רמב"ן: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "א"א " ב־"אי אפשר") |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
<וז"ש> [ובזה יובן] והדבר אשר יקשה מכם, [ר"ל הדבר אשר יקשה] שאינכם יודעים איך לעשותו או למנוע [כלל, אם הוא מצוה או לאו], הספק נולד מכם, שיש בו הנאתכם, [כמו לך לכם להנאתכם], משא"כ אם תסלקו מהדבר הנאתכם [וכבודכם] ותקרבון אלי, [שהוא יותר פנימי מן לי], והכוונה שיהיה [רק] לשם שמים בלי שום פניה והנאה, אז ושמעתיו, <אתן לו הבנה> איך יתנהג, וק"ל. | <וז"ש> [ובזה יובן] והדבר אשר יקשה מכם, [ר"ל הדבר אשר יקשה] שאינכם יודעים איך לעשותו או למנוע [כלל, אם הוא מצוה או לאו], הספק נולד מכם, שיש בו הנאתכם, [כמו לך לכם להנאתכם], משא"כ אם תסלקו מהדבר הנאתכם [וכבודכם] ותקרבון אלי, [שהוא יותר פנימי מן לי], והכוונה שיהיה [רק] לשם שמים בלי שום פניה והנאה, אז ושמעתיו, <אתן לו הבנה> איך יתנהג, וק"ל. | ||
*<מהבעש"ט> לעולם יכנס אדם [לבהכ"נ] שיעור ב' פתחים [ואח"כ יתפלל וכו'], [וביאר] בזוהר שהם מדות היראה ואהבה [והם שיעור שני פתחים, ושמעתי ממורי זלה"ה, כמדומה] בשם הרמב"ן שאי אפשרשיהי' אלו ב' מדות יחד כ"א בעבודת הבורא ית'.{{הערה|1=http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/1/36&search=%D7%A8%D7%9E%D7%91%5c%22%D7%9F כתר שם טוב לו]}}. | *<מהבעש"ט> לעולם יכנס אדם [לבהכ"נ] שיעור ב' פתחים [ואח"כ יתפלל וכו'], [וביאר] בזוהר שהם מדות היראה ואהבה [והם שיעור שני פתחים, ושמעתי ממורי זלה"ה, כמדומה] בשם הרמב"ן שאי אפשרשיהי' אלו ב' מדות יחד כ"א בעבודת הבורא ית'.{{הערה|1=http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/1/36&search=%D7%A8%D7%9E%D7%91%5c%22%D7%9F כתר שם טוב לו]}}. | ||
*הקשה הרמב"ן איך | *הקשה הרמב"ן איך על ידי תפלה נשתנה גזר דין מרעה לטובה, וכי יש ח"ו שנוי רצון, וביותר המתפלל עבור חבירו וכו'. ותירץ מורי זלה"ה בשם רבו שהתפלה היא למתק דין בשרשו, לקשר דין המלכות בבינה, ושם הוא אדם אחר וכו' יעו"ש. ומורי זלה"ה ביארו יותר], כי הגזר דין הוא אותיות, ויכול השליח לעשות צירוף אחר [מן אותיות אלו ממש וכו' יעו"ש].{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/1/87b&search=%D7%A8%D7%9E%D7%91%5c%22%D7%9F כתר שם טוב עמ' פז ב]}}. | ||
*(מהבעש"ט) בשם הרמב"ן <ז"ל> שאמר לבנו שידע בעצמו שאם בעסקו בתורה עוסק בה לשמה, כשיתמלא יראה ואהבה בעוסקו בתורה ידע שתורתו עולה לרצון לפניו ית' [וכו']... | *(מהבעש"ט) בשם הרמב"ן <ז"ל> שאמר לבנו שידע בעצמו שאם בעסקו בתורה עוסק בה לשמה, כשיתמלא יראה ואהבה בעוסקו בתורה ידע שתורתו עולה לרצון לפניו ית' [וכו']... | ||
*<בשם> הרמב"ן ולא תגעל נפשי אתכם ... לקשר ראיה ושמיעה והילוך הגשמי ברוחני כו'. | *<בשם> הרמב"ן ולא תגעל נפשי אתכם ... לקשר ראיה ושמיעה והילוך הגשמי ברוחני כו'. | ||
גרסה מ־08:04, 31 באוקטובר 2016
רבי משה בן נחמן, הידוע בכינויו הרמב"ן, (נולד לערך בשנת ד'תתקנ"ה ונפטר בי"א ניסן ה'ל'), היה אחד מגדולי הראשונים חכמי ספרד.
מלבד חכמתו הגדולה והעצומה בתורת הנגלה, עליו כותב החיד"א שלגדולתו אין חקר וכל רז לא אניס ליה, ידועה גם גדלותו בחכמת הקבלה, ובמידה מסוימת יש הטוענים כי חכמתו בנושא זה היא מיוחדת מעל שאר גדולי הראשונים.
הרמב"ן היה רופא, וטעם הדבר מבואר בארוכה בליקוטי אמרים - פרק ח'.
דרגתו הנפלאה
איתא בירושלמי[1] על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.
הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו - אגרת תימן[2] - שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו[3] - תחזור הנבואה בישראל.
ובסביבות זמן הנ"ל - ד' אלפים תתקע"ו - היה הרמב"ן, שחיבר כמה ספרי קבלה, ואיתא בכתבי האריז"ל[4] שהוא אחד המקובלים היחידים שסומכים עליהם.[5]
חכמי הדורות אמרו כי בספרו על התורה גנוזים סודות רבים בתורת הקבלה. כן כותב גם האריז"ל שמפליא מאוד בגדלותו, כפי שכותב תלמידו רבי חיים ויטאל בהקדמה לספר עץ חיים.
רבו בתורת הקבלה היה רבי אליעזר מגרמייזא בעל הרוקח, רבותיו בנגלה, היו: רבי יהודה בר יקר ורבי נתן בן מאיר - תלמידי ר' יצחק בן אברהם (הריצב"א) מבעלי התוספות.
פסקיו
בחסידות חב"ד קיבלו להלכה את דיעותיו במיוחד בנושא תחיית המתים, ולמרות שבשאר הנושאים פסקו כמו הרמב"ם כיון שהוא הפוסק היחידי בעניני גאולה ומשיח, בנושא זה העדיפו את דעת הרמב"ן ושאר הראשונים כיון שהינם הרבים, הסוברים כי לעתיד לבוא יהיו חיים נצחיים.
בתורת הבעל שם טוב
אחד מהראשונים היחידים המוזכרים בדברי הבעל שם טוב הוא הרמב"ן. מספר מאמרים של הרמב"ן (שכנראה הבעל שם טוב שמע ממנו בגן עדן העליון) מובאים בספרי תלמידיו:
- והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. שמעתי ממורי בשם הרמב"ן, שצוה לבנו, אם יסתפק לך באיזה דבר [מצוה] איך לעשותו כשיש בו דרכים לצדד לכאן ולכאן, או שיש לך ספק אם הוא מצוה או לאו ואם יש לעשותו או למנוע ממנו, <והדבר שיש לאדם הנאה ממנו יכוין למצוא ראי' להתיר האסור, ע"כ> אז תראה קודם כל לסלק מעסק דבר זה הנאת עצמך או כבודך, ואח"כ תראה לצדד לכאן ולכאן, אז השי"ת יודיעך האמת ותלך לבטח, [ודפח"ח]. . .
<וז"ש> [ובזה יובן] והדבר אשר יקשה מכם, [ר"ל הדבר אשר יקשה] שאינכם יודעים איך לעשותו או למנוע [כלל, אם הוא מצוה או לאו], הספק נולד מכם, שיש בו הנאתכם, [כמו לך לכם להנאתכם], משא"כ אם תסלקו מהדבר הנאתכם [וכבודכם] ותקרבון אלי, [שהוא יותר פנימי מן לי], והכוונה שיהיה [רק] לשם שמים בלי שום פניה והנאה, אז ושמעתיו, <אתן לו הבנה> איך יתנהג, וק"ל.
