ליובאוויטש בשואה (העיירה): הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (←ראו גם) |
(ניסוח) |
||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים. תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויטש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטוריה"{{הערה|"ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112}}. | מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים. תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויטש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטוריה"{{הערה|"ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112}}. | ||
הרב [[לייב חצרנוב]] סיפר שבביקורו ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תשכ"ו]] - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה ניכרה עדיין זעה מפני דם הקדושים כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. | הרב [[לייב חצרנוב]] סיפר שבביקורו ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תשכ"ו]] - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה ניכרה עדיין זעה מפני דם הקדושים, כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. | ||
סיפור דומה שמע ר' [[אלישיב קפלון]] ממר ליאוניד גורביץ' מ[[אשדוד]], אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו בליובאוויטש, כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים. | סיפור דומה שמע ר' [[אלישיב קפלון]] ממר ליאוניד גורביץ' מ[[אשדוד]], אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו בליובאוויטש, כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
הרציחות ב[[ליובאוויטש]] עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים. | הרציחות ב[[ליובאוויטש]] עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים. | ||
בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו ל[[רודניא]] יהודים מליובאוויטש ומ[[ליוזנה]] ומעוד עיירות, | בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו ל[[רודניא]] יהודים מליובאוויטש ומ[[ליוזנה]] ומעוד עיירות, ונרצחו שם. | ||
תושב רודניא בשם ר' שמואל הסנדלר {{הערה|שהיה היהודי האחרון שגר ב[[ליובאוויטש]] לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)}} - סיפר לרב [[אבא דוד גורביץ]]' שביקר ברודניא בשנת [[תשכ"ח]], על הסבל שחווה בעת השואה: | תושב רודניא בשם ר' שמואל הסנדלר {{הערה|שהיה היהודי האחרון שגר ב[[ליובאוויטש]] לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)}} - סיפר לרב [[אבא דוד גורביץ]]' שביקר ברודניא בשנת [[תשכ"ח]], על הסבל שחווה בעת השואה: | ||
גרסה אחרונה מ־14:23, 20 בספטמבר 2024
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
העיירה ליובאוויטש היתה קרובה לגבול רוסיה, ולכן במהלך מלחמת העולם השנייה, לנאצים ימ"ש היה קל להגיע לכבוש[1] אותה. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. ובכ"ו בתמוז תש"א[2] נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
באותו הזמן, גרו כמה מאות יהודים בליובאוויטש, והנאצים חיפשו טענה להתפטר גם מהם. ואכן, לא עברו ימים ספורים, וקבוצת יהודים נאסרה בתואנה שהם נלקחו לעבודה במחנה, אך בסופו של דבר נורו בידי הנאצים.
גזירות הנאצים[עריכה | עריכת קוד מקור]
[3]בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול)[4]. לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לשוח עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל (הנאצים ימ"ש) הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים.
בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.
גטו ליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשבת שובה, ו' תשרי תש"ב, ריכזו הגרמנים את מאות יהודי ליובאוויטש הנותרים בגטו בכיכר המרכזית רק עם חפצים אישיים. עוד קטע מזעזע[5]: בכיכר המרכזית - נלקחו מהם בכח 'חפציהם האישיים', ו-17 מהם הוצאו להורג במאסר[דרושה הבהרה] שהיה במקום. שאר היהודים העוברו לגטו קטן וצפוף שהיה בסה"כ רחוב אחד עם 19 בתים. סה"כ: לערך 25 יהודים בכל בית, הסובלים מחרפת רעב ותשושים מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך הכיבוש על רוסיה.
חיסול הגטו[עריכה | עריכת קוד מקור]
חיסול הגטו - שהיה צפוי לכל, נערך בי"ד חשוון[6] תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה.
הנאצים ימח שמם וזכרם, רצחו במבצע החיסול על הגטו, 483 יהודים[7], ה' יקום דמם[8].
בעת הכיבוש הנאצי נהרגו גם אזרחים סובייטים לא-יהודיים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי[9]. אלה נרצחו בחשד לסיוע לפרטיזנים שקיננו באזור היערות שסביב ליובאוויטש, ועד סמולנסק. הפרטיזנים ביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים. אחת הפעולות - שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר בארזינה, ביום תשעה באב תש"ב[10].
הנאצים הוציאו לאור בתקופת הכיבוש עיתונים שונים בשפה הרוסית, ובהם תעמולה נגד השלטון הסובייטי ונגד הפרטיזנים. לשם כך, סופרו בהם בהרחבה "עובדות מסמרות שיער" אודות מעלליהם של הפרטיזנים נגד הכנסייה, מעשי שוד וכו'.
מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים. תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויטש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטוריה"[11].
הרב לייב חצרנוב סיפר שבביקורו בליובאוויטש בשנת תשכ"ו - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה ניכרה עדיין זעה מפני דם הקדושים, כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. סיפור דומה שמע ר' אלישיב קפלון ממר ליאוניד גורביץ' מאשדוד, אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו בליובאוויטש, כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים.
סך-הכל נרצחו בליובאוויטש כ שבע מאות יהודים ולא-יהודים.
הרציחות בליובאוויטש עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים.
בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, ונרצחו שם.
תושב רודניא בשם ר' שמואל הסנדלר [12] - סיפר לרב אבא דוד גורביץ' שביקר ברודניא בשנת תשכ"ח, על הסבל שחווה בעת השואה:
"בתו התחתנה זמן קצר לפני הכיבוש הנאצי, ובעלה שהה בעיירה סמוכה שכבר נכבשה על ידי הגרמנים. נוצרה דילמה: מי יעבור למי, כלומר מי יותר טוב ליהודים - הקומוניסטים או הכובשים החדשים... בסופו של דבר היא עברה לבעלה. ר' שמואל ואשתו נמלטו מליובאוויטש ונותרו בחיים.
מאוחר יותר נרצחה הבת בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור על ידי הסובייטים חשפו את העפר שכיסה את הנרצחים, והמתים נראו כישנים, בגלל האדמה הקפואה. ביניהם ראה גם את גופת בתו, הזעזוע ערער מאז את מצבו הנפשי.
רק בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943)[13], שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ, שוחרר גם אזור רודניא, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונמצאו בה עשרה בתים בלבד, בקצה העיירה[14].
הידיעה על הטבח בליובאוויטש ובסביבתה הגיעה לעיתונות באיחור רב. כך נכתב ב"הצופה" [עיתון] בכ"ג תמוז תש"ד[15]:
""בשנה זו הגיעה ידיעה לעיתונות על הטבח הגדול שערכו הגרמנים הנאצים בשנות הכיבוש ביהודי עיירה זו, ושכעת אין כבר זכר ליישוב יהודי במקום זה"." בעיירה נמצאת אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.
לאחרונה בעקבות פרסומו של סרט תיעודי חדש בשם "השואה, חזית המזרח", נחשפה עובדה היסטורית חשובה:
תושב העיירה בשם אלכסיי קיזייב, שהיה אז נער צעיר, סייע, עם אביו, להצלת מאה ושנים-עשר יהודים[16].
החיים לאחר המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתיאור ליובאוויטש כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה מסופר[17] "ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן [הסובייטים] על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש - נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים"
סה"כ, נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש, כולל הנכרים.
| ליובאוויטש | ||
|---|---|---|
| העיירה | ליובאוויטש • תומכי תמימים ליובאוויטש • ליובאוויטש - רוסיה - המקומות הקדושים | |
| אתרי העיירה | בית העלמין בליובאוויטש • אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש • אוהל הרבניות • הזאל הגדול • בית שניאורסון • בית כנסת של העקידה • קבר האחים היהודי בליובאוויטש | |
| מאורות בעיירה | השריפה הגדולה • ליובאוויטש בשואה | |
| ספרים על העיירה | ליובאוויטש - העיירה של חב"ד • ליובאוויטש וחייליה | |
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ על מהלך הכיבוש של ליובאוויטש בפרוטרוט, ראה ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', עמ' 107 ואילך
- ↑ בעיירה נמצא מוזיאון על היסטורית העיירה (ההיסטוריה, הנכרית והיהודית), שם מופיע שהעיירה נכבשה בי"ח סיוון (13 ביולי למניינם)
- ↑ ראה בספר - 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד', עמ' 463 ואילך
- ↑ ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', תמונה
- ↑ שם, 466
- ↑ במקום אחר נאמר בכ"ד מר-חשוון
- ↑ ברשימות דברים בעמ' 330 נאמר כי נמצאו שם 630 יהודים. וב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' מובא שמספר הנרצחים גבוה מהידוע.
- ↑ ברגר, שבועון בית משיח 984
- ↑ ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 141
- ↑ "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 113
- ↑ "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112
- ↑ שהיה היהודי האחרון שגר בליובאוויטש לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)
- ↑ במוזיאון הנ"ל מופיע העיירה שוחררה רק בט' תשרי ערב יו"כ תש"ד (8 באוקטובר למנינם)
- ↑ 'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 107
- ↑ בית משיח גליון 984
- ↑ ראה שבועון בית משיח גליון 1008 - כתבתו של שניאור זלמן ברגר
- ↑ "רשימות דברים" עמ' 330 (מעדות אישית).