משתמש:זאבי מינצברג/רבי שמעון בן נתנאל

רבי שמעון בן נתנאל היה תנא בדור השני מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי שכינה אותו ירא חטא.

תולדותיו

במשנה שבה מסופר על חמשת תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי, שהאחד מהם רבי שמעון בן נתנאל, מסופר, כי רבי יוחנן בן זכאי אמר לחמשת תלמידיו:

"צאו וראו איזה דרך יבחר בו האדם... רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד... אמר להם צאו וראו איזה היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם... רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם, אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום, שנאמר לווה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן".

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ורבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו, אמר לו למדני פרק אחד במעשה מרכבה, וכיון ששמעו רבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה, אמרו יום אחד בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן ויצאה בת קול ואמרה להן הרי המקום פנוי לכם והטרקלין מוצע לכם, אתם ותלמידיכם מזומנים לכת שלישית

יש האומרים שמקום קבורתו נמצא בעלמה סמוך לקבר רבי אלעזר בן ערך וסומן על ידי ועד "אהלי צדיקים".

בתוספתא מסופר שהיה כהן ונישא לביתו של רבן גמליאל הזקן ופסק עמו שלא תעשה טהרות על גביו.

היינו מכיון שרבן גמלאל נזהר כל כך בעניני טהרה וטומאה, שאף שהיה שרבי שמעון בן נתנאל היה כהן ותלמיד חכם, רבן גמלאל ומשפחתו הידרו יותר, והתנה עם חתנו, שבתו תוכל להמשיך להדר בענני טומאה וטהרה כדרך שנהגה בבית אביה.

מאמרותיו

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּֽעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קְבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמֶֽךָ.

התייחסות רבותינו נשיאנו

רבי שמעון (בן נתנאל) עסק בתורה באופן של "תורתו אומנותו", כמו רבי שמעון בר יוחאי, ומי שתורתו אומנותו אינו מפסיק מלימודו כדי לקרוא קריאת שמע ולהתפלל – ולכן הוצרך להזהיר את תלמידיו שלא תהיה אצלם חלישות בקריאת שמע ובתפלה.

בשיחת שבת פרשת בלק, י"ז תמוז, תשכ"ח ביאר הרבי מאמר של רבי שמעון בפרק שישי במסכת אבות ולאחר מכן אמר שהדבר קשור עם דברי רבי שמעון שנתבארו בשבת פרשת בהעלותך שגם רבי שמעון בן נתנאל, שעליו דובר במשנה בפרק ב, היתה תורתו אומנותו.

הסברו של הרבי היה: על פי המבואר בחסידות שבשמות התנאים רמוזים עניינים מסוימים, מובן שבשמו של רבי שמעון נרמז עניין לימוד התורה, מלשון שמיעה והבנה. ולכן, כאשר המשנה רוצה להזכיר תנא שתורתו אומנותו היא מזכירה רק את שמו "רבי שמעון" ללא הזכרת שם אביו כדי לרמוז בכך על ענינו. ולכן הזכיר הרבי ש"סתם רבי שמעון הוא רשב"י" כדי לבאר כיצד נרמזת בשם "רבי שמעון" (אף שמדובר ברבי שמעון בן נתנאל) המעלה של תורתו אומנותו.