מסכת עבודה זרה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־01:19, 2 במרץ 2022

מסכת עבודה זרה (ידועה גם בשמות: עבודת גילולים, עכו"ם) היא המסכת השמינית בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים באיסור הקירוב לגויים אשר עוסקים בעבודה זרה (בפועל). גדרה, חיובי הריחוק, ואיבודה מהעולם. כמו כן עוסקת המסכת ביסודות איסור והיתר על כן היא נקראת בפי האחרונים "כלל גדול" (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו).

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 75 דפים.

הרבי ערך סיום על מסכת זו והוא הוגה על ידו^[1].

קישור סוף המסכתא לתחילתה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שבור מלכא

בסיום המסכת^[2]מובא: אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ובקרקע שאינה עבודה. אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי, סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן, כי הא דרב יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה, אמר ליה באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא.

תרגום: רב יהודה ועבדו באטי בר טובי ישבו לפני שבור מלכא, שהיה מלך גוי. הביאו לפניהם אתרוג למאכל. חתך המלך חתיכות מהאתרוג, ולקח לעצמו מספר חתיכות, לאחר מכן חתך המלך מהאתרוג בסכינו ונתן לבאטי. ולאחר מכן נעץ את הסכין עשרה פעמים בקרקע ואז נתן לרב יהודה לאכול. שאלו באטי בר טובי: וכי אני איני יהודי? השיב לו המלך: רב יהודה ידוע לי כי הוא נוהג בהלכה זו, ואילו עליך לא ידוע לי. (וכפירוש רש"י:) "מר קים לי בגויה - רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך". לפי הגרסא השניה הוא אמר לו כי ידוע לו בבירור כי באטי אינו שומר על מצוות התורה וכפירוש רש"י - "מאי עבדת באורתא - דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל".

הרבי^[3] מקשה: למה נעץ שבור מלכא את הסכין בקרקע דווקא אחרי שנתן לטאבי בר טובי, הרי אין כל טירחה מיותרת באם ינעץ את הסכין בקרקע קודם לכן, ולכן גם אם לא היה בטוח שבאטי פרוש למה לא נעץ את הסכין בקרקע קודם לכן. ועוד, גם אם היה בטוח שהוא לא פרוש, אין זו סיבה להכשילו באיסור.

הרבי מסביר כי מדויק במעשה זה ששבור מלכא היה בקי בדינים. ולכן לא נעץ את הסכין לפני שהוא אכל, כי אין דרכו של חכם לעשות דברים ללא צורך. ועוד, שמכיון שלא היה גוי, הרי אין מניחין אותן לחדש דינים שלא מדעתן^[4] גם אם עשו כדי לקבל שכר^[5]

סיבה ומסובב[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – סיבה ומסובב

אודות שני הדיעות מה אמר לו שבור מלכא, מבאר הרבי כי הם חלוקים אם העיקר היא הסיבה שגרמה לו לדעת איך הוא עבד, או המסובב - שהוא עבד.

ביאורים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ה ב. בארבעה פרקים כו' ובערב יום טוב. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 64 (עמ' 76)

מד א. כתר דוד הולמתו. לקוטי שיחות עמ' 102 (עמ' 155)

מה, א. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה... דע שיש שם עבודת כוכבים. לקוטי שיחות עמ' 69 הערה 12 (עמ' 82)

מו ב. יש שנוי לנעבד או אין שנוי לנעבד. לקוטי שיחות חי"ז עמ' 136 (עמ' 149)

נג ב. מכדי ירושה היא להם מאבותיהם. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 87 הערה 56 (עמ' 100)

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסכת עבודה זרה

הערות שוליים

↑ מופיע בלקוטי שיחות חלק י"ט פ' דברים, שיחה ה'
↑ דף ע"ו ע"ב..
↑ התוועדויות תשד"מ חלק ד'.
↑ רמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ט.
↑ רמב"ם שם ה"י.

[1] מופיע בלקוטי שיחות חלק י"ט פ' דברים, שיחה ה'

[2] דף ע"ו ע"ב..

[3] התוועדויות תשד"מ חלק ד'.

[4] רמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ט.

