משתמש:שלום/תחום שבת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " א"כ " ב־" אם כן ") |
מ (החלפת טקסט – "עולם העשיה " ב־"עולם העשיה ") |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
בשער הכוונות{{הערה|קבלת שבת, ובספר הליקוטים פרשת בהר}} מבואר כי לפני [[חטא עץ הדעת]] היה מרחק של שלש ספירות בין הקדושה לטומאה, והוא [[נה"י]] ד[[עשיה]]. לאחר החטא ירדו התגברו הקליפות ועלו עד נה"י דעשיה, ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. בשבת חוזרים הספירות ויורדים ל[[נוקבא דתהומא רבה]] (הנקב של התהום שהוא מדור הקליפות) ונשאר מקום נה"י דעשיה ריק וחלל ושם מקום הליכת בני אדם בשבת, והיוצא מחוץ לתחום גורם שהקדושה העליונה תרד ג"כ מחוץ לתחום ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. | בשער הכוונות{{הערה|קבלת שבת, ובספר הליקוטים פרשת בהר}} מבואר כי לפני [[חטא עץ הדעת]] היה מרחק של שלש ספירות בין הקדושה לטומאה, והוא [[נה"י]] ד[[עשיה]]. לאחר החטא ירדו התגברו הקליפות ועלו עד נה"י דעשיה, ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. בשבת חוזרים הספירות ויורדים ל[[נוקבא דתהומא רבה]] (הנקב של התהום שהוא מדור הקליפות) ונשאר מקום נה"י דעשיה ריק וחלל ושם מקום הליכת בני אדם בשבת, והיוצא מחוץ לתחום גורם שהקדושה העליונה תרד ג"כ מחוץ לתחום ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. | ||
===חשבון אלפים אמה=== | ===חשבון אלפים אמה=== | ||
חשבון האלפים אמה כך הוא: בעלות הנה"י למעלה גם המלכות עולה עמהם לפי שאינה תופסת מקום לעצמה, כי הנקבה עומדת [[אב"א]] ב[[נה"י]] ד[[ז"א|דכורא]] כנודע, ובעלות הנה"י גם היא העומדת באחוריהם עולה עמהם, ונמצא עתה היות מקום ד' ספירות פנויות וריקניות וכנגדם הוא ד' פרסאות תחום שבת. ולפי שהמקום הזה הוא [[עשיה]] אשר כל כללותיה נקרא מלכות נוקבא כנודע, והנה היא נקראת [[אדני]], ושם | חשבון האלפים אמה כך הוא: בעלות הנה"י למעלה גם המלכות עולה עמהם לפי שאינה תופסת מקום לעצמה, כי הנקבה עומדת [[אב"א]] ב[[נה"י]] ד[[ז"א|דכורא]] כנודע, ובעלות הנה"י גם היא העומדת באחוריהם עולה עמהם, ונמצא עתה היות מקום ד' ספירות פנויות וריקניות וכנגדם הוא ד' פרסאות תחום שבת. ולפי שהמקום הזה הוא [[עשיה]] אשר כל כללותיה נקרא מלכות נוקבא כנודע, והנה היא נקראת [[אדני]], ושם ב[[עולם העשיה]] יש בחינת ה[[ה"ג]] ד[[מנצפ"ך]] של הנקבה התחתונה וידוע שיש שם [[פ"ר דינים]], כי לכך [[עולם העשיה]] נקרא [[סנדלפון]] שעולה גי' פ"ר, והנה אדני ופ"ר הם [[גימטריא]] פרסה ולכן נקראים פרסאות. ואמנם הנה"י הם ג' פרסאות וכל פרסה ופרסה מהם הוא ד' מילין ע"ש המלכות הנכללת עמהם כנזכר, כי הם שיעור קומתה, ועל כן מדאורייתא תחום שבת הוא י"ב מילין. | ||
