אגרת התשובה - פרק ז': הבדלים בין גרסאות בדף

ספר התניא
דף השער וההקדמה
	דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
	הקדמה - חינוך קטן
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

חזותיקוד ויקי

גרסה אחרונה מ־13:05, 17 במאי 2023

פרק ז' - דרך האמת והישר לתשובה תתאה

מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרקים הקודמים הוסבר שהתשובה מחזירה את השפעת הקדושה למקומה^[1], ובפרק זה יוסבר כיצד חוזרים בתשובה^[2].

גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק ז

פרק ז ואולם דרך האמת והישר לבחינת תשובה תתאה ה"א תתאה הנ"ל הם שני דברים דרך כלל. האחד הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקית שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ברוך הוא לבירא עמיקתא, הן היכלות הטומאה והסטרא אחרא. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הויה ברוך הוא, וכמו שכתוב וישוב אל הויה וירחמהו. פירוש לעורר רחמים על השפעת שם הויה ברוך הוא שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסטרא אחרא הטמאים להחיותם על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות, וכמו שכתוב מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו' היא בחינת גלות השכינה כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמו שכתוב בסידור בהערה עיין שם באריכות. וזהו שאיתא שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא מלך עלוב בפרקי היכלות כמו שכתב הרמ"ק ז"ל, כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כל אחד ואחד לפי שיעור שכלו והבנתו, יתמרמר על זה מאד מאד:

והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסטרא אחרא אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב אם תגביה כנשר וכו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו על ידי לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמו שאיתא בזוה"ק על פסוק זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו'. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסטרא אחרא וזהו רוח נשברה. והאיך נשברה רוח הסטרא אחרא. כשהלב נשבר ונדכה וכו'. והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז"ל על פסוק ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה, והעברת רוח הטומאה וסטרא אחרא הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת, להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנ"ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקית מחיי החיים ברוך הוא והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסטרא אחרא ונעשית בבחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים, כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מה שכתוב לא המתים יהללו כו' אינו כלועג לרש ח"ו, אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים, שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע). ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז"ל וכהאי גוונא אלא שאר עבירות קלות. אף על פי כן מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש, כמו שכתוב מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הויה ברוך הוא לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה על דרך משל. וכענן חטאתיך, הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש על דרך משל. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד, הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו, ומכל שכן המפורסמות מדברי רז"ל שהן ממש כע"ז וג"ע ושפיכות דמים. כמו העלמת עין מן הצדקה כמו שכתוב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו' ובליעל היא עובד עבודת אלילים וכו'. והמספר בגנות חבירו היא לשון הרע השקולה כע"ז וג"ע וש"ד, וכל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, וכן מי שיש בו גסות הרוח. וכהנה רבות בגמרא. ותלמוד תורה כנגד כולן כמאמר רבותינו ז"ל, ויתר הקב"ה על עבודה זרה וכו'. ולכן סידרו בק"ש שעל המטה לקבל עליו ד' מיתות בית דין וכו'. מלבד שעל פי הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי' כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל קריאת שמע פוגם באות יו"ד ותפילין באות ה"א וציצית באות וי"ו ותפלה באות ה"א וכו'. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאים וביטול תורה כנגד כולן:

סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

להפנמת גודל הפגם שגרמו העוונות יש להתבונן בשני דברים:

א) לעורר בלב רחמים על השפעת השכינה, שבעוונות אלה "הוכרחה" לתת חיות לקליפות.

ב) לכאוב את כאב הנשמה שנעקרה מחיי החיים, וירדה למקום הטומאה והמוות.

ובנוסף יש להפנים, שריבוי עוונות קלים יכולים לפגום יותר מעוון חמור אחד.

צילום דפוס התניא[עריכה | עריכת קוד מקור]

עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4

מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקודם:
פרק ו'

פרקי אגרת התשובה

הבא:
פרק ח'

הערות שוליים

↑ שלא תוסיף עוד חיות בקליפות.
↑ בפרק א' הוסבר שתשובה היא עזיבת החטא בלבד, אך אין זה מספיק: דרך האמת והישר לתשובה (דהיינו, תשובה 'אמיתית', שאחריה לא יחזור עוד לסורו) היא להתבונן באריכות, כל יום, בפגמים שגרם. צריך להקדיש לזה זמן, לחשוב בזה שוב ושוב - עד שההכרה תחדור ברגש ותגרום צער מורגש בלב.

[1] שלא תוסיף עוד חיות בקליפות.

[2] בפרק א' הוסבר שתשובה היא עזיבת החטא בלבד, אך אין זה מספיק: דרך האמת והישר לתשובה (דהיינו, תשובה 'אמיתית', שאחריה לא יחזור עוד לסורו) היא להתבונן באריכות, כל יום, בפגמים שגרם. צריך להקדיש לזה זמן, לחשוב בזה שוב ושוב - עד שההכרה תחדור ברגש ותגרום צער מורגש בלב.

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{תניא}}
-'''פרק ז'''' של [[אגרת התשובה]] מסביר את שמהותה של ה[[סטרא אחרא]] היא [[ישות]], ולכן הכנעתה היא על ידי [[ביטול]].
+'''פרק ז' - דרך האמת והישר לתשובה תתאה'''
 ==מבוא לפרק==
+בפרקים הקודמים הוסבר שהתשובה מחזירה את השפעת הקדושה למקומה{{הערה|שלא תוסיף עוד חיות בקליפות.}}, ובפרק זה יוסבר '''כיצד''' חוזרים בתשובה{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק א'|בפרק א']] הוסבר שתשובה היא עזיבת החטא בלבד, אך אין זה מספיק: דרך האמת והישר לתשובה (דהיינו, תשובה 'אמיתית', שאחריה לא יחזור עוד לסורו) היא להתבונן '''באריכות''', כל יום, בפגמים שגרם. צריך להקדיש לזה זמן, לחשוב בזה שוב ושוב - עד שההכרה '''תחדור ברגש''' ותגרום צער מורגש בלב.}}.
 ==גוף הפרק==
-{{פרק תניא|פרק=ז'|טקסט הפרק="ואולם דרך ה[[אמת]] והישר לבחינת [[תשובה תתאה]] [[ה"א תתאה]] הנ"ל הם שני דברים דרך כלל. האחד הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על [[נשמה|נשמתו]] [[נפש|ונפשו]] האלקית שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא, הן היכלות הטומאה והסטרא אחרא. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הויה ב"ה, וכמ"ש וישוב אל הויה וירחמהו. פירוש לעורר רחמים על השפעת שם הויה ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסטרא אחרא הטמאים להחיותם ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות, וכמו שכתוב מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו' היא בחינת [[גלות השכינה]] כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמ"ש ב[[סידור אדה"ז|סידור]] בהערה עיין שם באריכות. וזהו שאיתא שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא [[הקדוש ברוך הוא]] מלך עלוב בפרקי היכלות כמ"ש [[הרמ"ק]] ז"ל כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כל אחד ואחד לפי שיעור שכלו והבנתו, יתמרמר על זה מאד מאד:
+{{פרק תניא|פרק=ז|טקסט הפרק={{ספר התניא/אגרת התשובה - פרק ז'}}}}
-והב' לבטש ולהכניע הקליפה ו[[סטרא אחרא]] אשר כל חיותה היא רק בחינת גסות והגבהה, כמו שכתוב אם תגביה כנשר וכו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו על ידי לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמו שאיתא ב[[זוה"ק]] ע"פ זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו'. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כי אם לשבר ולהעביר רוח ה[[טומאה]] והסטרא אחרא וזהו רוח נשברה. והאיך נשברה רוח הסטרא אחרא. כשהלב נשבר ונדכה וכו'. והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז"ל על פסוק ולבי חלל בקרבי שהרגו ב[[תענית]]. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה, והעברת רוח הטומאה וסטרא אחרא הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת, להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני[[ תיקון חצות]] להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנ"ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקית מחיי החיים ב"ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות ה[[סטרא אחרא]] ונעשית בבחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים, כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מה שכתוב לא המתים יהללו כו' אינו כלועג לרש ח"ו, אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים, שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים ב[[תשובה]] כנודע). ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז"ל וכהאי גוונא אלא שאר עבירות קלות. אף על פי כן מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש, כמו שכתוב מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת [[שם הויה]] ב"ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה על דרך משל. וכענן חטאתיך, הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש על דרך משל. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד, הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו, ומכל שכן המפורסמות מדברי רז"ל שהן ממש כ[[עבודה זרה|ע"ז]] ו[[גילוי עריות|ג"ע]] ושפיכות דמים. כמו העלמת עין מן ה[[צדקה]] כמ"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו' ובליעל היא עובד עבודת אלילים וכו'. והמספר בגנות חבירו היא לשון הרע השקולה כע"ז וג"ע וש"ד, וכל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, וכן מי שיש בו גסות הרוח. וכהנה רבות בגמרא. ו[[תלמוד תורה]] כנגד כולן כמאמר רבותינו ז"ל, ויתר הקב"ה על [[עבודה זרה]] וכו'. ולכן סידרו בק"ש שעל המטה לקבל עליו ד' מיתות בית דין וכו'. מלבד שעל פי הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי' כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל [[קריאת שמע]] פוגם באות יו"ד ותפילין באות ה"א ו[[ציצית]] באות וי"ו ותפלה באות ה"א וכו'. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאים וביטול תורה כנגד כולן:"}}
+==סיכום הפרק==
+להפנמת '''גודל''' הפגם שגרמו העוונות יש להתבונן בשני דברים:
+:'''א)''' לעורר בלב רחמים על השפעת השכינה, שבעוונות אלה "הוכרחה" לתת חיות לקליפות.
+:'''ב)''' לכאוב את כאב הנשמה שנעקרה מחיי החיים, וירדה למקום הטומאה והמוות.
-==סיכום הפרק==
+ובנוסף יש להפנים, שריבוי עוונות '''קלים''' יכולים לפגום '''יותר''' מעוון חמור אחד.
 ==צילום דפוס התניא==
+<gallery widths="250px" heights="300px">
+קובץ:תניא צו2 (Small).jpg|ימין|ממוזער|250px|עמוד 1
+קובץ:תניא צז1 (Small).jpg|ימין|ממוזער|250px|עמוד 2
+קובץ:תניא צז2 (Small).jpg|ימין|ממוזער|250px|עמוד 3
+קובץ:תניא צח1 (Small).jpg|ימין|ממוזער|250px|עמוד 4
+</gallery>
 ==מושגים יסודיים בפרק==
-*[[סטרא אחרא]]
+*[[דרך האמת ודרך הישר]]
+*[[ענן]]
+*[[רחמים]]
+*[[ביטוש]]
-{{סדרה|הקודם=[[אגרת התשובה - פרק ו'|פרק ו']]|הבא=[[אגרת התשובה - פרק ח'|פרק ח']]}}
+{{סדרה|הקודם=[[אגרת התשובה - פרק ו'|פרק ו']]|רשימה=פרקי [[אגרת התשובה]]|הבא=[[אגרת התשובה - פרק ח'|פרק ח']]}}
+{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:אגרת התשובה - תניא]]