[5] רמב"ם שם ה"י.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-ב[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?daf=2&mesechta=26 מסכת עבודה זרה] יש 5 פרקים, ו75 דפים.
+'''מסכת עבודה זרה''' (ידועה גם בשמות: עבודת גילולים, עכו"ם) היא ה[[מסכת]] השמינית ב[[סדר נזיקין]], שהוא הסדר הרביעי ב[[משנה]]. במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים באיסור הקירוב ל[[גוי]]ים אשר עוסקים ב[[עבודה זרה]] (בפועל). גדרה, חיובי הריחוק, ואיבודה מהעולם. כמו כן עוסקת המסכת ביסודות איסור והיתר על כן היא נקראת בפי האחרונים "כלל גדול" (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו).
-המסכת עוסקת בדיני [[עבודה זרה]], גדרה, חיובי הריחוק, ואיבודה מהעולם.
+ב[[תלמוד בבלי]] יש למסכת זו 75 דפים.
-==קישור סוף המסכתא לתחילתה==
-בסיום המסכת {{הערת שוליים|1=[http://chabadlibrarybooks.com/shas.aspx?mesechta=27&daf=76b&format=text דף ע"ו ע"ב.].}}מובא:
-אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר [[רב הונא בריה דרב יהושע]], ובקרקע שאינה עבודה. אמר [[רב כהנא]] ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי, סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן, כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה, א"ל באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, א"ל מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי א"ל אידכר מאי עבדת באורתא/
-[[הרבי]]{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשד"מ]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16044&hilite=40f7d5c6-1283-452c-93e3-0bf4d17e3e72&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA+%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%96%D7%A8%D7%94&pgnum=339 חלק ד'].}} מקשה: למה נעץ אץ סכין בקרקע דווקא אחרי שנתן לטאבי בר טובי, הרי אין כל טירחה מיותרת בא ינעץ את הסכין בקרקע קודם לכן, ולכן גם אם לא היה בטוח שהוא פרוש למה לא נעץ את הסכין בקרקע קודם לכן. ועוד, גם אם היה בטח שהוא לא פרוש, אין זו סיבה להכשילו באיסור.
+הרבי ערך סיום על מסכת זו והוא הוגה על ידו{{הערה|מופיע בלקוטי שיחות חלק י"ט פ' דברים, שיחה ה'}}.
-הרבי מסביר כי מדויק במעשה זה שהוא היה בקי בדינים. ולכן לא נעץ את הסכין לפני ש'''הוא''' אכל, כי אין דרכו של חכם לעשות דברים ללא צורך. ועוד, שמכיון שלא היה גוי, הרי אין מניחין אותן לחדש דיני שלא מדעתן{{הערת שוליים|[[רמב"ם]] הלכות מלכים פ"י ה"ט.}} גם אם עשו כדי לקבל שכר{{הערת שוליים|רמב"ם שם ה"י.}}
+==קישור סוף המסכתא לתחילתה==
+{{ערך מורחב|ערך=[[שבור מלכא]]}}
+בסיום המסכת{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/shas.aspx?mesechta=27&daf=76b&format=text דף ע"ו ע"ב.].}}מובא:
+אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ובקרקע שאינה עבודה. אמר [[רב כהנא]] ובסכין יפה שאין בה גומות. [[תניא]] נמי הכי, סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן, כי הא ד[[רב יהודה]] ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר {{מונחון|דצה|נעצה}} עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה, אמר ליה באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא, אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורתא.
-והטעם שלא חתך את הסכין כשהביאו לבאטי הוא כדי לא להכשיל את הרואי שיחשבו שישראל גמור הוא למרות שהיה עבדו של רב יהודה, ואם קיבל גט שחרור - הרי גם אז אינו מכשילו, שהרי אינו מכריחו לאכול את המאכל.
+תרגום: רב יהודה ועבדו באטי בר טובי ישבו לפני שבור מלכא, שהיה מלך גוי. הביאו לפניהם אתרוג למאכל. חתך המלך חתיכות מהאתרוג, ולקח לעצמו מספר חתיכות, לאחר מכן חתך המלך מהאתרוג בסכינו ונתן לבאטי. ולאחר מכן נעץ את הסכין עשרה פעמים בקרקע ואז נתן לרב יהודה לאכול. שאלו באטי בר טובי: וכי אני איני יהודי? השיב לו המלך: רב יהודה ידוע לי כי הוא נוהג בהלכה זו, ואילו עליך לא ידוע לי. (וכפירוש רש"י:) "מר קים לי בגויה - רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך". לפי הגרסא השניה הוא אמר לו כי ידוע לו בבירור כי באטי אינו שומר על מצוות התורה וכפירוש רש"י - "מאי עבדת באורתא - דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל".