- <מהבעש"ט> לעולם יכנס אדם [לבהכ"נ] שיעור ב' פתחים [ואח"כ יתפלל וכו'], [וביאר] בזוהר שהם מדות היראה ואהבה [והם שיעור שני פתחים, ושמעתי ממורי זלה"ה, כמדומה] בשם הרמב"ן שאי אפשרשיהי' אלו ב' מדות יחד כ"א בעבודת הבורא ית'.[6].
- הקשה הרמב"ן איך על ידי תפלה נשתנה גזר דין מרעה לטובה, וכי יש ח"ו שנוי רצון, וביותר המתפלל עבור חבירו וכו'. ותירץ מורי זלה"ה בשם רבו שהתפלה היא למתק דין בשרשו, לקשר דין המלכות בבינה, ושם הוא אדם אחר וכו' יעו"ש. ומורי זלה"ה ביארו יותר], כי הגזר דין הוא אותיות, ויכול השליח לעשות צירוף אחר [מן אותיות אלו ממש וכו' יעו"ש].[7].
- (מהבעש"ט) בשם הרמב"ן <ז"ל> שאמר לבנו שידע בעצמו שאם בעסקו בתורה עוסק בה לשמה, כשיתמלא יראה ואהבה בעוסקו בתורה ידע שתורתו עולה לרצון לפניו ית' [וכו']...
- <בשם> הרמב"ן ולא תגעל נפשי אתכם ... לקשר ראיה ושמיעה והילוך הגשמי ברוחני כו'.
בשיחת אדמו"ר מוהריי"צ הוא מגדיר את הבעל שם טוב כממשיך דרך האהבת ישראל של הרמב"ן[8]: "מורנו הבעל שם טוב איז דער גייסטיגער יורש פון דעם אַלעמען באַוואוסטען עין טוב און אוהב ישראל, דער רמב"ן – ר' משה בן נחמן – וואָס געפינט אַ טרייסט וואָרט צו די ליידענדע אידען אין זיין צייט, ווען עס האָט געבושעוועט די גזירת השמד, און האָט אויסגעשטרעקט אַ טרייסט האַנט צו די אנוסים, און האָט זיי צוריק געבראַכט אין אידישען לאַגער".
ייתכן שכוונתו לדברים הידועים של הרמב"ן באגרתו הודות החובה לדון לכף זכות כל יהודי.
הערות שוליים
- ↑ 1שבת ספ"ו.
- ↑ פ"ג (קרוב לסופו).
- ↑ כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' - בשה"ק - שצ"ל תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם - תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים - (ולא ל"ח) - ליציאת מצרים, ז. א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" - הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק.
- ↑ 1ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפס גם כן בהוספה לקונטרס עץ החיים ע' 79).
- ↑ 1תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת שבת פרשת בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.
- ↑ http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/1/36&search=%D7%A8%D7%9E%D7%91%5c%22%D7%9F כתר שם טוב לו]
- ↑ כתר שם טוב עמ' פז ב
- ↑ מובא בכתר שם טוב
| ראשונים | ||
|---|---|---|
| אשכנז | רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה • שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • מהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • רבנו ירוחם • ראבי"ה • רבי יצחק אור זרוע • המרדכי • מהרי"ל • רבי ישראל איסרלן | |
| צרפת | רבי יעקב בן יקר • רש"י • בעלי התוספות (בהם רשב"ם, רבנו תם ור"י הזקן) • רבנו פרץ • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריז | |
| פרובנס | המאירי • בעל האשכול • הראב"ד • רז"ה | |
| ספרד | ארבעת השבויים • רב ניסים גאון • רבנו חננאל • רבי שמואל הנגיד • רי"ף • ר"י מיגאש • רבי יהודה הלוי • רבי אברהם אבן עזרא • רמב"ם • רמ"ה • רמב"ן • רבי יונה גירונדי • רבי יעקב בעל הטורים • רשב"א • רא"ה • ריטב"א • ר"ן • ריב"ש • רשב"ץ • רבי יוסף חביבא • ר"י אבן גיאת • רבי אברהם אבן חסדאי | |
| איטליה | רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • ריא"ז | |