אבל אחר כך החמירו רז"ל ואמרו שיעור תחום שבת אלפים אמה שהוא מיל א', והוא כי אחר שגברו הקליפות בעולם נתגברו ועלו למעלה בימי החול עד מקום חצי ספירת הנצח של עולם העשיה כי ב[[ספירת ההוד]] נתאחזו בכולה בסוד הפסוק "נתנני שוממה כל היום דו"ה" הו"ד למפרע ובסוד והודי נהפך עלי כו' כי הוד נהפך דו"ה, אבל ב[[נצח]] לא נתאחזו רק בחציו בלבד ולא בכולו בסוד "וגם נצח ישראל לא ישקר" פירוש כי הקליפה הנקרא [[שקר]], שהם הפך "וה' אלהים אמת" לא נתאחזו בנצח בכללותו להחזירו כולו לבחינת שקר, וזהו סוד לא ישקר, אמנם עם כל זה שלטו בחציו, וכמו שמצינו ב[[יעקב]] שנאחז [[סמא"ל]] בכף ירכו הימנית שהיא הנצח, אם כן משמע ששלטו בחצי הנצח ג"כ, ולכן גזרו חז"ל אלפים אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח{{הערה|שער המצות פ' בשלח. ושם נכתב: א"ש צ"ע כי חצי ספירת הנצח היא ד' אלפים ולא ב' אלפים היות כל ספירה פרסה אחת וכל פרסה ד' מילין וצ"ע}}. | אבל אחר כך החמירו רז"ל ואמרו שיעור תחום שבת אלפים אמה שהוא מיל א', והוא כי אחר שגברו הקליפות בעולם נתגברו ועלו למעלה בימי החול עד מקום חצי ספירת הנצח של [[עולם העשיה]] כי ב[[ספירת ההוד]] נתאחזו בכולה בסוד הפסוק "נתנני שוממה כל היום דו"ה" הו"ד למפרע ובסוד והודי נהפך עלי כו' כי הוד נהפך דו"ה, אבל ב[[נצח]] לא נתאחזו רק בחציו בלבד ולא בכולו בסוד "וגם נצח ישראל לא ישקר" פירוש כי הקליפה הנקרא [[שקר]], שהם הפך "וה' אלהים אמת" לא נתאחזו בנצח בכללותו להחזירו כולו לבחינת שקר, וזהו סוד לא ישקר, אמנם עם כל זה שלטו בחציו, וכמו שמצינו ב[[יעקב]] שנאחז [[סמא"ל]] בכף ירכו הימנית שהיא הנצח, אם כן משמע ששלטו בחצי הנצח ג"כ, ולכן גזרו חז"ל אלפים אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח{{הערה|שער המצות פ' בשלח. ושם נכתב: א"ש צ"ע כי חצי ספירת הנצח היא ד' אלפים ולא ב' אלפים היות כל ספירה פרסה אחת וכל פרסה ד' מילין וצ"ע}}. | ||
===הפגם והעונש=== | ===הפגם והעונש=== | ||
בענין חילול שבת יש ב' אופנים. הא' הוא יציאה חוץ לתחום. והב' הוא עשיית איזו מלאכה מן המלאכות: | בענין חילול שבת יש ב' אופנים. הא' הוא יציאה חוץ לתחום. והב' הוא עשיית איזו מלאכה מן המלאכות: | ||
גרסה מ־07:35, 28 בספטמבר 2016
תחום שבת הוא שטח של אלפים אמה מחוץ לעיר, אשר היוצא מחוץ לשטח זה עובר על איסור "אל יצא איש ממקומו".
בקבלה
טעם האיסור
בשער הכוונות[1] מבואר כי לפני חטא עץ הדעת היה מרחק של שלש ספירות בין הקדושה לטומאה, והוא נה"י דעשיה. לאחר החטא ירדו התגברו הקליפות ועלו עד נה"י דעשיה, ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. בשבת חוזרים הספירות ויורדים לנוקבא דתהומא רבה (הנקב של התהום שהוא מדור הקליפות) ונשאר מקום נה"י דעשיה ריק וחלל ושם מקום הליכת בני אדם בשבת, והיוצא מחוץ לתחום גורם שהקדושה העליונה תרד ג"כ מחוץ לתחום ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע.
חשבון אלפים אמה
חשבון האלפים אמה כך הוא: בעלות הנה"י למעלה גם המלכות עולה עמהם לפי שאינה תופסת מקום לעצמה, כי הנקבה עומדת אב"א בנה"י דדכורא כנודע, ובעלות הנה"י גם היא העומדת באחוריהם עולה עמהם, ונמצא עתה היות מקום ד' ספירות פנויות וריקניות וכנגדם הוא ד' פרסאות תחום שבת. ולפי שהמקום הזה הוא עשיה אשר כל כללותיה נקרא מלכות נוקבא כנודע, והנה היא נקראת אדני, ושם בעולם העשיה יש בחינת הה"ג דמנצפ"ך של הנקבה התחתונה וידוע שיש שם פ"ר דינים, כי לכך עולם העשיה נקרא סנדלפון שעולה גי' פ"ר, והנה אדני ופ"ר הם גימטריא פרסה ולכן נקראים פרסאות. ואמנם הנה"י הם ג' פרסאות וכל פרסה ופרסה מהם הוא ד' מילין ע"ש המלכות הנכללת עמהם כנזכר, כי הם שיעור קומתה, ועל כן מדאורייתא תחום שבת הוא י"ב מילין.
אבל אחר כך החמירו רז"ל ואמרו שיעור תחום שבת אלפים אמה שהוא מיל א', והוא כי אחר שגברו הקליפות בעולם נתגברו ועלו למעלה בימי החול עד מקום חצי ספירת הנצח של עולם העשיה כי בספירת ההוד נתאחזו בכולה בסוד הפסוק "נתנני שוממה כל היום דו"ה" הו"ד למפרע ובסוד והודי נהפך עלי כו' כי הוד נהפך דו"ה, אבל בנצח לא נתאחזו רק בחציו בלבד ולא בכולו בסוד "וגם נצח ישראל לא ישקר" פירוש כי הקליפה הנקרא שקר, שהם הפך "וה' אלהים אמת" לא נתאחזו בנצח בכללותו להחזירו כולו לבחינת שקר, וזהו סוד לא ישקר, אמנם עם כל זה שלטו בחציו, וכמו שמצינו ביעקב שנאחז סמא"ל בכף ירכו הימנית שהיא הנצח, אם כן משמע ששלטו בחצי הנצח ג"כ, ולכן גזרו חז"ל אלפים אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח[2].
הפגם והעונש
בענין חילול שבת יש ב' אופנים. הא' הוא יציאה חוץ לתחום. והב' הוא עשיית איזו מלאכה מן המלאכות: והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא עוקר את נשמתו ומוציאה מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל. ולכן אינו חייב מיתה כי לא פגם רק בנשמתו בלבד ועוונו ישא בגהנם ויתלבן ויחזור לשרשו בקדושה. אבל העושה מלאכה בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקום אשר שם הוא שרש נשמתו. וכיון שפגם בקדושה עצמה, לכן חייב מיתה ממש כי גרם ח"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה זרים באו מקדשה ח"ו[3].
בחסידות
הבעל שם טוב מבאר כי סוד תחום שבת הוא בבחינת אור מקיף על העיר, כי בכל מקום יש ג' שמות והם אדני מציאות המקום עצמו והויה הוא כנגד התכלית היוצא מזה ואהיה הוא כנגד האור המקיף[4].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ קבלת שבת, ובספר הליקוטים פרשת בהר
- ↑ שער המצות פ' בשלח. ושם נכתב: א"ש צ"ע כי חצי ספירת הנצח היא ד' אלפים ולא ב' אלפים היות כל ספירה פרסה אחת וכל פרסה ד' מילין וצ"ע
- ↑ שם
- ↑ כתר שם טוב ח"א