-אלא יש להקשות למה לא חשש מהאיסור של לפני עור לר תתן מכשול, שמא יאכל טאבי מפני כבוד המלך שהרי מדובר בתי עברי דנהרא שלא היה אוכל אם לא מפני כבוד המלך{{הערת שוליים|ראה חגיגה ה.}} ומתרץ הרבי שמדובר בספק בלבד, ובפרט לפי הגיעות שספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן, וודאי שגוי לא מצווה על כך.
+[[הרבי]]{{הערה|1=[[התוועדויות]] [[תשד"מ]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16044&hilite=40f7d5c6-1283-452c-93e3-0bf4d17e3e72&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA+%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%96%D7%A8%D7%94&pgnum=339 חלק ד'].}} מקשה: למה נעץ שבור מלכא את הסכין בקרקע דווקא אחרי שנתן לטאבי בר טובי, הרי אין כל טירחה מיותרת באם ינעץ את הסכין בקרקע קודם לכן, ולכן גם אם לא היה בטוח שבאטי פרוש למה לא נעץ את הסכין בקרקע קודם לכן. ועוד, גם אם היה בטוח שהוא לא פרוש, אין זו סיבה להכשילו באיסור.
-אודות שני הדיעות מה אמר לו שבור מלכא, מבאר הרבי כי הם חלוקים אם העיקר היא '''הסיבה'''  שגרמה לו לדעת איך הוא עבד, או המסובב - שהוא עבד. זו גם הקשר לראש המסכתא אם גורסים "אידיהן" או "עידיהן" כפירוש הגמרא{{הערת שוליים|1=[http://chabadlibrarybooks.com/shas.aspx?mesechta=27&daf=2&format=text דף ב' ע"א].}} "מאי טעמא לא תני עידיהן אמר לך תברא עדיף ומאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן אמר לך מאן '''קא גרים להו''' תברא עדות שהעידו בעצמן הלכך עדות עדיפא", היינו שהם חלוקים אם הסיבה עדיפא - הסיבה, או המסובב.
+הרבי מסביר כי מדויק במעשה זה ששבור מלכא היה בקי בדינים. ולכן לא נעץ את הסכין לפני ש'''הוא''' אכל, כי אין דרכו של חכם לעשות דברים ללא צורך. ועוד, שמכיון שלא היה גוי, הרי אין מניחין אותן לחדש דינים שלא מדעתן{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות מלכים פ"י ה"ט.}} גם אם עשו כדי לקבל שכר{{הערה|רמב"ם שם ה"י.}}
-=== ביאורי הרבי ===
+===סיבה ומסובב===
+{{ערך מורחב|ערך=[[סיבה ומסובב]]}}
+אודות שני הדיעות מה אמר לו שבור מלכא, מבאר הרבי כי הם חלוקים אם העיקר היא '''הסיבה''' שגרמה לו לדעת איך הוא עבד, או המסובב - שהוא עבד.
+=== ביאורים נוספים ===
 *'''ה ב.''' בארבעה פרקים כו' ובערב יום טוב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15902&hilite=3a334b06-a7de-41ca-8d05-165a3ad5f6cc&st=%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D&pgnum=76 לקוטי שיחות חל"ג עמ' 64 (עמ' 76)]
@@ שורה 25: / שורה 28: @@
 *'''מו ב.''' יש שנוי לנעבד או אין שנוי לנעבד. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16025&hilite=64baf3b4-a87a-473e-b6ca-93af4c653b2e&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=149 לקוטי שיחות חי"ז עמ' 136 (עמ' 149)]
-*'''נג ב.''' מכדי ירושה היא להם מאבותיהם. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=100&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da לקוטי שיחות ח"ל עמ' 87 הערה 56 (עמ' 100)]
+*'''נג ב.''' מכדי [[ירושה]] היא להם מאבותיהם. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=100&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da לקוטי שיחות ח"ל עמ' 87 הערה 56 (עמ' 100)]
+==קישורים חיצוניים==
+*[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?daf=2&mesechta=26 מסכת עבודה זרה] {{הב}}
 {{הערות שוליים}}
 {{שס}}
 [[קטגוריה:ש"ס]]

מסכתות הש"ס
סדר זרעים	ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים
סדר מועד	שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה
סדר נשים	יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין
סדר נזיקין	בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות
סדר קדשים	זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים
סדר טהרות	כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין