. פנימיותה התורה הוא שעשועי המלך. התורה לא רק מאוחדת עם עצמות אין סוף, אלא מיוחדת איתו (מלשון יחיד) - היא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא אחד ממש.